"הייתי בהכחשה. לא תפסתי בזמן את הנפילה"
מטניסאית שכמעט נגעה בטופ 10 הפכה שחר פאר בתוך שנתיים לצל של עצמה ולשחקנית שולית בסבב העולמי. בראיון גלוי לב היא מדברת על רגעי המשבר, הרהורי הפרישה והניסיון ליהנות סוף סוף מהטניס עצמו. "אני מתמודדת עם המציאות. אולי עוד ארד למקום ה-400, אולי אחזור ל-20"
"הייתי בהכחשה גדולה סביב המציאות החדשה שלי בעולם הטניס. בזמן שהכחשתי, כדור השלג רק התעצם. לא תפסתי את הנפילה שלי בזמן. המקום שבו הייתי לפני שנתיים מרגיש לי רחוק כמו שנות אור".
חגיגת תקצירים ב-ynet ספורט:
- מכבי חיפה מפרקת את בית"ר, שמואלביץ' מסדר להפועל ת"א ניצחון / תקצירי ליגת העל
- עדיין במירוץ? 0:2 למנצ'סטר סיטי על צ'לסי / תקצירי הפרמייר-ליג
- חולון כמעט הצליחה להפתיע את מכבי ת"א / תקצירי ליגת ווינר
- ולמי שהחמיץ: ההצגה של הצהובים מול סיינה / תקצירי היורוליג
לראשונה זה שמונה שנים, שחר פאר נפלטה מרשימת 100 הטניסאיות הטובות בעולם. ילדת הפלא שריתקה מדינה שלמה למסכים כבר מזמן לא מככבת במגרשים. מטניסאית שהייתה על סף כניסה לטופ 10, עם מאזן 199:343 בקריירה והכנסות של 4.5 מיליון דולר, הפכה פאר בת ה-25 לשחקנית שולית בסבב. הכי רחוק מאור הזרקורים שאליו התרגלה מאז הייתה נערה.
המשבר החל בשנה שעברה בטורניר מיאמי. הדחות מביכות בסיבובים הראשונים, השפלות מול הטניסאיות הבכירות. אחרי אליפות ארה"ב, שבה הפסידה בסיבוב הראשון למדורגת 115 בעולם שעלתה מהמוקדמות, לקחה פאר פסק זמן ויצאה עם חברותיה לחופשה ראשונה בחייה בתאילנד.
ועדיין, ההידרדרות נמשכת. ב-2013 ניצחה פאר רק משחק אחד, באליפות אוסטרליה הפתוחה, מול יריבה שדורגה אז 93. בשאר משחקיה הפסידה כבר בסיבוב הראשון, בין השאר למדורגות 130, 131 ו-113, וגם לטניסאית יפנית בת 40 המדורגת 100 בעולם. בטורניר האחרון הודחה בממפיס על ידי הבלגית קירסטן פליפקנס (34 בעולם) ולקחה רק ארבעה משחקונים.
למעשה, פאר לא מחברת שני ניצחונות רצופים כבר יותר משנה. מהפסד להפסד לטניסאיות נחותות ממנה, מהדחה מוקדמת להדחה מוקדמת, הקריירה שלה בהתרסקות. תוך שנתיים היא השלימה צניחה מדהימה בדירוג העולמי: ממקום 11 בתחילת 2011 נפלה כל הדרך למקום ה-114, ובדירוג שהתפרסם הבוקר (ב') ירדה 12 שלבים נוספים - למקום ה-126.
עוד ב-ynet ספורט:
- אריק בנאדו ממתין למעידה של מכבי ת"א
- כיצד הסתיימה הפרמיירה של דייויד בקהאם בפ.ס.ז'?
- וב-NBA: מיאמי ואוקלהומה לוהטות, קובי התפוצץ על דאלאס
בראיון מחדרה בבית המלון באי פלוריאנופוליס בדרום ברזיל, רגע לפני טורניר נוסף ("אין השבוע טורניר גדול, אז אני בברזיל. זה גן עדן, ממגרשי הטניס רואים את הים"), הטניסאית הבכירה של ישראל שופכת את ליבה על המשבר הגדול בקריירה שלה. מההתכחשות לנפילה ביכולתה, דרך הייאוש והרהורי הפרישה, עד למלחמה להישאר רלוונטית גם בטניס של היום.
