חלאס כבר

חלאס כבר עם כל המפחידים האלה שמנהלים לי את המשק.

לא הפוליטיקאים, אני מדבר על אלה שקיבלו תפקיד מפתח באיזה ועד עובדים, בזכות היכולת המוכחת שלהם לייצר פרצוף מפחיד מתחת לכובע מצחייה לבן של נייקי. כל מיני עילגים עם לוק של חיילים במשפחת פשע ומשכורת של חצי אוליגרך, שאין להם בעיה להשבית את כל המדינה כי הם צריכים לסגור מוקדם וללכת לבריתה של הבת של גיסתם.

ועד עובדים זה הדבר שאמור למנוע מהבוס שלכם להעביד אתכם כמו במתפרת סניקרס בקמבודיה. לפחות בהגדרה מדובר בארגון סוציאלי שהוקם כדי שאנשים הגונים ואחראים ישמרו על הזכויות של עובדים הגונים ואחראים. אז איך יכול להיות שוועדי העובדים החזקים בישראל הם התגלמות הסיאוב, השחיתות והעסקנות מהדרגה הכי נמוכה? איך לכל הרוחות חצי מהתאגדויות השכירים כאן מנוהלות בידי אנשים שעברו הסמכה בקוזה נוסטרה, ושיותר דחוף להם לקחת כבר את הלקסוס לשטיפה?

חלאס כבר לעבוד עלי בשבת בבוקר. למשל הסטארט-אפ הקיבוצניקי הזה של לקחת כמה תרנגולות, חצי עז ואוגר עייף, לשים מסביבם גדר, לתלות שלט שכתוב עליו "פינת החי של זיבי" ולמנות איזה ילד מחוצ'קן שיגבה על הפארטייה הזאת 30 שקל לאדם. לפחות לא ביקשתם שאתרום גם איזה שעתיים-שלוש בשטח עם הקומביין שלכם. הלו, או שתתארגנו על חיות אמיתיות או שתעירו כבר את האוגר הזה.

וחלאס כבר עם החרמון. לא עם ההר עצמו, עם הנודניקים שלמרגלותיו. אלה שגובים ממך סכום שעושה לך להתחרט שלא הלכת כבר על אול-אינקלודד באלפים האוסטריים. בכלל, למה חתיכת גאוגרפיה ישראלית זה משהו שצריך לשלם עליו לכמה מושבניקים, שמבחינתם האתר סלול להם דרך העובר ושב? מצד שני, גם אם שילמתם 1,000 דולר בכניסה, זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לגלוש במדרון על שקיות ניילון מהסופר. באימא שלכם, מה נסגר עם זה.

חלאס כבר לבנות הכל עקום. רק לאחרונה השיקו בירושלים רכבת קלה שמציעה חוויה קשה, בפתח תקווה ובנתניה בנו איצטדיוני כדורגל בלי דרכי גישה, והכסף ששרפו על השיפוץ של תאטרון הבימה הוא ההוכחה שעיריית תל אביב איבדה סופית את הבושה. וחוץ מזה, כמה שכונות עוני במדינה הזאת צריכות להיראות כל חורף כמו האמזונס בשביל שמישהו יסדר להן מערכת ניקוז שגם עובדת לפעמים?

חלאס כבר להסביר לנו איך אנחנו צריכים להרגיש. בחייאת, כשמשפחה שלמה נמחקת בתאונת דרכים בכביש הערבה אנחנו יודעים שזה מזעזע גם בלי כותרת על חצי עמוד שזועקת משהו כמו "הדם, הדמעות והיתומה הקטנה". ברצינות, תנו לקוראים שלכם את הקרדיט שהם מסוגלים להעריך בעצמם את גודל הזוועה, ולא זקוקים לפונטים מדממים ולתוספות גרפיות כדי לדעת שמדובר באירוע עוכר שלווה. אנחנו מבינים את זה לבד, תודה.

וחלאס כבר להפציץ לי את המסך בתוכניות טלוויזיה שכדי ליהנות מהן צריך לעבור כריתת אונה. אין, אני פשוט כבר לא יכול לחכות לעונת ההמשך "דייט בחשכה: איה, דרכת לי בטעות על הביצה".

חלאס כבר לזיין אותי עם החשמל. ואל תחשבו אפילו לבוא לי עם המנגינה הקבועה של "יחסית לעולם המערבי, החשמל פה דווקא בכלל לא יקר". בתור התחלה, אם באמת היינו משתייכים לעולם המערבי, הקטע הזה של לאבד מיליארד וחצי שקלים כאילו זה קליפס לשיער, היה שולח את כל הדירקטוריון שלכם לסיבוב ממושך במתקנים של השב"ס. ורק בשביל שנהיה על אותו הדף, המיליארד וחצי שקלים האלה מצטרפים ל-70 ומשהו מיליארד שהחבר'ה עם היד על השלטר כבר הצליחו לאבד למדינה.

