לחץ חיובי / הכל מקצועי
רוב הקבוצות הגדולות בכדורגל המודרני השתמשו במשחק לחץ מתוך הבנה שזו הדרך הטובה ביותר להבקיע. איך התפתחה השיטה, מי למד ממי, והאם נוכל לזהות את האימפריה הבאה
מאמנים, שחקנים ופרשנים אוהבים להשתמש בצמד המילים "בכדורגל המודרני". הם מכניסים את הביטוי למשפט כמו "בכדורגל המודרני אין מקום לטעויות כאלה" או "בכדורגל המודרני כבר לא משחקים ככה". אבל מהו אותו כדורגל מודרני מפורסם? מתי הוא התחיל? לשאלות האלה יש תשובה במילה אחת - לחץ.
חגיגת תקצירים ב-ynet ספורט:
- טוטנהאם כובשת את לונדון, ארסנל מתרחקת מהצ'מפיונס / תקצירי הפרמייר-ליג
- סדאייב כבש, האוהדים נטשו. ההצגה של ראדי / תקצירי ליגת העל
- ואחרי 9 שנים: יואב ספר חזר למגרשים / תקצירי ליגת ווינר
משחק הלחץ, בו קבוצת ההגנה לוחצת את היריבה עם הכדור, הוא הפרמטר - והדבר מוסכם על רוב חוקרי הכדורגל בעולם - שמבדיל את הכדורגל הישן מהמודרני. הוא זה שהפך את הכדורגל למהיר יותר, זה ששיפר את היכולות האתלטיות של השחקנים ואת הכושר שלהם. הלחץ הוא גם המכנה המשותף הברור ביותר לרוב הקבוצות הגדולות בהיסטוריה, מהטוטאל פוטבול ועד הטיקי־טקה, דרך מילאן של אריגו סאקי וההולנדים.
משחק הלחץ הפך לאחד העקרונות החשובים ביותר לקבוצת כדורגל, ויש לכך סיבה הגיונית. הסטטיסטיקה מראה שבליגות הבכירות באירופה רק כ-11 אחוזים מחטיפות הכדור מתבצעות בשליש המגרש של היריב. לעומת זאת, בערך שני שלישים מסך השערים הנכבשים מגיעים מאותן חטיפות כדור. המסקנה ברורה: לחץ הוא הדרך הטובה ביותר להבקיע. ובגדול. והאמת, רבים מאמינים שאיכות משחק הלחץ גם יכולה לספר לנו מי תהיה הקבוצה הגדולה הבאה.
שלושה סוגים של לחץ
המאמנים הראשונים שהביאו את הלחץ על היריב לדרגת אמנות ולחלק בלתי נפרד משיטת המשחק של הקבוצה, הם רינוס מיכלס, שיצר את הטוטאל פוטבול ההולנדי בסוף שנות ה-60 והאוקראיני ואלרי לובאנובסקי בדינמו קייב של שנות ה-70
שניהם, שהגיעו מקצוות שונים של אירופה, האמינו שצריך "לשחק עם גודל המגרש". כשאתה עם הכדור תדאג שהמגרש יהיה פתוח לפניך. לעומת זאת, כשהיריב מחזיק בו, צמצם, בעזרת לחץ, את השטח בו הוא יכול לשחק.
שלושה סוגים של לחץ הומצאו אז, והם מלווים את הכדורגל עד היום. 1 הלחץ המלא. המפורסם ביותר, האמיתי, בו החלק ההתקפי לוחץ את שחקני ההגנה והקישור של היריב בחלק המגרש שלהם. 2. חצי לחץ. מתחילים ללחוץ כשהיריב עובר את קו האמצע. 3. לחץ מזויף. שחקן אחד בלבד לוחץ באזור הכדור ושאר השחקנים נשארים מאחור.
קבוצה טובה מבצעת את כל שלושת הסוגים במהלך משחק, כשהאידיאל הוא להתחיל בלחץ מלא ואז להחליף מצב כל 10-15 דקות. כשמשלבים בין השלושה, היריבה עלולה לבצע טעויות גם כשמדובר בלחץ מזויף. לעומת זאת, אם מבצעים רק לחץ מזויף, אין לכך כמעט משמעות. מישהו אמר כדורגל ישראלי?
אזורית לוחצת, כמו בכדורסל
אחת הסיבות לכך שקבוצה לא מבצעת לחץ מלא בכל 90 הדקות קשורה, כמובן, לסיבולת. גם היום, כשהשחקנים הם אתלטים ברמה גבוהה, צריך להוריד לפעמים את הרגל מהגז. אבל יש דרכים נוספות לעקוף את הבעיה.
עוד ב-ynet ספורט:
כשאריגו סאקי הפך את מילאן לקבוצה הטובה בעולם בסוף שנות ה-80 הוא הוגדר כפורץ דרך, ואחת הסיבות לכך היא השימוש שלו במשחק הלחץ, שלא היה מוכר באיטליה עד אז. סאקי הושפע ממיכלס ומלובאנובסקי, אבל שיכלל את הרעיונות שלהם. במקום ללחוץ שחקן מול שחקן הוא פיתח הגנה אזורית לוחצת, כמו בכדורסל.
סאקי הסביר שלחץ לא מבוסס על ריצה או על עבודה קשה אלא על שליטה במרווחים בין שחקני היריב. השחקנים שלו, כולל הפרימדונות ההולנדיות, היו לוחצים שטח מסוים, ולא שחקן ספציפי, כדי למנוע את הנעת הכדור של היריב. שחקני מילאן לא היו זקוקים לכושר גופני מדהים כמו זה הנדרש כששחקן רץ אחרי הכדור, וכך משחק הלחץ היה יעיל לדקות ארוכות.
