הכל יחסי / טור
פתאום ההחלטות שמכבי ת"א עשתה בקיץ לא נראות שגויות כל כך, ושחקנים שהובאו בכסף קטן מקרקסים את "בכירי" היורוליג. מנגד, הוואקום ביציעים הוא המדד הכי טוב לעליבות של פנרבחצ'ה-אולקר, קבוצה שלא מכבדת את עצמה, אשר עשתה לצהובים את העבודה. עידו אשד מסכם את הניצחון באיסטנבול
מדי פעם, כשאתה מבואס מהחיים שלך וחושב שאתה קרוב לתחתית, אתה פוגש מישהו שמעניק לך פרופורציות. היי, אתה מסכן? תראה אותו. היה מת להיות במצב שלך. זו לא נחמת עניים, זו זריקת מרץ ודחיפה קדימה.
עוד ב-ynet ספורט:
- מכבי ת"א בדרך להציל את העונה האירופית?
- רודי פרננדס ספג אגרוף מאוהד ז'לגיריס
- השופט הטורקי עונה לטענות מנצ'סטר יונייטד
- רונאלדו הברזילאי נעלב מאלכס פרגוסון
- פברגאס פותח חזית מול אוהדי ברצלונה
גם המשחק הזה נותן קודם כל פרספקטיבה. ההחלטות שמכבי עשתה בקיץ לא נראות פתאום שגויות כל כך, והשימוש בתקציב מסתמן כיותר אחראי מההערכות המוקדמות. שחקנים שהבאת בכסף קטן מקרקסים את "בכירי" היורוליג, שחקני על לשעבר, שעשו בשביל מכבי את העבודה, הרגו בעצמם את הטורקי שלהם, ועכשיו הם בשלב המנוחה.
הוואקום ביציעים הוא המדד הכי טוב לעליבות. אולם ריקני ומהדהד, שמאפשר לשמוע
דרך הטלויזיה את מורן רוט אומר "ספיישל" לפני תרגיל אאוט מתחת לסל. או את דייויד בלאט משדר את תרגילי ההתקפה ואת חוסר שביעות רצונו מההגנה של ליאור אליהו. את חריקות הנעליים על הפרקט המשוח בלכה איכותית. ובעיקר את הקול הצורמני שמייצרת הטבעת כשכדור פוגש אותה, שמוגבר על ידי המיקרופון מעל הסל. משהו מקולקל ומקרקש, כאילו חסר לה איזה בורג.
מאוד סימבולי. יחד עם השיפוט המאוד לא ביתי שהיטיב עם מכבי, נראה שאף אחד לא נותן ריספקט לקבוצה שלא מכבדת את עצמה. כאורח אתה מרגיש במשחקים כאלה טוב יותר, ובוודאי משוחרר יותר, מאשר במשחק בית. הכל יחסי.
זה משחק שהיה יכול להיות מסוכן. שחקנים מצוינים (לפחות על הנייר של הסוכן), משוחררים מלחץ, אחרי החלפת מאמן, שישחקו על כבוד. הטורקים סיימו את הסיבוב הראשון בדיוק באותו מאזן
כמו מכבי (2:5), אבל איזה הבדל בגישה. בלאט בנה את האמונה שאפשר, הטורקים זרקו את המאמן ופירקו את התלכיד. ממש מביך. במקום הכבוד והספורטיביות, מה ששיחק עבורם הוא דווקא סף שבירה נמוך, שנוצר מטראומות המשחקים הקודמים, והתפזרות המשחק הקבוצתי כשמכבי פתחה פער. המאמן מעלה את הטורקים הצעירים ומשתמש באירופה כדי לדאוג לפחות לאליפות הליגה הטורקית. הפוך גוטה...
אז מה ההבדל בין מכבי בישראל למכבי באירופה? הרי זו אותה קבוצה. ראשית לחוק הרוסי יש משמעות – הישראלים שיחקו רק 57 דקות במקום מינימום 80 שבלאט חייב להשתמש בהם בליגה. הם לא פחות טובים, אבל זו מגבלה שבלאט צריך להתחשב בה. אבל זה בעיקר המצב מנטלי – הליגה בישראל היא רק הכנה לקרבות באירופה.
ההפסד בדרבי בא מתשישות פסיכולוגית וגופנית בין המסעות לשני משחקי חוץ. ובין לבין, לבלאט יש מה ללמוד מהמשחק אמש לגבי השימוש בספסל שלו. כי אם ימשיך להעמיס על המובילים, הוא יגיע לשיא העונה כשכולם צולעים ו/או תשושים ו/או פצועים. הוא משתמש בספסל באמת רק במשחקים שהוא שולט בהם מתחילתם. כשיש לחץ וסכנה, דווקא אז הוא מעמיס על החמישיה ולא בוטח בספסל. אולי המשחק הזה ייתן לו אמונה גדולה יותר במחליפים שלו. בהמשך, הוא יהיה חייב אותם בפורמה.
פציעת אליהו בקרסול אופיינית למי שחוזר מפציעה בברך. כדי לשמור עליה, הוא משנה באופן לא מודע את זויות הדריכה והקפיצה. אבל היעדרותו המעשית משחררת את בלאט מההתלבטות לגבי גובה ההרכב, וכשהוא משחק עם דווין סמית' או גיא פניני בעמדה 4, יש לו את ההרכב שינצח למכבי עוד משחקים באירופה, כי הוא מייצר לה יתרון על כל האחרים, ומאלץ את היריב להתאים את עצמו. זה היכולת המשופרת לטפל בכדור ולהוביל מתפרצות, וגם הגמישות בהגנה והיכולת לעשות חילוף על כל שחקן חוץ מהסנטר.
אבל בעיקר אלה השלשות. הסגנון המהיר שבלאט הכניס לאחרונה תלוי
סופו של דבר באחוזי הקליעה, שיפתחו את ההגנה, ימשכו את הגבוהים החוצה ויתנו לג'יימס ופלאניניץ' קצת חופש בפנים. המשחק היה יכול להיראות אחרת אם הטבעת המעצבנת היתה דוחה כמה שלשות של היקמן. אפילו נגד האיזורית היעילה שהמאמן הטורקי נזכר בה לקראת סיום, נפלו כמה פצצות של לוגאן וסמית' שסידרו ייאוש טוטאלי אצל המארחים הסימפטיים. כשהולך אז הולך.
אז למרות שיוגב וליאור פצועים וכמעט לא תורמים, וג'יימס מדדה על האדים של האנרגיה שנשארה לו, מכבי הגיעה ל-94 נקודות. אבל אם בלאט לא יתחיל לחלק כוחות, ואולי אפילו להקריב עוד משחקי ליגה, מכבי תגיע על הברכיים למשחקים המכריעים מול חימקי ואולימפיאקוס. יהיה מעניין מול נתניה ביום ראשון בנוקיה. בטוח שיותר קשה.
לפנייה לכתב/ת 
