יום האישה הבינלאומי: תנקי את הבית ותשתקי?

בשנת 2011 יצא לאור ספרי "אתיקה של חמלה: גישה פמיניסטית לביטחון אנושי" (The Ethics of Care: A Feminist Approach to Human Security). אין ספק כי הספר פונה לקהל האקדמי. גרוע מכך, זהו ספר "תיאורטי" - הוא מתייחס לתיאוריה ולמטה-תיאוריה (או במילים אחרות, תיאוריה על תיאוריה) של מוסר, ידע, רווחה ועוצמה. אני קוראת לספר "פמיניסטי" אף על פי שבעוד אני עדיין רואה עצמי מחויבת למטרות פמיניסטיות, איני בטוחה עוד בנוגע למושג "פמיניזם" כפי שהוא נתפס ו(לא)מובן על ידי כה רבים בימינו.

"מגלים עולם" - מאמרים אחרונים:

קומיקס במקום F-16: העוצמה הרכה של יפן / ד"ר ניסים אוטמזגין

הדמוקרטיה הגדולה בעולם שלא שמעתם עליה / ד"ר גיורא אלירז

לא טיול בפארק. המשוכות של נשיאת דר' קוריאה  / ד"ר אלון לבקוביץ

הסודניות זנחו את החרב לטובת הדיו. איך זה קרה?  / ד"ר אירית בק

הספר נוגע בכמה תחומי מחקר אקדמיים - "יחסים בינלאומיים", "תיאוריה מדינית", "פילוסופיה של המוסר" ו"לימודי נשים ומגדר". עם זאת, המסר של הספר פשוט למדי ובאותו זמן בעל חשיבות רבה לעולם שמעבר לאקדמיה. זהו ספר על דאגה, חמלה ואכפתיות. על העבודה המתבצעת יום-יום בידי אנשים רבים ברחבי העולם כדי לטפל, לתמוך, לסייע ולטפח אנשים אחרים. הדאגה הזו משמעותית גם לאופן שבו אנו חושבים על מוסר וגם לחיי היומיום שלנו.

הממלכה הערבית קלטה עובדות בית רבות מרחבי אסיה. סעודיה(צילום: רויטרס)

לפני כמה עשורים החלו פסיכולוגיות ופילוסופיות פמיניסטיות לתאר "קול שונה" של מוסריות - קול שמתמקד לא ביחסי גומלין, חוזים, זכויות וצדק, אלא במערכות יחסים, אמון, תשומת לב, דאגה ואכפתיות. אף על פי שהפילוסופים המסורתיים של המוסר דחו הגדרות אלו כמוסר "פרטי", פמיניסטיות פיתחו מאז את האתיקה של החמלה לכדי גישה משמעותית ומשכנעת למוסר; גישה בעלת רלוונטיות מובהקת לציבורי ולפוליטי.

המסחור הגיע לתעשיית הסיעוד

הטענה הבסיסית של הספר היא שאם אנחנו הולכים לדבר על "ביטחון" (נושא שחוקרים של פוליטיקה בינלאומית מאוד אוהבים לדבר עליו) - ובמיוחד אם אנו רוצים לדבר על ביטחון במובנו האנושי - אז אנחנו חייבים להבין אנשים כפגיעים וכתלויים זה בזה. עלינו להבין שמערכות היחסים של אנשים, הצורך שלהם בדאגה והמחויבות שלהם לדאוג לאחרים מהווים חלק מהגדרתם העצמית.

אם אנו רוצים שאנשים ברחבי העולם יהיו בטוחים מפני פגיעה פיזית ושתהיה להם גישה חופשית לביטחון תזונתי, לבריאות ולחינוך, הרי שאנו חייבים להשקיע זמן ומחשבה ברשתות אנושיות ומוסדיות שיוכלו לתמוך בזאת ולתחזק כל זאת.

אין בכך לומר שבני אדם תלויים לחלוטין באחרים וחסרי אוטונומיה, אלא להציע שלוש תובנות: ראשונה, עלינו להכיר במהות המוסרית העמוקה של החמלה ושל האחריות לפעול בחמלה.‎ שנייה, עלינו לשים לב למרכזיות ולחשיבות של החמלה והדאגה לחיי היום-יום של כלל האנשים. ושלישית, עלינו לדון בהשלכות שיש להסדרים הנוכחיים של חמלה ודאגה, במגוון רמות. כלומר, עלינו לבחון את החמלה והדאגה שאנחנו מעניקים ומקבלים בבית, בקהילה, במדינה, וברמה הבין-מדינתית, ולחשוב בביקורתיות על הערך שאנו מייחסים לחמלה ולאופן שבו אנו מחלקים דאגה במעגלים אלה.

