המבוטחת נפטרה, כספי ביטוח החיים נקברו

רודיקה אברהם נפטרה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. היא הותירה אחריה בעל ושני ילדים. אברהם הייתה עמיתה בקרן ההשתלמות לביוכימאים ומיקרוביולוגים. מדי חודש בחודשו, במשך 26 שנה, דאגה להפריש לקרן סכום ניכר ממשכורתה כדי להבטיח את עתיד בני משפחתה.

• שכירים? אולי תקבלו בחזרה כסף מביטוח לאומי
• 930 אלף שקל קנס לחברות ביטוח שהפרו הוראות
• שיטת מצליח גם בפוליסת הביטוח הסיעודי
  

מכספים שמשכה מחשבונות העמיתים, כולל מכספה של אברהם, רכשה הקרן ביטוח חיים קבוצתי בחברת הביטוח הפניקס. אלא שהביטוח נרכש ב"שּׁוּשּׁוּ", באין רואה. לא הקרן ולא הפניקס חשבו כי ראוי שרודיקה תדע שרכשו עבורה ביטוח.

מיותר לציין, כי לאחר מותה הטראגי של אברהם, לא הקרן ולא הפניקס טרחו לדווח לאלמן וליתומים כי מגיעים להם תגמולי ביטוח. הקרן החרישה. הפניקס קוותה לשלשל את כספי הביטוח לכיסה. האלמן והיתומים לא ידעו כי כספם נגזל.

"איפה היית עד עכשיו?"

כ-5 שנים לאחר פטירת המנוחה, נודע לאלמן על הביטוח ממכתב של הפניקס, שנפל לידיו באקראי. "בדרך לא דרך", כך על פי עדותו. האלמן פנה להפניקס וביקש את כספי הביטוח.

איפה היית עד עכשיו, נזפו באלמן מסלקי התביעות בהפניקס, זמנה של תביעתך עבר. הם דחו את תביעתו על הסף.

מדוע על הסף? מסלקי התביעות בהפניקס ידעו כי אם ידחו את התביעה על הסף, האלמן והיתומים יוכלו לפנות רק לחסדי שמים. השופטים לא יסייעו בידם.

ברוב תחומי המשפט, תקופת ההתיישנות היא 7 שנים. אולם בתחום הביטוח תקופת ההתיישנות קצרה בהרבה. בדרך כלל 3 שנים בלבד ויש תביעות ביטוח המתיישנות תוך זמן קצר מזה. אפילו תוך ימים ספורים.

רוב המבוטחים אינם יודעים זאת ומפסידים את זכויותיהם. מבוטחים רבים, כמו במקרה של משפחת אברהם, מגלים כי יש להם ביטוח רק בחלוף תקופת ההתיישנות. כך, אלפי קשישים, נכים, אלמנות ויתומים נוכחים לדעת, כי למרות שפרנסו כל חייהם את תאגידי הביטוח ולמרות שתביעתם צודקת, השופטים מסרבים להושיט להם סיוע והם נדונים לחיים של מחסור.

אולם בני משפחת אברהם לא ויתרו. הם פנו לבית משפט השלום בתל אביב וגילו שם שופטת מזן אחר.

"את לא ראויה לדון במשפט"

השופטת דורית קוברסקי לא יכלה להשאר אדישה אל נוכח העוול שנחשף בפניה. "אני אעשה כל שביכולתי כדי שהפניקס תכבד את התביעה", הודיעה השופטת. גישתה ההומנית של השופטת הייתה לצנינים בעיני נציגת הפניקס. את לא ראויה לדון במשפט זה, הטיחה בשופטת וביקשה לפסול אותה. הבקשה נדחתה. השופטת המשיכה לשמוע את המשפט ואף כתבה פסק דין שנותן תקווה לאלפי מבוטחים שכספם נגזל מהם באיצטלא של התיישנות.

למעשה בטענת ההתיישנות, חידדה השופטת את המחלוקת, מבקשת הפניקס לנעול את שערי בית המשפט בפני המבוטחים שלה למרות שהיא לא כופרת בזכותם לתגמולי ביטוח. אולם, המשיכה השופטת, בתחום המשפט חל בעשורים האחרונים שינוי חשוב ביותר שמצמצם את יכולתם של תאגידי הביטוח להעלות טענת התיישנות.