"יכול להיות שיהיה יותר גרוע"
יותר מכל, פאר מעידה על עצמה, היא עברה תהליך של התבגרות והתפכחות בחודשים האחרונים. למדה להכיר את עצמה, להשלים עם מה שעובר עליה. מבחינתה, הטניס הוא כבר מקום עבודה, אבל היא עדיין מנסה ליהנות ממנו. ספק אם היא עצמה מאמינה שתוכל לשחזר את הקאמבק מלפני שלוש שנים, שהוביל אותה למקום ה-11 בעולם.
שחר, יכול להיות שלא היית שווה מקום 11 בעולם?
"אחת ולתמיד, בוא תגיד לי מה זה לא שווה? מישהו שם אותי במקום הזה? קניתי אותו? שיניתי את הניקוד במחשב? הרבצתי ליריבה כדי לנצח? זה טיפשי להגיד את זה. הייתי שם, אז הייתי שווה את זה".
איך הידרדרת למקום ה-114?
"קשה להצביע על דבר אחד, זה שילוב של דברים. בחירות לא נכונות, כדור שמצטבר ולא נעצר. אלו תקופות בחיים שעוברות על כל ספורטאי או אדם. לקח לי יותר מדי זמן להבין מה קורה איתי. זה היה סחרור. עכשיו אני מנסה
לשנות את המומנטום. אני נמצאת בתהליך של התבגרות מנטלית. למרות שבשנתיים האחרונות לא הצלחתי בטניס, לפחות למדתי הרבה על עצמי ועל העולם. הליך הלמידה, השחרור העצמי, נותן לי פרופורציות.
"אני אולי מודה פה בפעם הראשונה, אבל בחירת המאמנים שלי לא הניבה לי את התוצאות. אני לא מאשימה אותם. פשוט לא היו חיבורים טובים. יכול להיות שבמצב אחר או מול טניסאיות אחרות הם היו טובים, אבל לי הם לא התאימו".
החלפת אותם בתדירות גבוהה מאוד.
"זה קורה בסבב. זו סתם אמירה שהחליטו להפיל עליי. אם תסתכל על הרבה שחקניות אחרות, אז כל שבוע שבועיים יושב להן מאמן אחר ביציע. יש המון תחלופה, אבל נוח לכתוב ולדבר נגדי".
רק לפני שנתיים היית על סף כניסה לטופ 10.
"יכול להיות שיהיה יותר גרוע. בהתחלה הכחשתי את המצב שלי. אמרתי שאני עובדת קשה, מתאמנת קשה, אבל זה לא הכל. תמיד אעבוד קשה, אין לי בעיה להיות ארבע שעות על המגרש. השאלה איך עושים את זה נכון. החלטתי להפסיק עם המאמן, אבל כדור השלג היה כל כך גדול. כל שבוע אמוציות ואכזבות".
את שווה היום מקום 114?
"כנראה שהמקום הריאלי שלי זה 114. אני לא מנצחת יותר מדי, הדירוג משקף. שחר כמו שאתה מכיר אותי היא טניסאית הרבה יותר טובה, אבל אני לא מצליחה לחבר בתוך המשחק את היכולות הפיזיות והמנטליות שלי. יותר קשה לי. נראה לי פתאום וואו. זה הרבה פסיכולוגיה. להצליח לחבר את הדברים על המגרש בתוך המשחק. אני כבר לא מדברת על שני משחקים ברציפות. אני ממשיכה לעבוד קשה ולהתאמן. אם איהנה מהדברים שאני עושה, יש מצב שדברים יתהפכו. ספורט זה כמו כל עבודה אחרת".
מתי הגיעה הסטירה שלך?
"זה לא היה משחק אחד. הכי קשה היה בשלושת החודשים עד אליפות ארה"ב, שאחריה לקחתי פסק זמן. זה היה נורא. לראשונה בחיי טסתי לחופש עם חברות, לתאילנד. הייתי צריכה את זה. אני בת 26 כמעט, מעולם לא נסעתי בלי תיק טניס".
עקבת אחרי הטניס?
"הצלחתי לא לחשוב על דירוג. רצתי ועשיתי ספורט, נהניתי מאוד. התגעגעתי לטניס, ופתאום מצאתי את עצמי מחכה לאימון הראשון".
"הייתי כמו רובוט. פתאום התבגרתי"
היית ידועה כווינרית. איך ההרגשה להפסיד כל הזמן?