המסגרת של אתיקת החמלה מאפשרת להתמקד ולבחון את עבודת הנשים בתעשיות ה"טיפול" וה"מין" הגלובליות, כמו גם נושאים נוספים ביחסים בינלאומיים שלרוב לא נחשבים קשורים ב"חמלה": התערבויות על רקע הומניטרי וניסיונות להשכנת שלום ברחבי העולם, בריאות עולמית ופגיעה באיכות הסביבה. המסחור והבִּנאום של תעשיית הסיעוד הם כיום מהמאפיינים הבולטים של הכלכלה הפוליטית העולמית.

הגירתן של נשים למדינות עשירות לעבודה בתפקיד מטפלות היא בולטת מאוד. לעומת זאת, ההגירה והסחר בנשים לתעשיית המין הוא לרוב חבוי מהעין ולא חוקי, אך מונע על ידי אותם כוחות ומבנים גלובליים. כשחושבים על הנשים בתעשיית המין לצד ניתוח של מגמות טרנס-לאומיות בעבודות משק הבית, עולות שאלות מוסריות חשובות הנוגעות להפיכת גופן של נשים למוצר צריכה, ולנורמות של גבריות וגזע המשמרות ומשכפלות את הדפוסים של "עבודות נשים" בכלכלה העולמית.

פיליפיניות רבות עובדות ברחבי העולם בתפקידי טיפול וסיעוד(צילום: איי אף פי)

במונחי שלום וביטחון, הדגש הניתן באתיקה של חמלה לבנייה ולחידוש של מערכות יחסים ורשתות של דאגה לטווח ארוך, מספק בסיס חזק, בטוח ונורמטיבי לבנייה של שלום יציב ומתמשך. האתיקה של החמלה - שמדגישה את התלות והפגיעות ההדדית של אנשים - תופסת את החברה כהקשרית ומתגברת על הדיכוטומיות בין תלותי לחזק, בין קורבן לסוכן, בין משבר לנורמליות. דיכוטומיות אלה באות לידי ביטוי בעייתי בתופעות של התערבות הומניטרית וטיפול באסונות סביבתיים.

הניתוח בנוגע לנגיף האיידס בדרום אפריקה מצביע על אי-שוויון בולט בנטל הטיפול (דאגה), שמהווה איום עמוק ומתמשך על הביטחון האנושי של פרטים וקבוצות רבים.

אסטרטגיות לשינוי בתחום הבריאות העולמי חייבות להכיר בכך שהבנתנו את בריאות האישה ובריאות הגבר מעוצבות ומושפעות על ידי היחסים בין המינים, ועל ידי שיח ה"גבריות" וה"נשיות", שבתורם משפיעים על ההבנה שלנו בנוגע לסוגיית האחריות לעבודות הטיפול, ועל מקום הדאגה והחמלה בסולם הערכים שלנו.

הגישה של אתיקת החמלה לביטחון אנושי ולפוליטיקה העולמית היא בהכרח גם ביקורתית וגם פמיניסטית. זה בלתי נמנע, משום שברגע שאנחנו מתחילים לבחון באמת את ה"מה", "מי", "איפה" ו"איך" של דאגה, מתחילות להתגלות מגמות מטרידות ביותר בנוגע למגדר, גזע וגאו-פוליטיקה. ברוב החברות מבוצעת‏ עבודת הטיפול על ידי נשים; הולכת ומתרחבת גם התופעה של ייבוא נשים כהות-עור ממדינות עניות לביצוע תפקידים אלו במדינות העשירות יותר. השיוך הגזעי והמגדרי של עבודת הטיפול והדאגה - הקשור באופן הדוק לפיחות הכלכלי והערכי של עבודות אלה - הוחמר על ידי תהליכי הגלובליזציה הנאו-ליברלית. בחברות רבות, ובדרגי הממשל הגלובליים, נאו-ליברליזם זה מקבל חיזוק מהגדרות בסיסיות של גבריות ונשיות שקובעות את הערך החברתי של דאגה ואת הלגיטימיות הניתנת להיעדרם של גברים מתפקידי הטיפול. הגדרות אלה פוגעות לא רק בנשים אלא גם בגברים.

מאחורי כל אדם פרטי ועצמאי ישנו מערך שלם של דאגה וטיפול העובד במשותף להבטיח את פרנסתו, ביטחונו האישי ורווחתו. לרוב, מערך זה סמוי מן העין. לבעלי המזל כמעט ואין צורך לתהות על המשאבים והמקורות שמהווים את מקור המחיה והתמיכה שהם מקבלים על בסיס יומי. למיליוני אחרים, לעומת זאת, הטבע הלקוי והמנצל של מערכות הדאגה והטיפול הזמינות להם מאיים יום-יום על ביטחונם האנושי והבסיסי.

בשנים האחרונות עלו לדיון פעמים רבות מגוון משברים כלכליים, אבל כמעט ולא דנים במשבר העולמי המתהווה בנושא דאגה ורווחה. ייתכן שהשינוי המחשבתי הדרוש לפתור את משבר הדאגה הוא בדיוק מה שצריך כדי למצוא פתרונות גם למשברים הכלכליים.