השופט והיועץ המטייח במבחן בוזגלו
בהחלטה לא לחקור את השופט המכה לכאורה פגע יהודה וינשטיין בעקרון השוויון. ספק אם הוא ראוי להמשיך בתפקידו
הבוקר הודיע המכה-לכאורה כי הוא יוצא מרצונו לחופשה, וכך, כל עוד מתחשק לו, יישאר בבית. טעות גדולה היא לחשוב
לפני שנתיים הגיעה ליועץ המשפטי לממשלה תלונה מסודרת על אודות שופט שהיכה את שלושת ילדיו בכוח ולאורך זמן. מורים של הילדים הם שחשפו את ההתעללות ופעלו נכון כשפנו לשירותי הרווחה. אלה פעלו בשיקול דעת כשזימנו את השופט לשיחה שבה הודה במעשיו, ביקש וקיבל טיפול - אבל המשיך להכות. ואז הוגשה התלונה.
חלפו חודשים ארוכים עד שהילדים נחקרו, אולי בשל המחסור המחפיר בחוקרי נוער. שלוש שנים עברו מאז והשופט לא נחקר, כי היועץ המשפטי הורה שלא לחקור. כלומר - לא להגיע לממצאים, לא להגיש כתב אישום, לא להעמיד לדין את השופט המכה לכאורה.
המחשבה האיומה
מה קרה בזמן הזה לילדים? מתגובתו של היועץ המשפטי לממשלה אנחנו למדים ש"הם מתפקדים ברמה גבוהה", וגם משום כך לא היה צורך, לטעמו, בחקירה. אזרח מן היישוב צריך להזדעק כאן ולומר ליועץ - ככה? אז אם קורבן עבירה מרגיש בסדר, לא נחקור כל מבצע עבירה-לכאורה בישראל? ואם מישהו שעבר תקיפה אכזרית - וכל הכאת ילדים בידי הוריהם היא תקיפה אכזרית - מרגיש עכשיו ממש אחלה ואפילו מצטיין בלימודים, לא נביא את אביו המתעלל לדין למען יראו וייראו? ככה, בהבל פה, נבטל את כל ההישגים החברתיים של מערכת משפט נאורה המגנה על החלשים, או - אבוי לאותה מחשבה - נבטל אותם רק כשמדובר בכבוד השופט? למרבה הצער, המחשבה האיומה היא הנכונה.
היועץ בחר לא ליידע את מערכת בתי המשפט בסיפור והסתיר אותו מקבוצת השווים של השופט. אין לי ספק שלו ידעו, לא היו נותנים למתעלל-לכאורה לשבת על כיסאו הרם אפילו דקה אחת, וודאי לא לדון במקרים של אלימות במשפחה כפי שהגיעו ללשכתו. הם היו מפעילים את הלחץ המתבקש על היועץ ודואגים לכך שיעשה את הדבר הנכון ויפתח בהליכים אחרי חקירה.
הרי עצם ישיבתו של מתעלל לכאורה בהיכל הצדק מטילה כתם ענק ובל יימחה על כל שופט במערכת. בכניסה להיכל עשוי כל אזרח לומר לעצמו, מי יודע מה עשה שופט א' או שופט ב', ואם הם בכלל ראויים לדון אותי או להחליט בסכסוכים שלי. אי אמון גורף כזה, שהוא התוצאה ההגיונית היחידה מהחלטת היועץ, הוא פגיעה קשה מאין כמוה במערכת המשפט כולה.
ולא צריך להיות משפטן-על כדי להבין עד כמה מקוממת כאן הפגיעה בעקרון השוויון. מבחן בוזגלו? לא ולא. בוזגלו המכה-לכאורה ייחקר, יואשם, יישפט. כבוד השופט המכה-לכאורה יוצא לחופשה, ואנחנו משלמים.
ולא צריך להיות יצחק קדמן כדי להבין שהיה על היועץ המשפטי לממשלה לאזן בין אינטרסים חשובים וסותרים. בדוחק, ייתכן כי הילדים הפרטיים של השופט היו יוצאים נשכרים מכך שאביהם לא הועמד לדין. אבל הפגיעה בילד שהוא קורבן התעללות דרך הוויתור על החקירה דווקא במקרה כזה, גם היא פגיעה קשה. ומה ימנע מכבוד השופט להמשיך ולהכות כעת?
הטיוח, ההסתרה, העיכוב, מנהג האיפה ואיפה (כמה אבות מתעללים-לכאורה זכו לאותו יחס מווינשטיין בשנות כהונתו? אפס? קרוב לאפס?), הפגיעה בעקרון השוויון, הפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט והפגיעה בציבור השופטים: את כל אלה צריך וינשטיין לזקוף לחובתו היום, ואת כולם יצר במו ידיו. לא רק כבוד המכה-לכאורה צריך להיעלם בנסיבות כאלה ממערכת המשפט: ספק גדול אם במדינה שומרת חוק מותר לווינשטיין להמשיך בתפקידו.
לפנייה לכתב/ת 
