מזל טוב כבוד הסר: יום הולדת 50 לבארקלי
פאור-פורוורד ענק, ריבאונדר בחסד, פרובוקטור בלתי נגמר והשחקן הכי מצחיק על המגרש. דירוג העוצמה עושה כבוד לאיש שגדול מהחיים עצמם - סר צ'ארלס בארקלי. וגם: חילוף מקומות בפסגת דירוג העוצמה
יצא לנו העונה בדירוג העוצמה להעניק כבוד להאקים אולאג'ואן שחגג יובל, וכמובן למייקל ג'ורדן בפרוייקט ענק של דאנקים, רגעים והרבה מכל האלוהים הזה. חשבנו שהשבוע נוכל לחזור לענייני דיומא, אתם יודעים, קצת לברון, קצת קובי והלייקרס. אבל כשאדון צ'ארלס בארקלי חגג השבוע 50 (20 בפברואר), אנחנו לא יכולים להישאר אדישים.
עוד ב-ynet ספורט:
אפשר לומר על סר צ'ארלס הרבה דברים שאינם וודאיים ב-100 אחוז: שהוא הפאור-פורוורד הכי טוב בכל הזמנים, שהוא הריבאונדר הכי גדול אי פעם ("מה הטקטיקה שלי בריבאונד? פשוט לקחת את הכדור המזד***"), שהוא השחקן הכי מצחיק שדרך על פרקט. רק דבר אחד כן בטוח: צ'ארלס בארקלי גדול מהחיים.
בארקלי כאגדת כדורסל
בארקלי היה חלק אינטגרלי מהדראפט הגדול בהיסטוריה, כשנבחר במקום החמישי בשנת 1984 על ידי פילדלפיה, שני מקומות אחרי מייקל ג'ורדן. בסוף הקריירה של ד"ר ג'יי, השתלט צ'ארלס על הסיקסרס ושמר עליה ככוח מאיים במזרח.
שיא הקריירה הגיעה כשעבר ב-92/92 לפיניקס, אז הוביל את הסאנס לגמר (הפסד 4:2 לשיקגו) ובדרך זכה גם בתואר ה-MVP. פציעות גב מנעו ממנו לשמור על אותה יכולת גם בשנים האחרונות ביוסטון, עם האקים אולאג'ואן וקלייד דרקסלר. בכל שנותיו הוא התמודד על תואר הפאור פורוורד הטוב בליגה עם קארל מאלון, אבל כפי שהגדיר זאת בארקלי: "אני יותר טוב ממנו, לו פשוט היה את ג'ון סטוקטון".
את הקריירה סיים בארקלי עם זכייה אחת בתואר ה-MVP, 5 פעמים בחמישיית השנה, 11 הופעות במשחק האולסטאר, פעם אחת MVP במשחק האולסטאר ואחד מארבעה שחקנים בלבד שרשמו בקריירה מעל 20 נקודות, 10,000 ריבאונדים ו-4,000 אסיסטים.
בארקלי כפרובוקטור
אף אחד לא באמת היה יכול לעצור את בארקלי. לא על המגרש, בטח לא מחוצה לו. רק שלפעמים, המחסור החמור שלו בפוליקלי קורקט, חצה את הקו האדום.
הוא החל במהומת אלוהים מול דטרויט על המגרש, נכנס לקרב אגרופים עם שאקיל אוניל לאחר שזרק עליו כדור, נקנס והושעה על ידי הליגה לאחר שירק על אוהד שקילל אותו אבל פגע בנערה צעירה, והוציא את האמריקאים מהכלים כשבסדרת הגמר של 1993 אמר: "אלוהים רוצה שניקח את אליפות העולם. דיברתי איתו, הוא אמר לי".
אבל הדוגמא הממצה ביותר הגיעה באולימפיאדת ברצלונה 1992, עם הדרים טים המקורית. זו שנשלחה לשם כדי לייצג את הכדורסל הטוב בעולם, עם הכוכבים בעלי הדמות "הנקייה" ג'ורדן-מג'יק-בירד. כולם פחדו שלא ניתן יהיה להשתלט על סר צ'ארלס. הם צדקו.
לפני המשחק הראשון נגד אנגולה, אמר בארקלי בהתנשאות אמריקנית אופיינית: "אני לא יודע שום דבר על אנגולה, אבל אנגולה בצרות צרורות". יום אחרי זה, במשחק עצמו, במצב של יתרון 40 נקודות וריצת 0:31, בארקלי שלח מרפק לחזהו הרלנדר קומיבארה. כל הכותרות ביום שאחרי עסקו במכה, במקום בקסמים על המגרש של הקבוצה הטובה בכל הזמנים. בארקלי הצליח, הוא התעלה מעל כל השאר. בדרכו שלו, כמובן.
בארקלי המצחיק
יסלח לנו שאקיל אוניל, כנראה שלא היה וגם לא יהיה, ספורטאי מצחיק כמו צ'ארלס בארקלי. הוא התנשק עם השופט הוותיק דיק באווטה בפה, התגלח מול העיתונאים שהגיעו לראיין אותו, והפך עם פרישתו לפרשן הכדורסל הכי מעניין בטלוויזיה, כשהתוכנית שלו (inside the NBA) יחד עם ארני ג'ונסון, קני סמית' ושאקיל אוניל גם זוכה בפרס האמי. ומי שלא ראה אותו ב"סאטרדיי נייט לייב", שלוש פעמים, פשוט פספס.
יש לבארקלי לפחות 50 ציטוטים בלתי נשכחים, אבל אף אחד לא מתאר את מוחו הקומי והמפולפל כמו זה: "אף פעם לא קניתי לאישה שלי שעון...יש לה כבר אחד כזה מעל התנור".
