מאבק השחקנים - על דמות הכדורסל הישראלי/ טור
"אנחנו לא נאבקים על עוד 5 דקות ובטח שלא על עוד 50 אלף דולר. אף אחד לא באמת מאמין שכל השחקנים הגדולים שגדלו פה עד סוף שנות ה-90 פשוט לא קיימים יותר". מתן נאור מסביר בטור מיוחד את הסיבות לשביתת הכדורסלנים
נתחיל מהסוף. הרבה מעבר לכל קלישאה על ימים עצובים לענף, מוצ"ש היה יום נוראי ברמה האישית. עצוב מהסוג שתוקף אותך לא רק מהראש, אלא גם ואולי בעיקר, מהבטן.
עוד ב-ynet ספורט:
מצד אחד, לא נעים. אתה מת להתנצל בפני המאמן שלך בנוער, בפני אמא שלקחה אותך לאימונים, בפני האוהדים שאולי אכזבנו. מצד שני, גדל גם הדחף להסביר. כי בעצם הקרב הזה הוא גם שלהם. ואני לא בטוח שבין אין סוף הכותרות והציטוטים, כולם מצליחים להבין את מהות המאבק. להבין למה עכשיו? מי אנחנו בכלל, שדורשים להיות שותפים להחלטה על חוקי הזרים בליגה. ולמה הקרב הזה כל כך חשוב.
כולם זורקים עליכם מספרים. עושים השוואות לליגות בחו"ל, בודקים את ההשפעות על הנציגות שלנו באירופה. מדברים על הזדהות, הצלחות, מיסוי ותקציבים.
עזבו, לכל סעיף יש תשובות, ומי שישרוד את הפסקאות הבאות יגיע גם אליהן. בשורה התחתונה אנחנו לא נאבקים על עוד 5 דקות משחק ובטח שלא על עוד 50 אלף דולר. אנחנו נאבקים על דמותו של הכדורסל הישראלי, זה שבעבר ידע לייצר כוכבים שהובילו קבוצות והיום, במקרה הטוב, נאלץ להסתפק באיוש תפקידי משנה של שחקנים משלימים.
אם למישהו נדמה שרק מקריות מונעת מאתנו לראות את המיקי ברקוביץ', נדב הנפלד, עדי גורדון או דורון ג'מצ'י הבאים, שישאל את עצמו לאן הייתה הולכת הקריירה של עודד קטש, אם לא היה מקבל הזדמנות להוביל קבוצה בגיל 19 והיה נשלח להיאבק על הכדור כשהוא מוקף באופן קבוע בארבע שחקני חיזוק דומיננטיים, או בהמשך דרכו במכבי, היה בחמישייה עם עוד ארבעה שחקני חיזוק ולא שני ישראלים טובים (הנפלד ושפר) ושני זרים בלבד.
אגב, אותו קטש כנראה ידע למה סירב בצעירותו להשתפר באימונים כשחקן ספסל במכבי ת"א ודרש השאלה למכבי ר"ג וגליל. מסתבר שקטש השחקן
ידע מה שלצערי קטש המאמן הספיק לשכוח: כדי לעשות את קפיצת המדרגה ולממש את הפוטנציאל, לא מספיקים אימונים טובים ואפילו לא דקות משחק מזדמנות. אתה צריך שמישהו בתחילת הדרך יאמין בך, ויכניס אותך לנעליים שגדולות עליך במידה וחצי.
אחד הטיעונים שחוזר ועולה בישיבות המשא ומתן עם המנהלת הוא עניין התחרותיות. לטענתם, ריבוי של זרים עוזר ליצור ליגה תחרותית יותר וזו כנראה השאלה הכי סבוכה שמעסיקה את הכדורסל הישראלי. מספרים לנו שקבוצות יוכלו לגייס אמריקאים ולטשטש את יתרון האיכות של מכבי על הליגה. לטענתי, ריבוי הזרים רק מגדיל את הפער שבין מכבי לליגה.
הנה העובדות: בשש עונות (91/92-96/97) בהן מותר היה לשתף שני זרים בלבד, מכבי הפסידה 6 תארים: אליפות ו-5 גביעים. בעונת 97/98 נכנס חוק בוסמן והרחיב משמעותית את מכסת הזרים. מאותו רגע ובמשך 9 העונות הבאות, מכבי לא הפסידה אף תואר. בעונת 06/07 שוב קרה משהו, החוק הרוסי נכנס לתוקף וחייב שריון לשני ישראלים בחמישייה. מאותה עונה ועד ל- 10/11 (5 עונות) מכבי הפסידה 5 תארים (2 אליפויות, 3 גביעים).
אם מישהו רוצה לספר שמכבי הפסידה אליפויות מאז רק בגלל הפיינל פור, שייזכר בתשעה הגביעים הרצופים שלקחה טרם החוק הרוסי, שכולם הוכרעו במשחק בודד או שייזכר בסדרה נגד בני השרון שנגמרה 3:2 במשחק חמישי צמוד, שהיה יכול גם להיגמר אחרת. נכון, אני שחקן הפועל, אבל זה לא חשוב. המציאות מדברת בעד עצמה.
