המוקדן ייבש אתכם על הקו? יש הסבר פילוסופי

נניח שפורצת שביתה בנמל אשדוד . יבואנים מתפתלים; הם מפסידים מיליונים. סחורות שאמורות להגיע ולאפשר ייצור של מוצרים רבים לא מגיעות והייצור נתקע. המשק מפסיד מיליארדים. בינתיים העובדים לא מקבלים משכורות.

• טורים אחרונים של אושי שהם-קראוס

• תורת המשחקים: כשתנובה ושטראוס משחקות בנו

• הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

  
  

נניח שהממשלה רוצה לנצל את המצב ולשבור את העבודה המאורגנת בנמל. ונניח שהממשלה מאיימת על העובדים שלא תשלם להם בדיעבד את המשכורות שלהם לימי השביתה. נניח...

מתי כדאי לשלם עבור דולר חמישה דולר??

נניח! נניח שאני תקוע בחו"ל ויש בעיה עם הסלולרי של (לא משנה איזו חברה). אני מתקשר למוקד. אני מחכה ומחכה ומחכה. המונה דופק בינתיים. (תסלחו לי על ה"נניח", אבל נניח ששיחה למוקד עולה כסף רב מחוץ לארץ.) אני מתייבש על הקו. נמאס לי. אני שוקל אם לנתק או לא לנתק. אני משתגע.

ובכן; מה משותף ביני (על הטלפון מחו"ל) לבין הממשלה והעובדים בנמל? התשובה שלנו תמצא בתורת המשחקים; כאן יש משחק שמטרתו לנתח סוגיות שכאלה.

המשחק נקרא "משחק הדולר", והוא הומצא על מרטין שוביק (Martin Shubik). בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים שוביק פרסם מאמר שפרסם את המשחק. את המאמר אפשר להוריד בחינם כאן, ואם תתעלמו מהנוסחאות ותקפצו בין הטקסטים תוכלו לקרוא בעניין.

אבל הנה תקציר למי שלא רוצה לקרוא באנגלית. כך מתנהל המשחק: כמו בחברה למכירות פומביות, דולר אחד מוצע למכירה בסכום הגבוה ביותר שמשלמים עליו. אדם מציע מחיר, נניח סנט אחד. זה כדאי לו. תמורת סנט הוא מקבל דולר. עיסקה משתלמת.

אבל מיד מגיע אדם שני ומציע שני סנט. השני ירוויח תשעים ושמונה סנט. גם זו עדיין עסקה משתלמת. אבל אז אדם אחר מציע שלושה סנט. והלאה והלאה והלאה. המשחק מסתיים כאשר אין יותר הצעות חדשות גבוהות יותר מההצעה האחרונה.

נניח שבעל ההצעה האחרונה הציע תשעים ותשעה סנט, אין כבר לאף אחד סיבה הגיונית להציע יותר. בעל ההצעה האחרונה הוא הזוכה המאושר בדולר וברווח של סנט אחד.

המלכודת

אבל מה שמייחד את המשחק הוא הכלל השני שלו. גם מציע ההצעה השניה בגודלה צריך לשלם את מה שהוא הבטיח, למרות שהוא לא מקבל כלום.

ובדוגמה שלנו? נניח שההצעה האחרונה עמדה על תשעים ושבעה סנט. מיד מגיע אדם ומציע תשעים ושמונה. אבל ההצעה שלו מתבררת כשגיאה. כי מיד מגיע המציע האחרון ומציע 99 סנט.

ועכשיו, כאשר המשחק נגמר, אחד מהם - בעל ההצעה הגבוהה ביותר - משלם תשעים ותשעה סנט וזוכה בדולר וברווח של סנט. אבל גם זה שהציע תשעים ושמונה סנט צריך לשלם. והוא לא מקבל כלום. ולכן הוא סתם הפסיד תשעים ושמונה סנט.

ואיך זה קשור לשיחה שלי מחו"ל לחברת הסלולר ולשביתה בנמל? עוד מעט נראה. בואו נחזור למשחק. כתבתי קודם שהוא מסתיים כאשר המציע תשעים ותשעה סנט מרוויח סנט (הוא מקבל עבור תשעים ותשעה סנט דולר אחד) ובעל ההצעה של תשעים ושמונה סנט מפסיד את הסכום; הוא לא מקבל כלום.

אבל כאן הטעיתי. המשחק לא מסתיים. האדם שעומד להפסיד תשעים ושמונה סנט מציע דולר אחד. כך הוא לא ירוויח ולא יפסיד. ועכשיו התוצאה השתנתה. המציע דולר יקבל דולר תמורת דולר ואילו זה שהציע תשעים ותשעה סנט יפסיד אותם.

