ונהפוכו: לחזור למהות המקורית של פורים

הנטייה לנתק מצוות מהקונטקסט המקורי שלהן רווחת בפורים. משלוח מנות הוא סמל לאחדות ולצדק חברתי, ולא להתחשבנות. נראה אתכם מסתפקים בשני משלוחים: אחד לשכן שפוגשים רק במעלית, ושני למשפחה האתיופית בשכונה שמעבר לכביש

הרב רונן נויבירטפורסם: 22.02.13 , 11:14

מצוות משלוחי המנות הפכה לתחרות מעיקה של החלפת ממתקים הורסי שיניים, אשר ממילא יישרפו עם החמץ בערב הפסח. המצווה שאמורה הייתה לחבר את ישראל זה לזה, הופכת לטראסק שלם של התחשבנות: למי לשלוח? למי לא מגיע? מי שלח לי משלוח קטן ולכן לעולם לא יקבל ממני משלוח מנות, ומי הפתיע אותי במשלוח יוקרתי ולכן יהיה מעתה חברי הטוב.

<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>

הרב אליהו: חולי אלצהיימר חייבים לזכור את עמלק

אבל כוונת המצווה המקורית היא קירוב לבבות, ולא קטנוניות והתחשבנות. כך הפכו משלוחי המנות להיפך הגמור של הרעיון המקורי.

הנטייה לנתק מצוות מהקונטקסט המקורי שלהן, רווחת בפורים. בכל שנה אנו קוראים את מגילת אסתר, מתמקדים בעלילה, בדמויות ובניסים, בתחפושות ובצחוקים, אך שוכחים את המסקנה העיקרית של המגילה. במילות הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה - אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים".

נראה אתכם שולחים מנות למשפחה האתיופית

מצוות חג הפורים - ובעיקר משלוחי המנות והמתנות לאביונים - נועדו להזכיר לנו את חשיבות ערכי האחדות והצדק חברתי. מצוות אלו תובעות מאתנו לצאת מכורסת הנוחות בביתנו ולבקר בביתו של האחר, שם נפגוש את עם ישראל לגווניו. האין זה התיקון החברתי האמיתי הנדרש מאיתנו – "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה"?

משלוח מנות לחברה הישראלית(צילום: אליהו לוי)

אם נכין 2-3 משלוחים לכל היותר, אך נשלח אותם לשכנים שלנו - אותם שכנים שאיננו פוגשים בבית הכנסת; השכנים שחוץ מלומר להם "בוקר טוב" במעלית אין לנו כל קשר איתם - אולי הם באמת יעריכו את המשלוח. ככה מקרבים לבבות.

אולי נחפש גם מעבר לכביש את העולה החדש מרוסיה, אותו אדם שאנו רגילים להסתכל עליו בהתנשאות כל אימת שאנחנו חולפים על פניו. הוא בהחלט יעריך את משלוח המנות.

ואולי אף נגדיל עשות וניסע לקצה השכונה, לאזור הפחות יוקרתי, בלשון המעטה. שם נשלח מנות למשפחה האתיופית שפעמים בעוונותינו איננו סופרים אותה כלל. אין מדובר כאן במתנות לאביונים או במצוות צדקה. זוהי מצווה אחרת לחלוטין. מדובר על מצוות משלוח מנות, מצווה של "שווים בין שווים".

תשברו חומות, לא את השיניים

הבחירות האחרונות הוכיחו שהחברה הישראלית מחפשת את ה"יחד". לציבור נמאס מהמגזריות והסקטוריאליות. הישראלי המצוי מחפש היום לבנות גשרים ולא חומות. "משלוח המנות" הינה מצווה אידיאלית לבניית גשרים ולשבירת מחיצות. חבל לבזבז אותה על ממתקי סרק.

מסופר על הצדיק רבי מרדכי מצ'רנוביל שהיה מקפיד כל ימיו לטבול במקווה בערב יום הכיפורים קודם תפילת מנחה. שנה אחת נתאספו בביתו חסידים רבים, שביקשו להתברך מפי רבם לקראת היום הקדוש, והגיעה שעת תפילת מנחה.

ראה הצדיק שלא תהא בידו שהות מספקת לטבול במקווה, כי קרב ובא מועד הסעודה המפסקת. קם מכיסאו, והרכין ראשו וגופו בתוך קהל החסידים שעמד סביבו שלוש פעמים. לחסידיו הסביר כי טבל עצמו ב"מקווה הטהרה" הקרוי "ישראל".

מופיע בתורת הקבלה שדרגתו של חג הפורים גדולה מזו של יום הכיפורים. אולי זו הסיבה לכך היא שמי שמבין את ערכו החברתי של החג, יזכה לטבול במקווה של המפגש עם החברה הישראלית.

אם נשכיל להשקיע בזה את מאמצינו, נגיע וניגע בליבן של עוד אלפי משפחות ברחבי הארץ, וממש כמו בימי המגילה, הפעולה של "לך כנוס את כל היהודים", תציל אותנו מכל האיומים המרחפים עלינו.