חיות בכלא נצחי: לי אין לאן לברוח
שי כהן נמלט מהכלא - והותיר את אשתו בכלא וירטואלי. ז'אן קלוד אבוטבול נלכד לאחר מצוד של 7 שנים. מסורבות גט דתיות מספרות על הקושי בחיים ללא אהבה ולא פעם ללא ילדים: "הוא מונע את מימוש זכויות האדם הכי בסיסיות, את הנשיות"
כלא. כך - לא פחות - מתארות נשים מסורבות גט את חייהן נוכח סירוב בעליהן-בנפרד לתת להן גט ולגרשן. המפתח לחירותן נמצא - על פי הדין הדתי - בידי הגברים, ואלה מוכנים במקרים רבים לקחת אותו איתם גם עד לבית הסוהר - הכל לשם נקמה באישה או ככלי סחטנות. "שי כהן לא סתם נמלט ממאסר", הן ממחישות את ההתעללות, "למעשה הוא גם הכניס למאסר את אשתו".
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
שרי דיסקינד, תושבת ביתר עילית בשנות ה-40 לחייה ואם לארבעה, הייתה אחת ממסורבות הגט המוכרות בציבור החרדי, וגיבורת הסרט הדוקומנטרי "מקודשת". כ"בוגרת" חמש שנות סרבנות, היא פועלת מאז גירושיה לקידום מעמד האישה בכלל ובבתי הדין הרבניים בפרט, ומייעצת לנשים שנמצאות כיום במצב דומה.
דיסקינד: לא לשנות, אבל להתאים את ההלכה למציאות
סיפורה של צ', אשתו-בנפרד של שי כהן, הסעיר אותה. "למה הוא ברח? הוא ברח כדי לא להיות בכלא, באותו מקום שלא היה נעים לו ושאף אדם שפוי לא רוצה להיות בו. אבל בבריחה שלו הוא גם הכניס את אשתו לכלא, כלא וירטואלי. ולה אין לאן לברוח".
דיסקינד מסבירה כי "כשגבר כזה משאיר את אשתו ככה עגונה, הוא מונע ממנה לפעמים לממש את זכויות האדם הכי בסיסיות שלה, את נשיותה – בדרך כלל בעיצומן של שנות הפיריון. הוא בעצם לוקח אותה, חותך לה חצי מהרחם וזורק אותו לפח. זה פשוט נורא".
לדבריה, נשים מאמינות לא יפתחו קשרים זוגיים חדשים כל עוד לא קיבלו גט - בגלל איסור "אשת איש" החמור, אך גם אלו שאינן נרתעות מכך לא יתחתנו – כי החוק לא מאפשר זאת, ולא יביאו ילדים – כי אלה וצאצאיהם ייחשבו ל"ממזרים", פסולי חיתון.
את הפיתרון של מסורבת הגט למצב הקיים לא יאהבו בציבור החרדי שממנו באה: לשלב נשים בבית הדין ו"להתאים את ההלכה למציאות". לדוגמה: "לא ייתכן שגבר יוכל לקבל היתר לשאת אישה שנייה גם בלי להתגרש, ואישה לא. אם סרבן היה יודע שלבית הדין יש את הכלי הזה, הוא היה מבין שהכוח שלו מוגבל ויש גבול לסחטנות, ואולי כבר נותן לה גט ומשחרר אותה בעצמו".
הפתרון: דיינות לבתי הדין הרבניים
דיסקינד מכירה באיסור ההלכתי החמור של "אשת איש" להינשא בשנית, אך טוענת כי כאשר "מסתכלים על זה מבחוץ זה נורא. מה היינו חושבים אם היינו שומעים על דבר כזה באיראן?" לדבריה, המציאות בכל הקשור למעמד האישה השתנתה, ויש להתאים את ההלכה למצב הקיים – "להתאים ולא לשנות".
