את מוכרחה, בתור פרה, להתחשב קצת במצב

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה' מִן הַבְּהֵמָה, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶם. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה; וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו. וְשָׁחַט אֶת-בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה'"

 << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>

• זמני כניסת שבת ועוד על פרשת ויקרא
  

בכל ההוראות הברורות והמפורטות להקרבת הקרבנות, חסר דבר אחד: מילים. כתוב בדיוק איך צריך להקריב את הקורבן, מה מקבל הכהן, להיכן במדויק שופכים את הדם, אך אין אפילו רמז קט מה על הכהן לומר בשעה שהוא עושה כל זאת. לא בקשת סליחה, לא הבעת תקווה שהקורבן יירצה, לא פירוט החטאים שבגללם הוקרב הקורבן, לא תפילה לאלוהים שיעשה משהו למען המקריב.

סליחה ומחילה מהקורבן

מעשה בתליין ונידון למוות שהלכו בדרך אל הגרדום, הניצב מחוץ לעיר. הדרך היתה עמוסת בוץ, וגשם עז ניתך על שניהם. הנידון למוות התלונן באזני התליין ואמר: איזה מזג אוויר איום בחרתם כדי להוציאני להורג. אמר לו התליין: אתה מתלונן? אני עוד צריך לחזור כל הדרך חזרה.

זאת לא תקופה בשביל פרות

ועוד זאת, בל נשכח כי לא פעם הביא האדם את הפרה לקורבן מן העדר שלו עצמו. ואולי היה קשור אליה קשר רגשי עמוק, שגרם לו לפקפק במידת הצדק האלוהי שנעשה במקרה זה. ולפני כשלושים שנה, כאשר פרות רבות הוקרבו על מזבח המדיניות הכלכלית, כתבתי שיר שבו מבקשת הרפתנית סליחה מן הפרה האהובה שלה:

הו נומי נומי פרתי

הגיעה השעה לישון

חמש שנים היית איתי

וזה לילך האחרון.

יבוא האוטו של "מרבק"…

מספיק… מספיק… לכי לישון

אולי תפסיקי ללקק?

נתת לי שפע של חלב

היית לי בת ואהובה

הייתי תפארת המושב.

עגלה קטנה ומתוקה

אני זוכרת איך גדלת

אני זוכרת כל דקה.

היו ימים קשים יותר

אבל תמיד אפשר היה

עוד איכשהו להסתדר.

ותערובת במכון,

גם אם אכלת לא פעם קש

תמיד היה לך בטחון.

לחלוב אותך מתוך שינה

היית פרה טובה מאוד

גם לי וגם למדינה.

היום כבר לא צריך חלב

את מוכרחה, בתור פרה,

להתחשב קצת במצב.

צריך לפתוח דף חדש.

ואגלה לך בחשאי:

היום אני אוכלת קש.

שלום עיניים יקרות…

סליחה… יסלח לי אלוהים…

זו לא תקופה בשביל פרות.

וכולי תקווה שכאשר יחזור לתפקד בית המקדש בעזרת השם במהרה בימינו, תוכנס סליחה זו לסדר הקרבנות.

לך תסביר לפרה

חכמינו ניסו לשכנע אותנו כי לכל בעלי החיים הייתה השחיטה סוג של עליה בדרגה בעולמו של הקב״ה, וכותב השל"ה הקדוש כי כל דבר הנמצא בטבע רוצה להתעלות ממעמדו. הדומם, שזאת האדמה, רוצה להפוך לצומח. והנה כאשר הצומח יונק ואוכל את מזונו מהאדמה, באמת חלק מן האדמה התעלה והפך לצומח. גם הצומח רוצה להתעלות לדרגת בעל חיים, והנה כאשר הבהמה אוכלת את הצמח, חלק מן הצמח הופך לבעל חיים.

גם בעל חיים רוצה להתרומם ממעמדו ולהפוך למדבר. והנה, כאשר האדם אוכל את בשר הבהמה, חלק מן הבהמה מתעלה והופך לאדם.

ואתה לך תסביר את זה לפרה.

• טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.