חשיפת התמונות מדכאו: "רואים שהם לא יהודים"

יו"ר ארגון ניצולי דכאו, אורי חנוך (85), זיהה את התמונות החדשות שפורסמו מימי השחרור של מחנה הריכוז: "האסירים בתמונות אינם יהודים, רואים שהם במצב טוב". חנה קליין, שנולדה בדכאו ושרדה: "התמונות הללו ישמשו לזיכרון והנצחה"

בועז פיילרפורסם: 27.03.13 , 20:31

אורי חנוך (85) זוכר היטב את הרגע שבו צולמה התמונה שבה נראים חיילים אמריקנים מוציאים להורג שומרים נאצים במחנה הריכוז המשוחרר דכאו בסוף אפריל 1945. התמונה פורסמה בשבוע שעבר באתר Vintage Everyday יחד עם תצלומים נוספים וקטע וידאו מימי השחרור, וחנוך, כיום יו"ר ארגון ניצולי דכאו בישראל, מספר היום (ד') בשיחה עם ynet: "מדובר בקצין אמריקני ממוצא אינדיאני, שאחרי שראה את הזוועות במחנה החליט על דעת עצמו לירות בכל גרמני שמצא. בהמשך הוא נשפט ונענש על כך. רק מאוחר יותר האמריקנים שפטו את הנאצים ששירתו במחנה והוציאו אותם להורג במצודת לנדסברג, המקום שבו כתב היטלר את מיין קאמפף".

חייל אמריקני יורה בשומרים הנאצים

חנוך היה בן 17 כשכוחות הברית שחררו את דכאו, ולדבריו ישנה חשיבות היסטורית לתמונות הנדירות שפרסם האתר לראשונה. "מעט מאוד נותר כיום מהמחנות הללו", הוא אומר. "הרוב 'גולח' והועלם: המחפורות, בית הכנסת ועוד. אבל שמים לב שהאנשים בתמונות נראים טוב. בניגוד לאסירים היהודים, אלה לא אנשים שסבלו מרעב במחנה. היחס אל גויים במחנה היה טוב יותר מאשר ליהודים".

לדבריו, היהודים שוכנו ועבדו בפרך במחנות הלוויין שמסביב לדכאו. חלקם עבדו שם בין השאר בבניית מטוס הסילון הראשון בעולם, מסרשמיט 262-Me של הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני: "דכאו עצמו היה בשבילנו כמו 'בית הבראה' לעומת התנאים שבהם אנחנו שוכנו".

בדכאו עברו מ-1933 עד 1945 מאות אלפי אסירים, חלקם פוליטיים ואחרים שהוגדרו בלתי רצויים, כגון צוענים, עבריינים, הומוסקסואלים ואחרים. לפי חנוך, רק כ-7,500 יהודים - בעיקר מליטא והונגריה - נמצאו במחנות סביב. "התנאים במחנות האלה היו הכי גרועים שאפשר לתאר", הוא מוסיף. "עד היום זה לא יצא לי מהראש. במחנות שלנו לא היו צריפים כמו במחנה הראשי, אלא מחפורות, מחילות עם גג. את התעלות האלה חפרנו בעצמנו ובהן חיינו ומתנו. אוכל לא היה. נתנו מרק בבוקר כהקדמה ליום נוסף של עבודת פרך בבית החרושת. מי שלא מת כתוצאה מתנאי המחיה, אמור היה למות בצעדות המוות".

בחלק מהתמונות שפורסמו נראים אסירים בבגדים אזרחיים שעליהם נתפר איקס גדול, וחנוך מסביר שבמחנה לא היו מדי אסיר לכולם, ולכן חלק הסתובבו בבגדים אזרחיים: "האיקסים על הבגדים נועדו לסמן שמדובר באסירים ולא באזרחים רגילים".

תינוקת בדכאו

לקראת סוף המלחמה, החליט קצין גרמני בדכאו בשם ווסנר להשאיר בחיים יהודיות הונגריות שהיו בהריון. הוא הבין שסוף המלחמה קרב, וכך סבר שיציל את עצמו במקרה שיישפט על פשעיו. מעט מאותם תינוקות נשארו בחיים. אחת מהן היא חנה קליין,

שמתגוררת כיום בחיפה.

"מה שנשאר לי מהמלחמה זה הפחד הנורא שבו אני חיה 24 שעות ביממה", היא אומרת. "מחקרים מצאו שילד שחווה פחד גדול כעובר ילווה על ידי התחושה כל חייו. זו ירושת המלחמה שקיבלתי מהאימה שבה אמי הייתה שרויה. היא פחדה שההריון יתגלה והיא תוצא להורג".

גם לאחר הלידה נאלצו התינוקות לשרוד בתנאים נוראים: "לא היה אוכל, מים או איך להתכסות. שתי נשים הניקו שבעה תינוקות. כדי שלא נבכה, סתמו לנו את הפיות עם סמרטוטים טבולים במי סוכר שנגנבו מהמחסנים של הגרמנים. אבל אנחנו הילדים היינו כמו נס עבור ההורים שלנו, כי סימנו שיש תקווה".

דכאו שוחרר כשקליין הייתה בת חמישה חודשים והיא עלתה לישראל עם אמה: "יש חשיבות רבה מאוד לתמונות אלו, כי נוספו עוד רבדים שלא היו ידועים ולא נראו קודם. החומרים האלו ישמשו זיכרון והנצחה לכל אותם אנשים שעברו את התופת במחנה זה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו