5 ימי מיצים: עיינה מתמודדת עם סדנת ניקוי רעלים

"בהתחלה נראית לנו בשוק", אמרו החברים החדשים שלי בסדנת ניקוי הרעלים בחוות הבריאות "מצפה אלומות", "עצובה ומדוכדכת".

"הגעתי עייפה", הפאסון שלי מיהר לענות במקומי. בכל זאת, אני יושבת מול אנשים שמבוגרים ממני בשלושים שנה לערך, אני בריאה (טפו, טפו, טפו), עושה ספורט שלוש פעמים בשבוע, אבל איכשהו יצא שכולם שמו לב למסכנות שלי. מה לעשות, ביממה הראשונה חשבתי שמישהו גלגל את שמחת החיים שלי בתוך עלה חסה ואמר שזה טעים גם בלי רוטב. בסדנה שהתפריט בה מורכב מ-Raw Food טבעוני אורגני מצאתי את עצמי יושבת בחדר האוכל מול "אכול כפי יכולתך" של סלטים, וצלחת שעליה מונחים נבטוטי חמנייה, נבטוטי חרדל וההיי-לייט: שני "כדורי בשר" מאגוזים.

עוד על ניקוי רעלים:

לא מצליחים לרזות? 10 מזונות לניקוי רעלים מהגוף

כיצד לנקות את הגוף מרעלים ב-7 צעדים

המדריך השלם לניקוי כללי של הגוף מרעלים

העמסתי סלטים מהבופה, הוספתי חופן עלי חסה, אכלתי את הכדורים לאט לאט (שלא ייגמרו לי מהר מדי, כמו שקורה עם המילקי בבית), ניסיתי ללעוס כמו שצריך כי אמרו לנו ש"לקיבה אין שיניים", ואחרי כמה ביסים הרגשתי שיאללה, מיציתי.

שיהיה ברור, מגוון הסלטים – גזר, עלים ירוקים ועגבניות, סלק ועוד, יצירתיים וטעימים (יחסית לסלט, כן. בואו ניכנס לפרופורציות) וכדורי האגוזים, הקרקרים מהפשתן, גבינת השקדים ושאר "המנות העיקריות" שיוצאות ממטבח מצפה אלומות אפילו טעימות מאוד, בייחוד למי שג'אנק פוד אינו הפייבוריט שלו. אבל כמו הרבה דברים טובים אחרים בחיים, ההיי-לייטים הקצובים האלה אינם חלק מהבופה החופשי, כך שמה שנותר לנשנש כדי לשבוע אלו בעיקר נבטים וסלטים.

ההיי-לייט של הארוחה: "כדורי בשר" מאגוזים(צילום: עיינה לי)

הבעיה היא - ובואו נשים את ענייני השכנוע העצמי בצד כי זה לא עבד עלי בזמן הארוחות - שזה די מבאס, ואפילו עצוב. לפחות בהתחלה, לפני שמרגישים את יתרונות הניקוי בגוף. איך יכול להיות שאוכל הוא רק מזון? איך לטעם המסעיר והמרגש שלו אין פתאום שום אפקט רגשי? איך מתגברים על האובדן? ובעיקר, מה עושים עם החשק למתוק?

עלה, עלה ירוק

חוות הבריאות "מצפה אלומות" נמצאת בקיבוץ אלומות שבגליל התחתון, מול נוף מרהיב של הכנרת, עמק הירדן והרי גולן. את החווה הקים ג'רי מינץ, יליד קנדה, שסבל בעצמו במשך שנים רבות מעודף משקל, כולסטרול גבוה, לחץ דם וסוכר גבוהים ונהג לנסוע למרכזים בארצות הברית שמטפלים בשיטת ד"ר אן ויגמור, ד"ר לרפואה טבעית שעקב בעיות רפואיות שונות שתקפו אותה גילתה מחדש את כוחות הריפוי של עשב החיטה, הנבטים והעלים הירוקים - והבינה ששליחותה בחיים היא לעזור לאנשים לרפא את עצמם בדרכים טבעיות. השיטה דוגלת באכילת מזון טבעוני-חי אורגני, לא מבושל (Raw Food) ובשתיית מיץ עשב חיטה.