אבל שוב, האיש הזה (שעומד להפסיד תשעים ותשעה סנט) הוא אדם רציונלי (תבוני והגיוני) ולכן הוא מחליט להציע תמורת הדולר דולר ועוד סנט אחד. ולמה זה כדאי לו? כי הוא מצמצם נזקים. אמנם הוא ישלם דולר וסנט ויקבל רק דולר, כלומר יפסיד סנט. אבל עדיף לו להפסיד סנט מאשר להפסיד את תשעים ותשעת הסנטים שהיה מפסיד אילו לא הציע לשלם יותר מדולר.

הסתבכנו? זה עוד ממשיך. השני (אנחנו כבר לא זוכרים מי הראשון ומי השני) מציע דולר ושני סנט. ככה הוא יפסיד שני סנט במקום להפסיד דולר. ומה קורה? זה נמשך ונמשך. ולמה? כי ככל שסכומי ההפסד עולים חבל לך יותר להפסיד אותם.

סתם משחק חברה?

נראה לנו משעשע אבל שטותי. משחק חברה קטן למשועממים. לא בדיוק. בואו נחזור לסלולרי שלי. ואפילו בלי חו"ל ובלי הוצאה כספית. אני מתקשר למוקד של חברת האינטרנט שלי. אני מחכה דקה. מחכה שתי דקות. אני עצבני. מחכה עוד דקה. עכשיו אני ממש מתוסכל ורוצה לסגור ולהתקשר בזמן אחר.

אבל האם זה כדאי לי? בזבזתי כבר שלוש דקות. לא, לא כדאי להפסיק דווקא עכשיו. אני מחכה עוד שתי דקות. עכשיו אני ממש מתוסכל. חיכיתי כבר חמש דקות ואם אסגור עכשיו כל העצבים שלי בוזבזו לשוא. הרי אף אחד לא מבטיח לי שהפעם הבאה תהיה שונה.

בקיצור, אני מחכה ומחכה ולפעמים טורק בכעס אחרי עשר דקות. ככל שאני מחכה יותר, כך חבל לי להפסיד את זמן ההמתנה. ולא מעט פעמים אני מחכה ומפסיד זמן רב ובסוף מפסיד אותו בכעס.

ועכשיו לשביתה בנמל ולרצון לשבור את הוועד. הועד תובע העלאה במשכורת. ראש הממשלה רוצה "לעשות סדר" בנמל. (אל תתיחסו לשאלה הקונקרטית; לא מעניין אותנו כרגע מי צודק). ראש הממשלה מחליט ללכת עכשיו עד הסוף. הוא לא נכנע.

השביתה נמשכת ונמשכת. המשק צובר הפסדים. ככל שהמשק צובר עוד יותר הפסדים, ראש הממשלה לא רוצה להפסיק. הוא אומר לעצמו משהו כזה; כבר הפסדנו כל כך הרבה מליונים, ואם כבר הפסדנו, לפחות שנצליח במטרה שלנו לשבור את הוועד. ראש הממשלה מאיים על השובתים שבסיום השביתה הם לא יקבלו שכר.

עכשיו השובתים לא רוצים להפסיק. הם שובתים כבר חודש והפסידו בין כה וכה משכורת חודש. לכן כדאי להם ללכת עד הסוף כדי להשיג את העלאות השכר שלהם. וכמו ראש הממשלה, ככל שהם שובתים יותר זמן, קשה להם לוותר. נניח שהם כבר שבתו שלושה חודשים, הם הפסידו שכר גבוה מאוד וכבר לא כדאי עכשיו להיכנע.

ומה קורה בסוף? צד אחד נשבר. ושני הצדדים מפסידים. הנה, תורת המשחקים, נמל (או רכבת) וטלפון סלולרי.

תורידו את "החור שבבייגל - מבוא ידידותי לפילוסופיה"

הספר שלי "החור שבבייגל" הוא ספר חינמי שמציג מבוא קל אבל עמוק (השתדלתי) לפילוסופיה. מי שרוצה לדעת מה אנחנו עושים במקצוע המוזר הזה מוזמן לקרוא.

אכן, תראו שם דברים הזויים; כמו ההוכחה של דקארט שאי אפשר לדעת אף פעם מתי אנחנו חולמים ומתי ערים. אבל יש גם דברים רציניים יותר ונוגעים יותר לחיי היום יום שלנו. סל התרופות למשל. והקרבה של חיילים ושליחתם למות. מתי היא מוצדקת? והאם למפקד שלהם מותר לבגוד באמון שהם נותנים לו? ומרקס, מה הוא רוצה?

הספר חינמי ומיועד לקריאה ולהנאה של כל מי שרוצה. מותר לצטט, להעתיק חופשי ולהשתמש בכל דרך שתועיל לקורא. הנה, זה הלינק להורדה החינמית.