ולמי מעלים את החשבון החודשי? לסחבק כמובן. תגידו, אתם שם בחברת החשמל, אולי במקום להשחיל אותי כל פעם קצת פשוט תציירו על הארובה של רידינג את הזין הכי גבוה בעולם? אתם יודעים, כדי להמחיש בצורה אמנותית את הכאב החד בפי הטבעת שאני מרגיש בכל פעם שמפעילים אצלי בבית את המייבש כביסה.

חלאס כבר עם מסעדות שוק. בסדר, הבנתי, אתם נורא אותנטיים ומחוברים לחומרי הגלם ישר מהשורש, וכל הבלגן מיומנה-סטייל שמתרחש אצלכם במטבח יגרום לפסטה שלי לעלוץ. סבבה, רק שזה כבר יצא מהתחת. ולמען הסר ספק, אני מדבר גם על המסעדות שמשחקות אותה שוק למרות שהן מרוחקות קילומטרים מהבסטה הכי קרובה, וגם על אלה שנפתחו באמצע שוק אמיתי אבל מציעות תפריט עם מחירים משוק ההון.

וחלאס כבר לספר לי על המיוחדים. אני גם ככה לא הולך להזמין שום דבר מזה. אני רוצה מהרגילים. אתם יודעים, אלה שחשבתם שהם מספיק טובים בשביל להתחייב עליהם קבוע בתפריט.

חלאס כבר לצעוק "גזענות" בכל פעם שתושבי דרום תל אביב מוחים על מה שנהיה להם מהשכונה. תבינו, אנחנו מדברים כאן על אנשים שהמדינה הקפידה לזיין עשרות שנים לפני שהסודני הראשון התיישב על המדרכה שמתחת למחלף קיבוץ גלויות. פחות או יותר מאז ההכרזה ההיא של בן גוריון מתמודדים הדרום תל אביבים עם עוני, עם פשע ועם עליבות, ופעם בכמה שנים המדינה עוד זורקת עליהם את

המסכנים התורנים. בשנים האחרונות המסכנים האלה הם בעיקר מהגרי העבודה מאפריקה ומאסיה, אבל כל אותם טייחים, מנקים ושוטפי כלים וחדרי מדרגות הם לא הבעיה כאן. הם מסכנים בדיוק כמו המסכנים שקדמו להם.

הפליטים, המסתננים ומהגרי העבודה תקועים בארץ זרה בלי כסף, בלי תוכנית מוגדרת לעתיד ובעיקר בלי שיש להם משהו להפסיד. וכשאין לך מה להפסיד זה לא משנה אם אתה שחור מאפריקה, משת"פ מהשטחים או נרקומן מדופלם; אנשים יעדיפו לא להיתקל בך כשהם יורדים לזרוק את הזבל. לא בגלל צבע העור שלך, אלא בגלל שהחיים שלך טיפה יותר גרועים משלהם.

אין דבר מגעיל יותר מלשבת בדירה המסוגננת שלך בכל חלק אחר של העיר ולצקצק כלפי אנשים עם פחות מזל משלך. אנשים שלא ישנים בלילה מהפחד שהבת הקטנה שלהם תחליט לקצר את הדרך הביתה דרך הגינה הציבורית של השכונה.

אבל זה לא שאין בכלל רעים בסיפור הזה. בטח שיש, ובראשם פוליטיקאים סוג ז' שתופסים טרמפ על הזעם כדי לצבור קולות. אלה ששתי דקות אחרי הבחירות, היומיום של תושבי דרום תל אביב שוב יעניין להם את קצה המאחז.

חלאס כבר לצרוח בתוכניות ספורט. לא יכול להיות שבשביל לשמוע פאנל ספורטיבי ועדיין לשמור על נישואיו יצטרך הבנאדם להצטייד באוזניות ובחדר אקוסטי או להגר לחוות בודדים בנגב. ואני אפילו לא נכנס לזה שכל הצעקות האלה לא בדיוק עוזרות לספורט הישראלי להתנער מסטיגמת השכונה שעוטפת אותו מכל פינה.

וחלאס כבר לאכול את הראש על איך אנחנו לא עולים למונדיאל. צריך להיות הוגנים ולומר שגם הפעם ההיא במקסיקו 1970 הייתה חצי בטעות. כדי להגיע לשם נאלצנו לעבור את אוסטרליה ואת ניו זילנד, שתי מדינות שעד היום מזוהות יותר עם קואלות ופחות עם פצצות לחיבורים. היחידים שהיו אמורים להקשות עלינו קצת היו הצפון-קוריאנים, אבל גם הם פרשו בשנייה שהתברר שההגרלה זימנה להם מפגש עם יהודים. אה כן, ואל תגידו על זה כלום למוטלה שפיגלר, אבל השער היחיד שישראל כבשה אי פעם במונדיאל? גול של שוער.