כתוצאה מדבקותו בשיטה ומשינוי התזונה ואורח החיים השיל מינץ ממשקלו 30 ק"ג ולא נזקק יותר לתרופות. מתוך אמונה, ועם הרבה חזון, הקים בשנת 2006, יחד עם אישתו עדנה, מרכז דומה בישראל.

מדהים לגלות כמה מהר אנחנו שבעים כשאנחנו אוכלים לאט ולועסים כמו שצריך, ויותר מכך, כשאנחנו אוכלים עם הבטן ולא עם הראש ועם העיניים. מבחינת כמות המזון מדובר על בערך שליש מהכמות שנצרכת בארוחת צהריים ממוצעת, שלא לדבר על הערכים התזונתיים. במזון מבושל, על פי עיקרון ה-Raw Food, נהרסים רוב הויטמינים, חלק מהמינרלים וכל האנזימים. לעומת זאת, אכילת מזון טרי, טבעי, חי, שמורכב מפירות וירקות אורגניים, נבטים זרעים, אגוזים ודגנים מונבטים, מאפשרת לגוף ליהנות מכל מה שיש למזון בריא להציע. בנוסף, ישנה הקפדה על צירופי מזון נכונים, שלא יצרו חומציות בגוף - שכן על פי שיטת אן ויגמור, חומציות בגוף היא תנאי מרכזי להיווצרותן ולקיומן של מחלות.

בשנים האחרונות (או לפחות עד שכולם סביבי החלו להפוך לטבעוניים ושברו את השוק) תפסתי את עצמי כאחת שאוכלת בריא. עם המבורגר במיקרו הפסקתי אי שם בגיל 17 ומזונות כמו לאפות, מלאווחים, וג'אנק פוד למיניהם (לא כולל פיצה) כבר מזמן לא עברו את שערי הפה שלי, ואפילו פיתחתי סלידה עמוקה מהם. מוצרי חלב ובשר זה ממש "פעם ב...", ויש לי כמה תבשילים מנצחים בארסנל שכוללים ירקות, קינואה וטופו. ובכל מה שקשור לסוכר ולחיטה, אני כבר מזמן בחום.

מי רוצה שייק ירוק?(צילום: עיינה לי)

למעשה, הזזתי הצידה, ביעילות ובשיטתיות, את כל החלקים הפחות רלוונטיים ליצירת אשליית האכילה הבריאה שלי. כך, למשל, עלים ירוקים בסלט טעימים לי רק כשמונחים מעליהם הרבה מוצרלה, עגבנייה ושמן זית ואת סלט החסה שאני אוכלת במקרה הטוב פעם בשבוע אני מטביעה בהמון רוטב ומפזרת אגוזים וגבינת רוקפור מעל. בנדיבות.

הדחקתי גם את העובדה שאני מאוד אוהבת (למה לומר מכורה?) לסוכר ושגם בימים הספורים שבהם אני איכשהו מצליחה להחליף את השוקולד והעוגיות בתמרים, המתוק מתוק לי ואני זקוקה לו נואשות. בסדנה התחלתי להבין שעם כל הכבוד לי על הקינואה, מכאן ועד לאכול אוכל שבאמת יזין אותי בדברים בריאים בשגרה, שלא לדבר על להפסיק לאכול את מה שמרעיל אותי, המרחק רב ושיש דרך ארוכה לפניי.