בארקלי כהשראה
אבל מעל הכל, עבור רבים בארקלי הוא השראה. עם 1.94 (יש אומרים 1.98) ו-130 ק"ג, מבנה עגלגל או במילים פחות עדינות - שמנמן - בארקלי הוא השראה לכל אלה שקצת "כבד" להם בצדדים.
השראה לכל אלה שתמיד חלמו לנצח את הבלתי מנוצח (ג'ורדן), ולא הצליחו. עבורם בארקלי היה גדול יותר אפילו ממייקל ג'ורדן, כי הוא תמיד הסכים לחייך אליהם בשורה השנייה ליד הפרקט, לקרוץ בדביליות למצלמה, לעשות שטויות כדי שנהנה באמצע הלילה. צ'ארלס בארקלי היה ההופעה הכי טובה בעיר. והוא עדיין כזה. מזל טוב צ'ארלס.
דירוג העוצמה
זה היה קשה, כמעט בלתי אפשרי או אנושי, אבל אחרי שנתנו את הבכורה בדירוג לפני שבועיים לסן אנטוניו , נאלצנו לשנות מיקום.
1 – מיאמי היט 14-38 (בדירוג הקודם: 2)
בשבועיים האחרונים: 0-6
למיאמי מאזן פחות טוב מסן אנטוניו, אבל עם תשעה ניצחונות רצופים, כולל בשבועיים האחרונים על הלייקרס, קליפרס, אוקלהומה ושיקגו, וביתרון ממוצע של 14.3 נק', לכו אתם תגידו ללברון ג'יימס ודוויין ווייד שהם לא מקום ראשון.
2 – סן אנטוניו ספרס 12-44 (בדירוג הקודם: מקום 1)
בשבועיים האחרונים: 1-5
רק הפסד בודד לדטרויט מוציא אותם מהפסגה. אבל זוכרים שאמרנו לכם שטוני פארקר הרכז הכי טוב בליגה? אז לפנות בוקר הוא קלע 31 נק' וחילק 7 אס', כשבו בזמן הוא עוצר את כריס פול על 4 (!) נק' ו-5 אס'. וואו.
3 – לוס אנג'לס קליפרס 18-39
בשבועיים האחרונים: 2-4
אז אמנם כריס פול השתנק לפנות בוקר מול פארקר, אבל ה-101:125 החד צדדי בשבוע שעבר על הלייקרס שוב הוכיח מי הקבוצה הבכירה בעיר.
4 - ברוקלין נטס 22-33 (בדירוג הקודם: 8)
בשבועים האחרונים: 2-4
ג'ו ג'ונסון מחזיק במאזן של 8 מ-9 מהשדה, 30 שניות לסיום המשחק, כשהיתרון או ההפרש עומדים על 3. השבוע למשל, זה הספיק לסל ניצחון ענק על מילווקי.
5 – אינדיאנה פייסרס 21-33 (5)
בשבועיים האחרונים: 2-2
הקבוצה של פרנק ווגל רשמה השבוע ניצחון סופר-חשוב על ניו יורק, שמקרב אותם לכדי משחק אחד בלבד מהניקס, במקום השני במזרח. עם איך שהניקס נראו בשבועיים האחרונים, החילוף עתיד להתבצע בקרוב.
6 - אוקלהומה ת'אנדר 15-39 (4)
בשבועיים האחרונים: 3-2
זהו המיקום הגרוע ביותר של הת'אנדר בשנה וחצי האחרונות בדירוג העוצמה, בעיקר בשל שלושת ההפסדים הרצופים ליוטה, מיאמי ויוסטון, כשבכל אחד מהמשחקים היא סופגת 109 נקודות ומעלה.
7 – ממפיס גריזליז 18-38 (לא הייתה בדירוג)
בשבועיים האחרונים: 0-5
חששנו כי הטרייד ששלח את רודי גיי צפונה לטורונטו ישפיע על ממפיס, והוא השפיע. רק לא כמו שחשבנו. הדובים שוב מציגים את היכולת מפתיחת העונה עם חמישה ניצחונות רצופים, אבל בעיקר על נמושות הליגה (דטרויט, סקרמנטו, מינסוטה).
8 – דנבר נאגטס 21-34 (3)
בשבועיים האחרונים: 2-3
הרצף של הנאגטס נעצר עם שלושה הפסדים רצופים, אבל קבוצת ההתקפה הכי מלהיבה בליגה מצליחה לשמור על המקום החמישי במערב, וגם על מקום בעשירייה של דירוג העוצמה.
9 – ניו יורק ניקס 19-32 (6)
בשבועיים האחרונים: 3-1
אם חשבתם שקבוצה שמחזיקה את ג'ייסון קיד, ראשיד וואלאס, מרקוס קמבי, קורט תומאס ופאבלו פריג'יוני זקנה, מה תגידו על הצירוף הצעיר והרענן של מייק וודסון – קניון מרטין בן ה-36, על חוזה לעשרה ימים.
10 - לוס אנג'לס לייקרס 29-26 (10)
בשבועיים האחרונים: 2-3
בניגוד למשאלת ליבם של רבים מאוהדי הקבוצה, דווייט הווארד נשאר. זה אומר שקובי בראיינט צריך להפסיק להציק לו, והבחור הגבוה חייב להתחיל לספק את הסחורה. הניצחון 99:113 על בוסטון עם 7 שחקנים בדאבל פיגרס, בהחלט דרך טובה בדרך לפלייאוף.