חלאס כבר להיטפל לאוטו שלי. אל תכתבו לי "תנקו אותי" כי זה לא הולך לקרות עד סוף החורף, אל תשימו לי פלאיירים של "קונה רכבים לפירוק" כי זה מעליב, ואל תתקעו לי על הווישרים כרטיסי ביקור עם תמונות של כוסיות בביקיני שכתוב עליהם "מסאז' רפואי". בטח רפואי, עם התמחות בדלקת קרום הבולבול.

וחלאס כבר להשחיל אותי עם הדלק. זה לא אשמתי שיש לי אוטו. אני פשוט פחדן מכדי לרכוב על אופנוע, אבא מכדי להתנייד באופניים ועייף מכדי ללכת ברגל. ססאמק, מאז שאוקטן 95 עולה כמו גלנפידיך 18 אני מוותר מראש על חניה שאני לא בטוח שאצליח להיכנס אליה במכה ראשונה.

חלאס כבר לשאול אותי אם הסתפרתי. השיער שלי יותר קצר מאתמול? אז הסתפרתי.

חלאס כבר עם האגרה. אני יודע שלהתבכיין עליה זה הכי קלישאה בעולם, אבל אני פשוט חי את החרא הזה יותר מדי מקרוב. המערכת של בלייזר יושבת בקומה 6, ומחלקת הגבייה של רשות השידור נמצאת בקומה 3. אז כל יום בדרך למעלה אני חולק מעלית עם המון אזרחים עצבניים וחדורי רוח קרב, ובדרך למטה עם אזרחים עצובים ומובסים. חלק גדול מהם פנסיונרים ועולים חדשים. אתם יודעים, האוכלוסיות האלה שבחיים האמיתיים דווקא לא מקבלות מהממסד מבט שני.

חלאס כבר למשוך זמן בדרך לתחזית. כל הסמול-טוק הזה בין מגיש החדשות לחזאי מעניין לי את החומייה. תגידו כבר איך יהיה מחר ונגמור עם זה. ואגב,

חלאס כבר להגיד שיהיה גשם מקומי. מה זה גשם מקומי? כל גשם הוא מקומי. כאילו, בניגוד למה, לגשם תייר? אם הוא יורד במקום מסוים אז הוא מקומי. וגם מה זה עוזר לי שהוא מקומי? אני יכול לשאול איפה אני מוצא את החומוס הכי טוב פה בסביבה?

חלאס כבר עם כדורעף חופים בהשתתפות גברים. הענף הזה הומצא כי פצצות גבוהות ושזופות שמנקות גרגירי חול מהחלק התחתון של הביקיני זה משהו ששווה לסבול בשבילו את שיטת הניקוד המעצבנת.

חלאס כבר לשתף אותי. חבל שאין באינסטגרם פילטר מיוחד שמסנן החוצה מהאפליקציה את כל הדפקטים האלה שדופקים צילום אווירה של החביתה שלהם ואז עוד מעלים את זה לפייסבוק.

חלאס כבר להגיד "שאפו". יש לזה צליל מגעיל. בכלל, שאפו זה כובע בצרפתית. הצרפתים משתמשים בזה כדי להגיד שהם מורידים בפני מישהו את הכובע בלי לעשות את הפעולה, אבל אנחנו ונימוס אירופי זה כמו מ.ס אשדוד ואליפויות. תגידו כל הכבוד, סחתיין, אפילו יישר כוח. רק בלי השאפו הזה כבר.

וחלאס כבר להתבכיין. גם אני מרגיש שבשנים האחרונות נהיה פה די גרוע, והתוצאות של הבחירות לא בדיוק ממלאות אותי באופטימיות גדולה, אבל סתם לשבת ולבכות שחרא מעולם לא עזר לאף אחד. אם לא הצבעתם בחודש שעבר, בכלל תזדיינו. אם כן הצבעתם ועכשיו אתם הרבה יותר כועסים וקצת יותר מיואשים, פשוט תקבלו החלטה שאתם מתעלים את הקריזה הזאת למשהו פרודוקטיבי. תקימו מפלגה, תלכו להפגנה, תישנו לילה באוהל, תדברו על זה עם אנשים אחרים בפייסבוק. לא יודע, אפילו תכתבו על זה לעיתון. אני מדמיין טקסט שכל פסקה שלו מתחילה ב"חלאס כבר".