היפים והמיצים

היות שמאסתי בסלט מהר מהצפוי, שמחתי שהיום השלישי והרביעי בסדנה הוכרזו כימי צום מיצים. למען הסר ספק (ואני בטוחה שאני לא היחידה שדמיינה את זה ככה), לא מדובר בצום נוסח "מיץ מסביב לשעון", אלא בארוחות בשעות קבועות, בהן מוגש אך ורק מיץ (לא שייק - מיץ). וכך, במשך יומיים (ועבור חלק מהמשתתפים גם במשך חמישה ימים או יותר) הפכה ארוחת הבוקר שלי ל"שתיית בוקר", ארוחת הצהריים ל"שתיית צהריים" וארוחת הערב ל"שתיית ערב".

לפי השיטה כלורופיל הוא עצם העניין והוא נמצא בשפע בעלים ירוקים. בכוחו של נוגד החמצון הזה לטהר איברים בגוף, לספוח אליו רעלים ולהשמיד בקטריות, פטריות ותאים סרטניים. הבעיה היא שכדי לצרוך כמות אפקטיבית ממנו צריך לבלות את היום באחו ולשנות את השם לרוחמה, כך שהפיתרון הוא לצרוך את העלים בצורה נוזלית, כלומר במיצים ירוקים, ובפרט מיץ עשב חיטה, שמרכז כמויות גדולות של כלורופיל בשוט קטן אחד.

אח, מיץ עשב החיטה. מאז "מזון מלכות" (נו, הדבש הזה) שאמא שלי ניסתה לדחוף לאחי ולי בשנות ה-80 לא שמעתי כל כך הרבה תשבוחות על משהו.

הנוף ממצפה אלומות. ניקוי גם לנפש(צילום: עיינה לי)

רציתי, בחיי שרציתי לשתות אותו. אחרי השוט הראשון, שהחליק לי בגרון בקלות, כבר ראיתי בעיני רוחי את עצמי מורידה שני שוטים ביום בתקופת הניקוי, וממשיכה לשתות אותו גם בדוכן המיצים הקרוב לביתי. אבל הגוף שלי חשב אחרת ולא ממש הסתדר עם כל הכלורופיל המרוכז הזה, כך שכמה שעות אחרי אותו שוט נתקפתי בחילה.מאז ריח העשב וטעם החסה והעלים הירוקים במיצים הרתיעו אותי, כך שכשיכולתי, שתיתי. כשלא, ביקשתי מהצוות להוסיף לעלים עוד מיץ תפוח, וייאמר לזכותם שהם תמיד היו קשובים לספקות, למיחושים ולקיטורים.

הוותיקים סיפרו לי שבתקופות בהן הם שותים מיץ עשב חיטה העור והשיער שלהם נראים טוב יותר, דלקות וזיהומים חולפים וערכי הסוכר והכולסטרול בתוצאות בדיקות הדם צונחים משמעותית. נראה שמדובר בטעם נרכש - מטיבי לכת בסדנה שתו מיץ ירוק בכמויות גדולות בהרבה מאלו של שאר ה"טירונים" במשך חמישה ימים רצופים, ואפילו דיווחו שטעים להם.

אפילו כאבי הראש נעלמו

כבר בסוף יום המיצים הראשון היה ברור לי שמדובר במהלך מועיל ומיטיב וההרגשה הלכה והתעצמה עם חלוף השעות. הגוף היה קליל ולהפתעתי לא הרגשתי רעב (אני יודעת שמעצבן לשמוע את זה), העייפות של ההתחלה נעלמה והתחלפה בתחושה חיונית וחיובית. כמי שסובלת מכאבי ראש לעתים קרובות, התגלית המרשימה ביותר מבחינתי הייתה היעדרם של הכאבים המעיקים במשך הצום וגם בימים שבאו אחריו.

אין ספק שלהתעורר בבוקר מול נוף מרהיב שצופה אל הכנרת, לתרגל צ'י קונג, לצאת לטיולים רגליים במטעי האבוקדו, להתנדנד על הערסל, לשמוע ציוצי ציפורים, לספוג אור שמש ובעיקר לנשום, תורמים לניקוי ומשתלבים מעולה עם השינוי הקיצוני בתזונה. אך למרות שהשגרה בבית צפופה ולוחצת יותר, ברור לי שהשקט הנפשי שלי נבע גם מהקלילות הפיזית ומכך שהסתובבו לי בגוף רק דברים בריאים ומזינים.