"זה הדבר שאני הכי שונאת. כשהייתי מדורגת 15 לא תמיד נהניתי. עכשיו אני מגלה על עצמי דברים אחרים. כנראה שהדירוג לא תמיד גורם להנאה. הייתי כמו רובוט. פתאום התבגרתי, למדתי להתייחס לעצמי באופן שונה. החיים זה לא רק הדירוג. אני צריכה לדעת ליהנות מהתחרות, להעריך את עצמי, לאהוב את עצמי, להיות החברה הכי קרובה של עצמי. לנסות ליהנות מהקריירה.
"אם הייתי פורשת היום, הייתי אומרת 'וואו, איזו קריירה הייתה לי'. הרבה היו מתחלפות איתי, אבל עדיין לא מיציתי את עצמי. אם אהיה 150 בעולם ואוהב את מה שאני עושה, אין לי בעיה. אף פעם לא הבנתי איך אוהבים טניס, ודווקא עכשיו, כשאני פחות טובה, אני מבינה כמה אני אוהבת אותו. ברור שכשאני מפסידה 6:2, 6:2 אני מרגישה אבודה וחסרת יכולת ושואלת את עצמי מה אני עושה פה, אבל אני מנסה לקחת אנרגיות טובות שיש תמיד בטניס".
מה עובר בראש במהלך משחקים כאלו, בעיקר בהפסדים ליריבות מחוץ למאייה הראשונה?
"זה מאוד לא קל. בעידן ההכחשה אמרתי לעצמי איך אני מסוגלת להפסיד לשחקניות כאלו. פעם לא הייתי חושבת יותר מדי, הייתי יודעת אוטומטית את מי אני מנצחת, היום לא. כל יום אני עוברת תהליך פנימי. הדמות הזו של שחר פאר הווינרית? אני עדיין אותה שחר, רק שלא הולך לי בטניס. הטניס זה לא מי שאני, אלא מה שאני עושה. אולי אני לא מצליחה, אבל הדמות הזו שבניתי לעצמי ונבנתה סביבי זה לא מי שאני. אני צריכה להתמודד עם זה. אני שלמה עם מה שאני עושה".
ועכשיו, אחרי הקצפת של השנים האחרונות, את צריכה לשחק בטורנירים קטנים, אפילו במוקדמות.
"אצטרך ללמוד לעבור את הדברים האלו. במצב החדש שלי אצטרך לשחק אפילו במוקדמות של הטורנירים הקטנים. זו המציאות. כבר עברתי את שלב הלא נעים. השלמתי עם זה. זה הדירוג שלי, אז מה? זה שום דבר בחיים".
באיזה מצב מנטלי את עולה על המגרש?
"ברור שאני עולה עם פחד, חששות, חוסר ביטחון. אני לא יכולה להגיד 'וואו, אני עולה לקרוע את היריבה'. יש לי עליות וירידות בתוך משחק, אין לי יציבות. אני יכולה לשחק ברמה של טופ 10 וטופ 500 באותו משחק. אבל הפחד הצטמצם בהשוואה לשנה שעברה. זה רק משחק טניס, מסתיים תוך שעה, שעה וחצי. אני מנסה לשחרר דברים. אני אחת שרוצה הכל בשליטה, והגיע הזמן שאזרום. לא יכולה להגיד אני 114 בעולם ושווה טופ 10. אני בתהליך כיפי שייתן לי הרבה בחיים".
אבל אחרי ההפסדים את חוזרת לבד למלון.
"אני כבר כמעט לא בוכה, כי זה הפך לשגרה. זה מבאס מאוד, אבל אני לוקחת את זה בפרופורציה, למרות שלא קל לי עם איפה שאני נמצאת. אם את רוצה את זה, תמשיכי. לא רוצה? קחי את התיק, תארזי יפה, תחזרי הביתה ותסיימי את הקריירה. בשנה שעברה כל הפסד היה טרגדיה".
חשבת על פרישה?
"בהרבה רגעים אמרתי לעצמי 'וואו, זה לא קל, אולי כדאי לי לעזוב את הכל'. בשנה שעברה הייתי במצב לא טוב מנטלית, לא יכולתי לראות יותר את הטניס. היום אני לא אומרת שאני רוצה לפרוש. יש לי את התשוקה למשחק".
