אסתי ירושלמי: "עירום הוא סוג של חופש"
זוכרים את אסתי ירושלמי מספסל הלימודים של "עניין של זמן"? בסרט "מעשייה אורבנית" היא רושמת נוכחות כמורה נחשקת בכיתה, ובמיטה. "אני לא כוסית, אבל זה הגוף שלי", היא אומרת בראיון. עירום לא מפחיד אותה, החברה הישראלית דווקא כן
בגיל 41, ההחליטה אסתי ירושלמי להחליף צדדים: אתם זוכרים אותה כגלי התלמידה החיננית מ"עניין של זמן", והשבוע היא שבה אלינו כמורה - קרוב יותר ללוח, רחוק יותר מהקונצנזוס הישראלי. בסרט "מעשייה אורבנית", בה היא משתתפת, היא משאירה מאחור את מדי בית הספר המכופתרים בקפידה, ומשילה את הבגדים לטובת סצנת סקס בוטה.
"העירום לא היה קשה לי, אפילו נהניתי מזה, זה היה סוג של חופש", אומרת ירושלמי בראיון ל-ynet, "פעם הייתי קלת דעת, עשיתי מה שאמרו לי. עד שאמרתי לעצמי 'אוקיי מה תרצי להיות כשתהיי גדולה', ועניתי שאני רוצה לשים זין ולעשות מה שאני רוצה. לא התייעצתי לפני שקיבלתי את התפקיד, קראתי, עשיתי אודישן וקיבלתי".
ירושלמי גרושה, אמא לאביב בן ה-10. היא עלתה מאיראן כשהייתה בת 14, רגע אחרי מהפיכת חומייני. "הייתי צריכה לחבוש רעלות, אם לא, הייתי מקבלת מכות רצח. ועוד הייתי יהודיה, אז בכלל", היא נזכרת ומצהירה על עצמה כיום כפמיניסטית ואתאיסטית.
מצאו את ההבדלים. אסתי ירושלמי כתלמידה ב"עניין של זמן"
אחרי שהחלה ללמוד משחק בבית צבי, קיבלה את מה שהפך להיות תפקיד חיה, כגלי מ"עניין של זמן". כשהסדרה נגמרה, ירושלמי לא הצליחה למנף את ההצלחה. היא הבינה שמשהו לא עובד בקריירה שלה. ההצעות שקיבלה בכלל לא עניינו, אז היא עשתה הסבה כמטפלת הוליסטית לפי שיטת גרינברג. "העבודה היא דרך הגוף, ושיחה. אני חיה מזה, יש מספיק אנשים עם בעיות", היא מסבירה.
נשי אישי
לפני כשלוש שנים, היא קיבלה את התסריט של הסרט "מעשייה אורבנית" מהבמאי אליאב לילטי. אז היא הבינה שעולם המשחק שוב קורא לה. התסריט פשוט דיבר אליה, לפמינסטיות שבה, ולאישה שמבינה שהגוף שלה רק הולך ומתקמט עם הזמן. בסרט היא מגלמת כאמור מורה שנשואה לא באושר לאיש פרסום (זוהר שטראוס), ומנהלת רומן עם אחד מתלמידיה - גיבור הסרט בגילומו של ברק פרידמן, שבמקביל חולק את מיטה עם אחותו (נועה פרידמן) ומחפש אחר אביו שנטש אותו (אלכס פלג). עוד משתתפים בסרט: נתלי ברמן, אוהד קנולר, אלי גורנשטיין ואחרים.
"הטקסט בתפקיד שלי הוא נורא חריף", היא אומרת, "נשים אפילו לא מסוגלות להגיד את המשפטים האלה לעצמן. אני כן מתחברת לטקסט ממקום מסויים. אני אמנם לא מפחדת מהשינויים של הגוף ומהזקנה, בסדר לי עם זה. אבל חלק אחר בי כן מפחד מזה, הוא מרגיש את הזמן שעובר, את הפספוס ואת הדברים שלא ספקתי.