משהו בחיוביות ובשקט הפנימי הזה מאפשר להשאיר גם את הציניות והניכור בצד ולהתחבר לאנשים. ערב ההיכרות שהיה לנו ביום השני לסדנה חשף אוכלוסיית מהנדסים, פסיכולוגים ואדריכלים, לצד חוקרת שבטים באפריקה ומטפלת דרך מסעות בטבע, זוגות אוהבים שנשואים כבר 40 שנה ובעיקר המון אנשים חכמים עם סיפורים מעניינים ומרגשים. אולי כי כולם שם כדי לנקות ולהתנקות - משהו נרגע ונפתח, מחיצות נמסות, ההגנות מתרככות.

במקום ניתנים גם טיפולים מגוונים (שיאצו, רפלקסולוגיה, עיסוי משולב, הידרו קולוניק ועוד), שמטרתם

לתמוך בגוף בזמן הניקוי (ושאינם כלולים בתשלום לסדנה, יש לציין). עיסוי הקונכיות המדהים שניר, "מעסה הבית" כפי שמכנים אותו, העניק לי היה בין הטובים והאפקטיביים שהוענקו לי בחיי וגרם לי להבין עד כמה המצב הנפשי והפיזי הרגועים עימם מגיעים לטיפול מאפשרים לספוג הרבה יותר ומעצימים את החוויה.

בניגוד לסדנה של ד"ר אן ויגמור, ב"אלומות" לא חייבים לעשות חוקן או הידרו קולוניק כחלק מהניקוי (טיפול שמטרתו להסיר את כל הפסולת והרירית שהצטברה בדפנות המעי באמצעות הזרמת מים חמים) ומדובר בבחירה אישית. שליחותי העיתונאית לא ניצחה את הספקות והחששות, כך שלא אוכל לספר על החווייה, אבל משתתפי הקבוצה שהלכו על זה, חלקם אפילו יותר מפעם אחת במהלך הסדנה, דיווחו על תחושת הקלה שמשלימה את הניקוי. לשיקולכם.

כיום ברור לי שתזונה לא מתאימה או אף רעילה יוצרת סטרס בגוף ובנפש ועלולה להוביל לתופעות פיזיות ונפשיות מעיקות. אני אפילו לא מדברת על מזון מהיר, מספיק לבדוק מה מכיל שניצל תירס (מי יודע?) או חלב הקוקוס עימו אני מבשלת ירקות לפעמים (סולפיט). ביחס לאיחוד האירופי, בישראל נהוגה מדיניות מתירנית הרבה יותר בכמויות החומרים המזיקים וצבעי המאכל שהיא מרשה להוסיף למזון, כך שאם אתם רוצים להתחיל לשים לב למה שנכנס לגוף שלכם, כדאי שתתחילו בתוויות.

יזהר רז-יפה, התזונאי של מצפה אלומות, דיבר לא פעם על כמה קשה לחולל שינוי ועל כך שצריך סבלנות וזמן. הוא דגיש שגם אם "נדבק" רק בדבר אחד או שניים ובכל פעם נוסיף משהו נוסף, יהיה לזה אפקט. את התובנה המרכזית הזו אני לוקחת איתי לשנה הקרובה, ומבטיחה לעצמי לקחת אחריות גדולה יותר על מה שאני מכניסה לגוף שלי ולאתגר את עצמי בהרבה יותר עלים ירוקים. קשה לי לוותר לגמרי על אוכל טעים שכיף לי לאכול, גם אם הוא מכיל הרבה שוקולד וסוכר, אבל לפחות היום אני יודעת באופן מוחשי למדי שהתחושה הטובה והמאוזנת בבטן ובראש היא יעד ראוי לשאוף אליו.

הכותבת הייתה אורחת "מצפה אלומות"