שיעור ההיסטוריה משמש רק על מנת להעביר את הנקודה העיקרית. במשך 9 עונות לאחר חוק בוסמן, שברובן היו 4 שחקנים זרים, לא נתנו לשחקן הישראלי להרים את הראש מעבר לאפשרות של להיות שחקן משלים במערך הקבוצתי. מאז חוק בוסמן לא קם "כוכב" אחד בכדורסל שלנו, וגם אלו שהצליחו להתקרב לסטטוס המיוחל נאלצו לעשות זאת לא במחוזותינו.
אני לא מקבל את הטענה שכל האשמה מוטלת על השחקן הישראלי. בכל זאת, מדובר ב-15 שנה ואף אחד לא באמת מאמין שכל השחקנים הגדולים שגדלו פה עד סוף שנות ה-90 פשוט לא קיימים יותר.
את אותה מציאות ראינו גם במחזור שלי בנבחרת העתודה. על פניו, הצלחה אדירה עם מדליית כסף אירופאית והשתלבות בליגה של כמעט כל שחקני הנבחרת. אך, בסופו של דבר, הנציג היחיד מאותו סגל שניצח את פאו גאסול, שהתקרב למימוש הפוטנציאל והפך לכוכב אירופאי היה טל בורשטיין. הוא גם היחיד שקיבל הזדמנות, שאפשר היה להגדיר כגדולה ממידותיו באותה עת: מקום בחמישייה של מכבי ת"א כבר כילד בן 19. קרדיט שהיום נשמע כמעט דמיוני עבור שחקן ישראלי, גם בקבוצות בינוניות וקטנות בליגת העל.
והנה עוד טענה נוספת שצריך להפריך וחוזרת לאורך כל המו"מ עם המנהלת. הטענה שהגבלה על רישום זרים תפגע במכבי ביורוליג. ראשית, בדיוק מהסיבה הזו אנו מוכנים להתפשר על חוק רוסי עם ארבעה זרים ולא 3 זרים בלבד, מכסה שמספיקה לכל שאר קבוצות הליגה וגם מקובלת על חלק מראשי הקבוצות, לפחות על פי הצהרתם.
שנית, בפועל, גם טענה זו לא מתיישרת עם הנתונים. את שלושת גביעי אירופה האחרונים, ואת רוב הצלחותיה ביורוליג, השיגה מכבי דווקא בעונות בהן הליגה הישראלית הגבילה את מספר הזרים לשלושה או ארבעה. בחלק מהמקרים, מכבי החזיקה זרים נוספים, ששותפו לסירוגין בליגה, וחיזקו אותה בהצלחה באירופה.
אני גם שומע מאוהדי מכבי שמדברים איתי שגם הם היו מעדיפים ארבעה זרים איכותיים על פני 7 זרים בינוניים. הנקודה האחרונה היא עניין המיסוי. הרי מראש הקרב לא שוויוני, כששחקן אמריקאי זוכה לפטור ממס עד שכר של כחצי מיליון שקל. במדינות אירופה אין הבדלי מיסוי בין המקומיים לזרים ובאלו שיש, ההבדלים אינם כה גדולים כמו פה.
עיוות זה גורם לכך שישראלי בשכר דומה עולה לקבוצה פי שניים. אני אישית גם לא בעד לבטל פטור זה. אני מעדיף שתהיה לקבוצות אופציה להביא זרים איכותיים. הטבת המס נועדה לאפשר הבאת עובדים בעלי יכולות מיוחדות. בשנות ה-80 וה-90 קבוצות היו בודקות שבע פעמים את הזרים לפני שהיו
מחתימים אותם, ואילו בעשור האחרון אנו עדים לרכבת אווירית של זרים שבחלקם הגדול לא איכותיים.
אין שום וויכוח שהשחקנים הזרים תרמו ועדיין תורמים לכדורסל בישראל, ואנו לא נגד הבאת שחקנים זרים באופן גורף, אך כאן נכנסת שאלת המינון. להביא 5 זרים לקבוצה זה כבר שימוש ציני בהטבה המדוברת. אינני חושב שלזה התכוון המשורר.
מחר, יום שלישי, מתכנסת המנהלת לישיבה לאחר שסוף סוף יו"ר המנהלת שמואל פרנקל יחזור מהטיול שלו למזרח. כולי תקווה שראשי הקבוצות יקבלו החלטה אמיצה ויועילו לשפר את הצעתם בעוד זר אחד בלבד. הצעה כזו יכולה להגיע רק אם אנשי המנהלת ישכילו להשתחרר מהסיסמאות והדעות הקדומות וישימו את טובת הכדורסל הישראלי לפני האינטרסים האישיים.
אני לא יודע לאילו מסקנות יגיעו חברי המנהלת, אך אני באמת מקווה שהם לא יצאו משם עם עוד אולטימטום לשחקנים, אלא יקבלו החלטה סופית ויסיימו את הסאגה המתמשכת הזאת.
כולי תקווה שנחזור במהרה למגרשים ושנצא מהמאבק הזה עם בשורה לדור הצעיר ולאלפי בני נוער שמשקיעים את כל כולם בתקווה להגיע יום אחד להיות שחקני כדורסל. שנוכל להסתכל להם בעיניים ולהאמין שאנחנו באמת מאפשרים להם את זה ושיהיה בסיס לביטוי: 'אם תעבוד קשה תצליח'. חג שמח.
לפנייה לכתב/ת 