"כשהגעתי לגיל 40, קיבלתי שוק. הגוף מתחיל להשתנות, הפנים כבר לא מתוחות, והציצים טיפה נופלים. פתאום את לא יכולה להימלט מלחשוב שאולי אני מפספסת משהו, אולי אני צריכה לעשות משהו. כשקיבלתי את התסריט, קיבלתי את הכאפה של גיל המעבר. אף פעם לא עשיתי סצינת עירום. למרות שבהתחלה זה היה בהתנדבות, לא היתה שאלה בכלל מבחינתי. הטקסט אמיתי ובלי חארטה".
לא הובכת מהעניין?
"לא מביך אותי. אני אמנם כן צריכה לנשום עמוק בגלל תחושת החשיפה. תראה, אני לא חושבת שאני איזו כוסית, או איזו דוגמנית, אבל זו אני, וזה הגוף שלי. אני מקווה שכל הנשים יחשבו ככה, שלא משנה איך אני נראית - אני שמה זין. זה הופך את האישה ליפה. לא היתה לי בעיה גם לחשוף את הגוף התחתון שלי. אין לי משהו שאין לאחרות. זה חלק מכל העניין, לא הרגשתי שזה נפרד מהטקסט. זה לא קשור אם אני חושפת את הגוף שלי, זה קשור לכמה אני מרגישה שהגוף הוא דבר בזוי, בוגד, שהולך ומזדקן. אני שלמה עם עצמי. ההפך, אני יותר משלמה עם עצמי כשהייתי צעירה.
"החכמתי, הפסקתי להיות תמימה ולהאמין לכל מה שאומרים לי. הפסקתי להאמין שהיופי הוא הרבה יותר ממה שהוא באמת. ייחסו הרבה משקל ליופי שלי כשהייתי צעירה. ברגע שהפסקתי להאמין בזה, התחלתי לאהוב את עצמי. עצם זה שאחרים חשבו שאני יפה גרם לי לחשוב שאני רק יפה - כלומר לא יותר מיפה, וזה אסון שקורה להרבה נשים יפות".
לאורך שנים רבות ירושלמי היתה יפה ושתקה, וכך גם הסביבה שלה. עכשיו, כשהיא נחשפת באופן בוטה כל כך, היא סוף סוף עשה קצת רעש. "התגובות שקיבלתי מתחלקות לשניים: כאלה שמאוד אהבו ואמרו לי 'את מאוד אמיצה', וכאלה שהזדעזעו 'איך הבמאי עושה כאלה דברים לשחקנים שלו'. לאנשים יש הרבה בעיות עם חשיפה. כל אחד והעולם הפרטי שלו".
איך הגיבה המשפחה?
"אמא שלי לא הכי מרוצה, היא כבר יודעת שהבת שלה לא קונבנציונלית. הבן זוג שלי מבין, למרות שזה לא קל לו. אני לא עושה חשבון לאף אחד חוץ מלבן שלי".
תתני לו לראות את הסרט?
"חשבתי על הבן שלי. כשהוא יהיה בן 13, הוא יהיה מספיק בוגר כדי להבין את ההבדל בין פורנו לאמנות, שזה המקצוע של אמא שלו. אפילו היום הוא מבין את זה, אבל הוא לא יראה את הסרט הזה".
עניין בלי עניין
כשאביב יהיה בן 13, הוא בוודאי יצפה בפרקים של סדרת הדרמה לנוער "עניין של זמן", בה כיכבה ירושלמי בשנות התשעים. היא פחות היתה שמחה כנראה להראות לו את ניסיון האתחול של הסדרה, שעוקב אחר גיבוריה כאנשים בוגרים - פרויקט שלא זכה לשבחי הביקורת. "בדיעבד, אם הייתי יודעת שזאת תהיה התוצאה הסופית, לא הייתי מסכימה לעשות את זה", קובעת ירושלמי, "אפילו אפשר להגיד שעבדו עלי".
מה קרה?