השחקנים מהצד השני, לעומת זאת, נדהמו מהמכונה העומדת מולם. "גרמנו להם להרגיש חלשים ולעצמנו חזקים", אמר סאקי, "יש פה אפקט פסיכולוגי עצום. לא רצנו יותר, אבל לאחרים זה היה נראה שאנחנו בכל מקום במגרש. הם פחדו מהלחץ".
גם הגנה וגם התקפה
בספר "המדריך לטיקי־טקה" מוסבר עקרון השיטה: אתה תוקף עם מחשבה על ההגנה שלך ומגן במחשבה על ההתקפה שלך. המשפט הזה ליווה את יוהאן קרויף כשאימן באיאקס ובברצלונה, וגם את לואיס ואן חאל שהחליף אותו בשני המקומות האלה. שני המאמנים ההולנדים, שחיו שנים רבות בקטאלוניה, הובילו את משחק הלחץ בתפר שבין הטוטאל פוטבול ההולנדי לטיקי־טקה הספרדי. המטרה שלהם הייתה ברורה. לא צריך ללחוץ רק כדי לחטוף את הכדור, אלא כדי שהלחץ יוביל גם למצב התקפה.
פפ גווארדיולה, שהתאמן אצל השניים, הלך צעד אחד קדימה. "אתה זוכה בכדור כשאתה 30 מטר מהשער, לא 80", אמר פפ יותר מפעם אחת, וכך גם ברצלונה שלו פעלה. גווארדיולה מעריץ את "לחץ 6 השניות" ההנחה היא שברגע שהיריב זוכה בכדור יש לך 5־6 שניות לתפוס אותו לא מוכן, ולכן יש להתנפל עליו במהירות. לא הצלחת? אין בעיה. לך אחורה, עבור ללחץ מתון יותר וחכה להזדמנות.
סוגי הלחץ בבארסה של גווארדיולה היו מתוזמנים להפליא. בנוסף ללחץ 6 השניות שחקני ברצלונה היו מחכים לאחד משני מצבים - כשהיריב מסתובב עם הפנים לכיוון שערו (למשל, כשהוא רוצה להחזיר כדור לשוער) או כששחקן לא משתלט טוב על הכדור. בשני המצבים האלה, בהם ליריב יש מגבלת אפשרויות מסירה או זמן, הקבוצה הייתה יוצאת ללחוץ כיחידה אחת.
אין לאן לברוח
כדי להבין מאיפה יכולה להגיע האימפריה הבאה חשוב להסתכל על איכות הלחץ של הקבוצות הגדולות היום. מסקנת הטקטיקנים די ברורה - באיירן מינכן היא המסוכנת מכולן.
המאמן יופ היינקס לקח את שלושת סוגי הלחץ של לובאנובסקי והוסיף עליהם סגנונות לחיצה שונים כך שבאיירן מבצעת לחץ מדורג. לפעמים השחקנים מטרידים את החלוצים, לפעמים הם מאפשרים מסירה לקישור, נותנים תחושה שהלחץ ירד - אבל אז הלחץ מתגבר. מנדזוקיץ', ריברי ומולר סוגרים דווקא את קווי המסירה לאחור. אין לאן לברוח, חוץ מלהעיף את הכדור ללא מטרה.
בעונה הבאה גווארדיולה מגיע למינכן עם 6 השניות שלו. מפחיד לחשוב מה הקומבינציה הזו תייצר. ליתר הקבוצות מומלץ להיכנס ללחץ.
כדורגל ממצב נייח
שערים במצבים נייחים הם כבר מזמן הרבה יותר מערך מוסף בלבד. כדורי קרן מוצלחים או בעיטות חופשיות מדויקות יכולים לשדרג, משמעותית, כל קבוצה, אבל האם הם גם מעידים על איכותה של הקבוצה? לא בהכרח.
כן, כמות גדולה מדי של שערים ממצבים נייחים בהשוואה לשערים "הרגילים" שכובשת הקבוצה מתפרשת בדרך כלל אצל אנשי המקצוע דווקא כמשהו שלילי. ברוב המקומות בעולם נכבשים בערך 30 אחוזים מהשערים במצבים נייחים - בעיטה חופשית, פנדל, קרן או בישול מהוצאת חוץ. בליגה מסוימת קצת יותר, באחרת קצת פחות,
אבל זה בערך המספר.
אחוז שערים ממצבים נייחים נמוך בהרבה מ-30 יכול להעיד על טכניקה לקויה. לעומת זאת, אחוז שהוא הרבה יותר גבוה מצביע על רמה נמוכה. קבוצה כזו כמעט לא מסוגלת לכבוש תוך כדי משחק ולא מייצרת לעצמה מספיק מצבים.
שימו לב למשחקי השבת האחרונה בישראל. בחמישה משחקים הובקעו 10 שערים: 4 כתוצאה של בעיטה חופשית, 2 בפנדלים, 2 מכדורי קרן ורק שני שערים נוספים כתוצאה של המשחק השוטף. כלומר, 80 אחוזים מהשערים הגיעו במצבים נייחים. כדורגל "רגיל" לא באמת התרחש פה בסוף השבוע.
ori-c@yedioth.co.il
#CoopSport
לפנייה לכתב/ת 
