"אתה כבר לא הרב או השר - אתה שלמה בניזרי"
"בכל דור ודור צריך אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. אני הייתי שם". שלמה בניזרי מספר על הנפילה הגדולה - וההערכה המחודשת למושג "חירות". ליווינו אנשים שעבורם החירות היא יותר ממילה בהגדה. כתבה שנייה בסדרה
שלמה בניזרי, מי שהיה ח"כ ושר מכהן במשלת ישראל, מצא עצמו מאחורי סורג ובריח, נידון לארבע שנות מאסר בפועל באשמת קבלת שוחד. בראיון גלוי לב הוא מספר על תחושת החורבן המוחלט שנחתה עליו עם היוודע דבר ההרשעה, על ההתמודדות עם אובדן החירות והמעמד - ועל ההערכה המחודשת למושג החירות.
<< פסח בארץ ובעולם - גם בפייסבוק שלנו. כנסו >>
"זה מרגיש כמו אבל, ה' ישמור", הוא מספר ל-ynet על הרגעים שלאחר ההרשעה. "כמו שאמי נפטרה לפני מספר חודשים; כשאחותי הודיעה לי בבוקר:שלמה, אמא מתה... ואני שואל: מה? איך? אבל רק אתמול דיברנו.. מה אפשר לעשות עכשיו? אבל אין מה לעשות. זה פסק דין חלוט של בורא עולם - וזה פסק דין חלוט של בית המשפט".
בניזרי אומר כי כאדם מאמין, הוא המשיך להתפלל ולהאמין עד לשנייה האחרונה "שיקרה משהו". "המשכתי לחיות, אך החיים לא היו אותם חיים", הוא משחזר. "אתה מבין שמשהו הולך להתשנות לך בחיים. אתה הולך להיות כלוא. סגור עם אנשים שאתה לא מכיר, ולך תדע אילו אנשים. אין לך את החירות. אתה מוגבל עם טיקט של 'עבריין".
לא רציתי לגמור כמו דודו טופז
הערב שלפני ריצוי המאסר בפועל, היה קשה במיוחד למי שהיה עד אז השר והרב שלמה בניזרי. "הייתה עלייה לרגל של אלפי אנשים. כל גדולי ישראל והציבור הרחב באו להיפרד. עד 12 בלילה הם לא עזבו את הבית, ורק בחצות הצלחתי לדבר עם הילדים שלי.
"לקחתי כל אחד מהם לפינה: אריאל, דניאל, אלחנן, בעיקר את הקטנים יותר. אמרתי להם: תדעו לכם, שאם אתם רוצים שאבא ישרוד, אם אתם רוצים שאחיה - אל תצערו את אמא, אל תצערו את בורא עולם. ואז אתה רוצה לישון, אבל איזו שינה זו? שתי דקות פה, שתי דקות שם".
"נתנו לבן שלי להכניס את התיקים פנימה. אתה נכנס ואומרים לך: תוריד נעליים, תוריד חגורה, תוריד שעון... ואתה יושב שם ורק אומר: תן לי להגיע לפינה שלי. ואז הדבר הכי נורא שאתה שומע זה את השערים שנסגרים בום, בום... ואתה מבין שאתה לכוד ואין יציאה. דקה קודם עוד יכולת לעשות משהו, לברוח - ועכשיו כלום.
"ולמדתי שיעור חשוב. אתה כבר לא הרב או השר - אתה שלמה בניזרי, מספר כך וכך. אתה אסיר כמו כולם. אולי אתה שונה באופי, בעוצמות ובכוחות, אבל זה שטויות. הם רוצים לראות אותך אחד משלהם". בתך כל זה, מספר בניזרי, הוא הקפיד לשמור על "פסון, דיסטנט. מעמד... היה דיכאון, אין ספק בכך. לישון עם עכבישים, ג'וקים ואנשים שאתה לא מכיר בכלל, אבל קיבלו אותי בכבוד ובהערצה.
"אמרתי לעצמי שאם אשב ואתבכיין, לא אצא מכאן בסוף. יקרה לי מה שקרה לדודו טופז. אז תפסתי את עצמי.
ניערתי את חוצני, ישבתי והתחלתי לתת שיעורים. התחלתי להיות החזן, הדרשן, המעודד והמנהיג. הבנתי שאם לא אעשה את זה, זה יהיה הסוף שלי".
על היציאה מן הכלא למד בשיחת טלפון מבנו כמה שעות לפני ששוחרר. "ישבתי במשך שעות לארגן את הציוד. ניהלתי שיחת נפש ארוכה עם משה קצב, כמובן. לא הצלחתי לישון. קמתי בבוקר, התפללתי בנץ, וערכתי שיחות פרידה מהאסירים אחד-אחד. הרבה דמעות היו שם..."
כשבניזרי אמר "לשנה הבאה בני חורין", הוא התכוון לכל מילה: "כשאתה בחופש אתה לא חייב לאף אחד כלום. אני קם מתי שאני רוצה. אני הולך... אנשים לא מבינים את זה; לא יודעים להעריך את מושג החופש. אומרים חז"ל: 'אין האור מתקרא אור אלא מתוך החושך...' וזה ממש ככה. אני שעברתי את החושך, מבין היום מה זה 'עבדים היינו', ומה זה 'עתה בני חורין'. בכל דור ודור צריך אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. אני הרגשתי את זה ממש. הייתי שם".
לפנייה לכתב/ת 