"כשהבמאית רונית וייס ברקוביץ' באה אלי, התסריט נראה נפלא, ממש בכיתי ממנו. לפי התסריט המקורי גלי התבגרה והתחתנה, נולדה לה ולעידו (משה בן בסט) בת שמתה והם נכנסו למשבר עמוק, החיים שלהם התפקששו, והיא תחילה לבגוד בו מתוך המשבר. חשבתי שזה כתוב נפלא ונהדר. אל תשאל אותי איך זה יצא ככה, יצא מה שיצא". נראה שירושלמי שהחליטה כדבריה "לשים זין", לא חוסכת בביקורת גם כלפי קברניטי תעשיית הטלוויזיה.
מתוך סדרת האיחוד של "עניין של זמן"
"התאכזבתי מהתוצאה הסופית של התפקיד שלי. הוא יצא שטחי. אני לא יכולה לשלוט בהכל, במיוחד כשמדובר בגופים גדולים כמו ערוץ 2. פשוט עבדו עלי. יש דברים שגם ירדו בעריכה. אני יכולה להגיד בפה מלא שלא אהבתי את הסדרה החדשה. בשבוע האחרון של הצילומים הייתי כל כך חולה, בגלל שהלב שלי כבה, נכבה. כשזה קורה לי, אני נהיית חולה פיזית, לקח לי חודש להתאושש מזה".
אחד ממוקדי המשיכה הגדולים של ירושלמי ל"מעשייה אורבנית" היתה ההזדמנות לגעת באפליה הנשית שעדיין קיימת לטענתה בישראל. "הגעתי לישראל מאיראן, וגם פה נשים הן לא בדיוק חופשיות כמו שהיו רוצות - הן משתכרות פחות, אין להן תנאים כמו לגברים. אישה זה הר של אשמה, אישה שמזדקנת למשל היא אשמה. אבל זה הולך ומשתפר, בגלל התנועה הפמיניסטית".
מן הצד השני ירושלמי מצביעה על הסכנות שמביא עמו הממסד הדתי ויחסו לנשים כנחותות. "כשראיתי את הדרת הנשים מול עיניי בארץ, זה היה כמו סיוט שחוזר על עצמו. באיראן השלטון החשוך נוצר ככה, שאסור לנשים לשבת באוטובוס. אני מקווה שאנחנו לא בדרך לשם. החרדים לא גרועים כמו האיראנים - שם הם רוצחים - אבל למה אנחנו צריכים להשוות את עצמנו למדינה קיצונית, במקום להשוות אותנו למדינות המפותחות?".
וכמו היחס לנשים, לירושלמי ביקורת גם על התרבות הישראלית שלטענתה הלכה אחורה. "המדינה במקום הרבה פחות טוב מלפני עשור. עד סוף שנות השמונים היתה פריחה מבחינה תרבותית. טלוויזיה, מוזיקה וגם קולנוע - הכל היה בעלייה. ופתאום הכל נפסק, אני לא יודעת מה קרה. זה התחיל מריאליטי ואופרת סבון. כשהתחילה הסדרה 'רמת אביב גימל' בשנות התשעים, התחלתי לפקפק במה שאני עושה. אנשים פשוט ראו ג'ובות, ומשם זה הלך והדרדר".
את רואה תקווה לתרבות הישראלית?
"בחמש שנים השנים האחרונות מתחילה התעוררות איטית, גם במוזיקה, אבל אני לא מדברת על המיינסטרים. אמן שרוצה לעשות אמנות, עושה - אפילו אם אין בזה פרנסה. אפשר להתבכיין על הרעים ועל הון ושלטון שהורסים את החיים, אבל עדיף לעשות אמנות.
"אני אמנם לא מופיעה בתיאטרון, אבל אם צריך, אלך להופיע מול עשרים צופים כדי להגשים את האמנות שלי. אין לי בעיה. לעומת זאת, לא אעשה ריאליטי גם תמורת מיליון שקלים. פרסומת לעומת זאת אין לי בעיה לעשות. אם ג'ורג' קלוני עושה, אז למה לא אני?".