בתי המשפט הכירו בזכות הגישה של האזרחים לבתי המשפט כזכות בעלת אופי חוקתי. "כפועל יוצא מזכות הגישה לערכאות, נגזר העקרון שבית המשפט לא ינעל שעריו בפני מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית, אלא מטעמים כבדי משקל. יש אפוא להצר את תחום התפרסותה של ההתיישנות כמנגנון דיוני לחסימת ברור תביעה בשל חלוף הזמן".

גם הערעור לא הועיל לחברת הביטוח

השופטת התבססה גם על סעיף 8 לחוק ההתיישנות. סעיף זה מאריך את תקופת ההתיישנות כאשר התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת בזהירות סבירה כי יש לו עילת תביעה. רוב השופטים מפרשים את סעיף 8 בצורה מצומצמת, לרעת המבוטחים. השופטת קוברסקי הרחיבה את תחולתו.

מתוך העדויות שהובאו בפניה, השופטת למדה כי המנוחה, כמו גם "עמיתות אחרות בקרן לא ידעו שהן מבוטחות בביטוח חיים קולקטיבי. הודעה ספציפית בענין זה לא קיבלו ועל אף העובדה שקיבלו מפעם לפעם דיווח על כספים שהצטברו בקרן, עינן לא צדה כל התייחסות באשר לביטוח החיים".

גם האלמן, קבעה השופטת לאחר ששמעה את עדותו, לא ידע שלאשתו המנוחה היתה פוליסת ביטוח חיים. "אשתי היתה חולת סרטן במשך 15 שנה", העיד האלמן, "ודאגה לעדכן אותי לגבי כספים שיש לה בקרן ההשתלמות, אך לא אמרה מאומה באשר לביטוח חיים שהיה לה".

אכן, הודתה השופטת, מנכ"ל הקרן, אשר גולדשלאגר, העיד כי הקרן שלחה מפעם לפעם הודעות, "אך משום מה, באמתחתו לא היה בדל של ראיה לכך ולא היה ביכולתו להציג ולו הודעה אחת שנשלחה לעמיתיה".

"אבל", טענה נציגת הפניקס, "בני המשפחה ישנו על זכויותיהם. משכך, אין להם אלא להלין על עצמם". השופטת דחתה את הטענה. "לאלמן לא היתה לו סיבה לחשוב שהמנוחה הסתירה ממנו פוליסת ביטוח חיים. מיד לאחר פטירתה, פנה לבנק עם צוואתה לצורך הסדרת זכויותיו הכספיות, אז לא נאמר לו דבר אשר יכול היה לעורר את חשדו".

וכאן הוסיפה השופטת שני דברים חשובים ביותר לציבור המבוטחים. הראשון, הקרן משמשת כשליחה של עמיתיה לצורך עריכת הביטוחים הקבוצתיים. לכן עליה לפעול בנאמנות כלפי עמיתיה, לדווח ולשלוח הודעות למוטבים בדבר זכויותיהם.

השני, לא רק על הקרן חלה חובה למשלוח ההודעות, אלא גם על חברת הביטוח. זו חייבת להמציא לכל יחיד בקבוצת המבוטחים העתק הפוליסה וכן דף פרטי הביטוח המפרט את הזכויות המוקנות מתוקפה. השופטת חייבה אם כן את הפניקס לשלם לבני משפחת המנוחה את מלוא סכום תגמולי הביטוח.

נציגת הפניקס לא ויתרה. היא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. אלא שגם שם, נכזבה תקוותה למצוא הכשר לגזלת תגמולי הביטוח של האלמן והיתומים.

השופטת רות לבהר שרון, אימצה בחום את פסק דינה של השופטת קוברסקי. השופטת הצטרפה גם לחובה שהטילה השופטת קוברסקי על הקרן וחברת הביטוח להודיע למבוטחים על הביטוחים שנרכשו עבורם. "לחובה זו הגיון רב. בהעדר הודעה מפורשת על קיומה של פוליסה אין למוטב כל אפשרות לדעת על כך. בודאי כאשר מדובר בביטוח חיים שמגיע למוטבים רק עם פטירת עמית הקרן". כמה פשוט ונכון.