השריף (שוב) שלף מהר מדי / טור
זכותו של אלי כהן להשעות את ערן לוי, רק שכמו הרבה החלטות בקריירת האימון שלו - גם במקרה הנוכחי הכל עקום. לוי? כנראה פספס את ההזדמנות האחרונה להפוך לשחקן מוביל בליגת העל. שרון דוידוביץ' על הבלגן בבית"ר ירושלים
נניח שאתם פקידים פשוטים בחברה. ונניח, חס וחלילה, שעבר ביניכם לבין המנהל חתול שחור. קורה. הגעתם ליום העבודה וגיליתם שהמחשב שלכם מנותק, כי מנהל התחזוקה לקח את הכבל. למה? ככה. קצת מוזר. בטח לא נעים, נכון?
עוד ב-ynet ספורט:
- מראדונה פותח פה על מסי, פלה ופאסטורה
- האיגוד דורש: "להשעות את מוסינזון עד לסיום העונה"
- סינדרלה 1: אסי גלבוע ברבע גמר גביע המדינה
- שחקן הכדורעף שיצא מהארון
אז זה, בערך, מה שקרה היום (ג') בבית"ר ירושלים. אלי כהן רצה להשעות את ערן לוי, אך ביקש ממנהל המשק, מאיר הרוש, למסור לשחקן את ההודעה. הרוש צריך היה להתעסק בעניינים שלו במתחם האימונים ולכן נעל את הארונית של החלוץ. וכך גילה ערן לוי - אני מושעה.
בכל קבוצה אחרת בישראל, מסודרת יותר או פחות, המאמן מודיע למנהל הקבוצה
(במקרה הנוכחי זה אמור היה להיות מנחם נידם), המנהל קורא לשחקן לשיחה, עדיף כמובן במשרדו, והשחקן מושעה עד לוועדת המשמעת בה הוא עומד, ועל הדרך מקבל לו"ז לאימוני כושר אישיים. כבוד בסיסי ואלמנטרי לספורטאי שסרח, רחמנא ליצלן. הקטע עם הלוקר לא רשום בדף ההפעלות של המקרה הנ"ל.
זכותו של המאמן להחליט כי הוא משעה שחקן. יותר מכך, הוא חייב לעשות כך והגיע הזמן לתת כאן כבוד למאמנים שמבקרים או מנסים לחנך שחקנים שלהם. נמאס משחקנים שמתבכיינים שאכלו להם ושתו להם. אם אלי כהן החליט שכך צריך לקרות, אז זה פשוט מאוד - כך צריך לקרות. רק שכמו הרבה החלטות בקריירה של כהן, והרבה פעולות במהלך השנה בבית"ר ירושלים, הכל עובד עקום. המון רצון טוב, אפס מחשבה.
עוד חמש דקות למחשבה
לאלי כהן יש הרבה רצון טוב. הוא באמת ובתמים אוהב כדורגל, אוהב לאמן. אבל עם כל כך הרבה כוונות טובות, כואב לראות שיותר מדי דברים יוצאים הפוך.
כך קרה במשחק ב-2:2 מול ק"ש, כשהחליט להעניש את ערן לוי על יכולת חלשה, להחליף אותו, אבל במקום להמתין 5 דקות להפסקה, הוציא אותו בדקה ה-40 לקול שריקות הבוז של הקהל. כך קרה כשהבדיל בין "מוסלמים מאירופה לבין מוסלמים שנמצאים פה" וכך גם ביום ראשון האחרון, לאחר ה-4:1 למכבי חיפה, כשאחרי כל כך הרבה הבהרות כי קדאייב וסדאייב הגיעו בגלל רצונו, כהן הודה כי "זה נעשה על ידי ההנהלה".
נדמה כי למרות השינוי היחסי שעבר באופיו, הגיל, העובדה שהפך לסבא רגיש, לא שינו את העובדה שאלי כהן הוא עדיין שריף. והוא עדיין שולף מהר מדי. תכף נגיע לערן לוי עצמו, אבל יכול להיות שדווקא בעונה כזו, בתקופה הקשה הזו ועם השחקן הספציפי הזה, שווה היה לקחת עוד חמש דקות של מחשבה.
עוד נפילה של ערן לוי
ויש את ערן לוי, שאחרי כל כך הרבה מאמץ להישאר נקי מפרשיות, שוב מתלכלך. שחקנים בקבוצה אומרים שללוי נמאס להרגיש "שכשמפסידים הוא תמיד האשם העיקרי", אבל זו התבכיינות גרידא. כי כשהחלוץ קיבל את כל המחמאות כשהקבוצה ניצחה, והפך על ידי רבים (בצדק) לשחקן הכי מעניין ומרתק בליגה, לא שמענו שגם זה נמאס לו.
זו הייתה ההזדמנות, אולי האחרונה, של לוי להפוך לשחקן מוביל כאן.
כזה שימצה מחצית הכישרון שיש לו ברגליים, מה שצריך להיות לו כמנהיג או שחקן מוביל. אם הפרשה הזו תסתיים בהדחה של השחקן מהמועדון, לוי יצטרך הרבה תעצומות נפש כדי לצאת גם מזה.
ועכשיו הכדור בידיים של קורנפיין, שמנסה בצדק לפשר בין הצדדים, אבל חייב להישאר בצד ולא להתערב. אם אלי כהן החליט, שאלי כהן יתמודד עם הנזקים. הגיע הזמן, אחרי מקרים כמו יניב קטן או טוטו תמוז שהתרחשו רק העונה ובהם ההנהלה נעמדה לצד השחקן, שתהיה הנהלה אחת שעומדת לצד המאמן שלה. לפחות שמשהו אחד השנה בבית"ר, לא יהיה עקום.