"צו השעה מחייב לכנס את כל הרבנים והרבניות שאפשר כדי לדון בזה, שיבינו שחל שינוי", היא אומרת. "אנחנו כבר לא בזמנים שבהם לא הייתה זכות בחירה לנשים, ושחורים ישבו באוטובוס מאחור. אנחנו חיים בחברה המערבית, והשינוי צריך להגיע גם לבתי הדין. הספינה כבר טובעת. אם זה לא יקרה עכשיו, אנחנו נאבד את כל היהדות.
"רק לפני שבועיים, בפורים, קראנו על אסתר המלכה שהובילה מהלך והצילה את העם היהודי", מוסיפה דיסקינד. "היום יש כבר יותר שופטות משופטים, ואישה יכולה להיות גם ראשת ממשלה, אז למה לא בבית הדין? גם אם לא תהיה ממש 'דיין', היא צריכה להיות לכל הפחות כלי עזר בדיונים או בפסיקות".
"הקהילה הדתית חייבת להטיל סנקציות"
עו"ד בתיה כהנא-דרור, מנכ"לית ארגון "מבוי סתום" המסייע למסורבות גט, אמרה כי המקרה של שי וצ' כהן, אותם היא מגדירה "דתיים נורמטיביים", מוכיח כי "זה יכול לקרות לכל אחד", ולכן יש לנקוט באמצעים שונים למניעת הסרבנות. אחת השיטות שמבקש הארגון לקדם הוא חתימה על מסמך משפטי, המעמיד שורה של תנאים לחלוּת מעשה הקידושין, כך שאם לאחר שנים מתברר שהם לא התקיימו, הנישואים מתבטלים רטרואקטיבית, והאישה יוצאת מהם בלא גט.
לדבריה, ההלכה מאפשרת "מנגנון השמדה עצמית" שכזה, אך הרבנים הפוסקים נמנעים מכך בגלל שמרנותם. "כשאישה שבעלה הפך לצמח או טבע בים באה לרבנים, הם יתאמצו מאוד להתיר אותה מעגינותה ויחקרו אותה אם לא עשתה בטעות איזה תנאי בזמן החתונה כדי להיאחז בזה ולבטל את הנישואין", אמרה. "אז למה לא לעשות את זה מלכתחילה? בהיסטוריה היהודית נעשה בזה שימוש, ואם הגרעין הקשה של הסרבנים היום הם מופרעים שמתאבדים על הגט – אפשר וצריך לעשות את זה גם היום".
בהתייחס לסרבן שי כהן ציינה עו"ד כהנא-דרור: "זה קורה הרבה בציבור הדתי, כי הם מבינים את הכוח של הגט, לעומת נשים חילוניות שיכולות יותר להסתובב עם גברים".
היא סבורה כי לקהילה הדתית יש תפקיד חשוב בהתמודדות עם התופעה: "הם צריכים להטיל סנקציות חברתיות - להחרים ולנדות את סרבן הגט, לא להקדים לו שלום ולא לשתף אותו בתפילה. 'חוק הסנקציות' הרי בא על סמך אותם דברים שהנהיג רבנו תם כבר במאה ה-12. זה אפקט המיוחד לקהילה דתית".
שבע השנים הרעות של פ'
אצל פ' היה סוף טוב לסיפור שנמשך לא פחות משבע שנים, על פני שתי יבשות, והוא ממחיש כי לא רק לוחמי השב"ס מחפשים אחר שי כהן - גם בתי הדין הרבניים שותפים למאמץ, והיום הם מאפשרים הצצה אל עבודת "אגף העגונות" הפועל לאיתור סרבנים שנעלמו ואינם מתייצבים לדיונים. ז'אן קלוד אבוטבול, נעלם יום אחד לאחר ארבע שנות נישואים,ו משך את כל כספה וחסכונותיה של אשתו מהחשבונות המשותפים לשניהם.
מאז, במשך שבע שנים, לא שמעה ממנו, עד שבחודש שעבר אותר על ידי ויקטור, חוקר פרטי שהפעיל בית הדין, נלכד ונאלץ לגרשה. תחילה אותר ז'אן קלוד בבית הוריו בפריז, אך לא השתכנע לתת גט לאשתו. למרות צווי מעצר וצו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגדו, הוא נכנס ויצא ממנה ללא הפרעה – ונעלם שוב.