הצבת לעצמך דד ליין שבו תחליטי אם את ממשיכה או פורשת?
"לא אשקר ואגיד שזה לא עלה לי בראש. אולי עוד שבוע אגיד שעלה לי מעל ומעבר ואני לא רוצה לשחק יותר, אבל כרגע אני לא שם".
את יכולה לחזור לטופ העולמי או שתסתפקי בחזרה ל-50 הראשונות?
"זה מרגיש לי רחוק שנות אור לדבר על זה. לא יודעת לאן אדרדר. אצטרך להגיע מהכי למטה. הייתי בטופ 11, הרבה זמן בין 20 הטניסאיות הטובות בעולם. כמו שהדירוג דיבר אז, גם עכשיו. אני עושה הכל כדי להצליח. היום אני נהנית, אבל אני לא יודעת מה אגיד בעוד שבוע. זה דינמי. יכול להימשך עוד חודש או עוד ארבע שנים.
"בתקופת ההכחשה חשבתי שאצליח לחזור. עכשיו אני כבר לא חושבת על קטע של קאמבק, אלא על משהו יותר קטן, רק על התחרות הקטנה הבאה. חשבתי קדימה, עכשיו אני מתמודדת מול המציאות: אני שחר שמדורגת 114 בעולם, שמתחרה בברזיל. אולי עוד ארד למקום ה-400, אולי אחזור ל-20. אולי לא אצליח לעשות עוד קאמבק".
"הייתה לי קריירה מדהימה"
איך התגובות שאת מקבלת בישראל?
"כשהייתי בתקופת הירידה הקודמת, היו זורקים הערות והייתי נפגעת. הפעם מתייחסים אליי יפה. אני מרגישה שיותר מעריכים אותי כאדם, ולא שחר שמדורגת 11, 20 או 114. בעבר לא הבנתי שאני צריכה לרצות את עצמי, ולא אנשים אחרים. שאולי אפילו לא אכפת להם.
"תמיד אמרתי שלא אכפת לי מה כותבים. זו הייתה מגננה פסיכולוגית. תמיד היה אכפת לי. אין לי בעיה לקבל ביקורת מקצועית, אבל הביקורות האחרות משפיעות עליי. באמת לא קראתי על עצמי המון זמן, אבל אני לא צריכה לקרוא. ברגע שמתפרסם הדירוג אני כבר יודעת מה תהיה הכותרת, גם אחרי הפסדים. אני אדם עם רגשות, אבל מנסה להגיד לעצמי ששחר זו שחר, אני לא באה לרצות את כל האנשים. בתקופות קשות אני לא מצפה שיגידו וואו".
את עוד מעט בת 26, לא הקמת משפחה. חושבת על השלב הבא?
"די בעייתי לדבר על זה כשאין לך בן זוג. אני לא רוצה להיות אמא בגיל 40. אני אדם של שליטה, לא יכולה לשים על זה מגבלת זמן, אבל אני רוצה להיות אשת משפחה".
אז השנה את ממשיכה לשחק?
"בינתיים כן, לגמרי. אולי אשחק אפילו ITF (טורנירים ברמה נמוכה יותר - נ"צ). ראיתי את הדברים לאן הולכים. אני שחר, בת 25, הייתה לי קריירה מדהימה. אני מדברת איתך מברזיל, מול הים. לא יכולה לבכות שאין לי כסף. אני אדם מאושר עם משפחה מדהימה. מבפנים אני מאושרת. נכון, הייתי רוצה
דירוג גבוה יותר, אבל זה רק מספר. אם היית מדבר איתי לפני חודש הייתי במקום אחר, אבל אחרי הטורניר האחרון בממפיס קרה לי משהו משמעותי אמיתי".
מה קרה שם?
"הפסדתי ליריבה בלגית, לא מישהי שהיכתה חזק מדי. פתאום את מגלה את הפנימיות שלך. הדמות של השחקנית מהמקום ה־11 בעולם לא צריכה ללכת לפניי. אני צריכה לעשות את הבחירות שלי. אם ארצה, אפרוש. אם ארצה, אמשיך. בגלל כל השנים שהיו לי אני במקום שיש לי פריבילגיה לבחור. זה לא קורה להרבה אנשים. אני רק צריכה להגיד תודה לאלוהים ולקחת את מה שעובר עליי בשתי ידיים".
לפנייה לכתב/ת 