בינתיים, לאורך כל אותן שנים, סיבך את אשתו בחובות, בפיזור המחאות בחתימתה, אך זה פעם דווקא נגדו: החוקר הגיע לנושים ואסף מהם רסיסי מידע שהובילו אותו אל בת זוגו החדשה של האיש, ודרכה אל דירת המסתור שלו בחיפה. בבית הדין הבטיחו למסורבת הגט שחרור מעגינותה עד חג החירות (פסח) – והצליחו לקיים.
בעזרת עבודת מודיעין מתוחכמת זיהה החוקר את הזמן הקצר שבו ז'אן קלוד נמצא בארץ ומגיע לדירה, והזמין כוחות משטרה שילכדו אותו. הסרבן טען בתמימות כי לא ידע שמחפשים אחריו, אף פעם לא יצא לחו"ל וזמן רב הוא מנסה לתאם עם אשתו מועד לדיון בבית הדין. למחרת הובא בפני הדיינים, נתן גט לאשתו, התנצל בפניה ופיצה אותה על חלק מהנזק שגרם לה.
מנהל אגף עגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים, הרב אליהו מימון, אומר כי "זה מקרה נוסף מבין רבים שבהם הצליח אגף עגונות בהנהלת בתי הדין להתיר עגינות של אישה באמצעים שונים ומגוונים, גם כשהמצב היה נראה מורכב ובלתי ניתן לפתרון".
לדבריו, הבעלים המעגנים צריכים להבין כי הניסיון לעגן את האישה לא יצלח, "ובסיכומו של עניין, גם יעלה לבעל כלכלית ביוקר רב". הרב מימון אומר כי בשנה החולפת הביא אגף עגונות לעלייה של עשרות אחוזים במספר הבעלים שאותרו ונתנו גט, זאת לאחר הפעלת סנקציות רבות, מאסר בפועל של סרבני גט, ולעיתים אף לאחר גביית מחיר כלכלי כבד מהבעל".
בתי הדין מעכבים את הנשים
עו"ד אסנת שרון, טוענת רבנית בארגון "יד לאישה" שמסייע לנשים עגונות ומסורבות גט, מבחינה בין השתיים: "העגונות הן נשים שבעליהן ברחו מהארץ או שלא ידוע היכן הם נמצאים, והן לא יכולות לקבל מהם גט. מספרן מצומצם יותר. ומצד שני יש את מסורבות הגט שמספרן רחב בהרבה".
לדבריה, סביב נושא מסורבות הגט קיימת מחלוקת. "בבתי הדין הרבניים אישה נחשבת כ'מסורבת גט' רק כאשר בית הדין נתן חיוב לגט, אך הבעל לא קיים זאת. במצב כזה בית הדין קורא לבעל סרבן גט, ולאישה מסורבת גט".
אלא שעו"ד שרון והארגון שבו היא חברה טוענים שהתופעה רחבה הרבה יותר. לדבריה, "בית הדין
הרבני ממעט לתת פסקי דין לחיוב גט, מכיוון שתמיד הוא מנסה לעשות משא ומתן בין הבעל לאישה, או לחלופין נותן פסק דין לפיו על הצדדים להגיע לכדי הסכם גירושים קודם לכן. מדובר בתהליכים שיכולים להימשך שנים ארוכות, בטרם בית הדין הרבני מחייב את הבעל לתת לאשתו גט".
ההשלכות לדבריה, קשות: "כאשר אישה נחשבת כגרושה, היא יכולה להתחיל את חייה מחדש, להתחתן בשנית, להביא ילדים לעולם. מסורבת גט נשואה לכל דבר ועניין, גם אם אינה חיה עם בעלה במשך שנים. יותר מכך, אם היא נישאת בשנית או נמצאת במערכת יחסים ארוכת שנים עם גבר אחר - בית הדין הרבני רואה זאת בעין לא יפה". היא מוסיפה כי "יש נשים שנפרדו מבעליהן בהיותן בהריון ראשון, ובמשך עשר שנים ויותר לא יכולות לבנות את חייהן מחדש".
לפנייה לכתב/ת 
