יאיר, תכיר: זה מעמד הביניים האמיתי
זוג המורים שלא יכולים לצאת לחופשה. העולה בן ה-79 שעדיין עובד כדי לשלם משכנתא. חולת הסרטן שהעסק שלה התמוטט, והמהנדס שקורס כי המדינה לא מממנת בית אבות סיעודי לאמו ניצולת השואה. עם כל הכבוד לריקי כהן מחדרה, מומלץ לשר לקרוא על כמה שכנים בעיר בצפון, כאלה שבאמת זקוקים למדינה
שנכיר לשר את מעמד הביניים האמיתי? בשמחה, מפני שאדם אינו אלא סך כל ההתנסויות שצבר בחייו, ומי שלא מכיר את רשימת האנשים האמיתיים שעוד מעט
עניין של מידע, בורות וגם בחירה פוליטית: גברת כהן הצביעה מן הסתם עבור "יש עתיד". אבל גם ש' ו-צ' הצביעו. הם גרים צפונה מחדרה. שניהם מורים. בצפון הרחוק אין הייטק לעבוד בו אבל יש אנשים שהגיעו מן המרכז מתוך מניעים אידיאולוגיים וגם מתוך הכרה ששם יהיה קל יותר. ובכן: 14,600 לחודש ביחד אחרי כל התוספות לשני מורים בעלי שני תארים אקדמיים כל אחד, שזה בדיוק שני תארים יותר מאשר יש לכבוד שר האוצר.
דירה? בערך. בעוד 25 שנה, אם יהיה להם מזל, הם יגמרו להחזיר משכנתא. חו"ל? הצחקת אותם. הילדים, 12, 8, ו–6 לא היו אפילו באילת. יוצאים לקמפינג כשאפשר, עושים קטעים משביל ישראל. מכונית? יש קופסת פח מקרטעת, אין אפשרות להחליף. דירה לילדים? לעולם לא יצליחו אפילו לגרד את את רף ההון העצמי הדרוש לילד אחד. וחוץ מזה צריך לחסוך לפנסיה, נכון?
לא רחוק מהם, באותה שכונה ממש, חיות בכיף גדול נ' ובתה. העסק העצמאי של נ' קרס כשלקתה בסרטן, והאישה הגאה הזאת, שמעולם לא נזקקה לאגורה מן המדינה, גילתה שמחלה ונכות הן סוג של עונש שדן את בעליו לעוני. עוד מעט תמכור את הדירה שלה כדי שיהיה ממה לחיות בשנים הקרובות, עד שהילדה תצא מן הבית ותתבסס קצת. אחרי זה, מצדה שיבוא המבול. חו"ל? איפה זה, כשאתה חי מקצבת נכות?
בבלוקים של העולים החדשים באותה שכונה מתגורר בדירה עמוסת ספרים ברוסית חבר שלי, ד"ר י'. הוא רופא נהדר. כשעלה מברית המועצות לשעבר כציוני נלהב, בירר רק ש"בישראל יש פנסיה", אבל שכח לשאול מה עם האותיות הקטנות. הוא בן 79 והוא עדיין משלם משכנתא, והוא אמור לעשות זאת מקצבת זקנה זעומה, משפילה ופוגענית שמדינת ישראל נותנת לו. רחמיהם של כמה מן הקולגות שלו נכמרו עליו, והם סידרו לו משמרות לילה בבית חולים. והוא עייף, כל כך עייף כבר, ואין לו ברירה: לא ישלם משכנתא, ייזרק לרחוב. בגילו. במעמדו.
אז תעשי עוד ילד
והנה ר', שמנקה את חדר המדרגות בבית המשותף שבו גר ד"ר י'. היא אמורה לחיות מקצבת הבטחת הכנסה של 4,000 שקל פלוס 900 שקל לשכר דירה, אבל אין דירות במחיר הזה אפילו בצפון הרחוק, ואין אפשרות לחיות מהכסף הזה אפילו בדוחק כשיש לך שני ילדים, ואת מתה לחלץ אותם ממעגל העוני.
עשירון | הכנסה ברוטו למשק בית (בשקלים) | הכנסה נטו למשק בית (בשקלים) |
1 | 3,543 | 3,274 |
2 | 5,306 | 4,979 |
3 | 6,670 | 6,232 |
4 | 8,806 | 8,119 |
5 | 11,007 | 10,021 |
6 | 13,376 | 11,961 |
7 | 15,929 | 13,927 |
8 | 19,230 | 16,379 |
9 | 24,337 | 19,943 |
10 | 38,100 | 28,629 |
הגדולה לומדת בבית ספר מקצועי יקר. הקטן במעון יום. מסובסד, אבל עדיין עולה 600 שקל לחודש. אז מנקים מדרגות בשחור ומתחננים לדיור ציבורי כדי לנשום, כדי שאפשר יהיה לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהרגיש כמו בן אדם. אבל אי אפשר, כי ברגע שיוצאים לעבודה – הופ! נעלמו הקצבאות לגמרי, ודירה אין, כי יש לה רק שני ילדים, לא שלושה. במשרד השיכון כבר הציעו לה לעשות עוד אחד. היא אמרה, כבר היה לי עוד אחד והוא מת, והם אמרו סליחה.
ר' לא יודעת על מצוקתו של ד' מקומה ב'. הוא מהנדס, אשתו שיננית. 16 אלף שקל בחודש. ילדים בוגרים, אי אפשר לעזור להם בכלל כי אמא של ד' מאושפזת בבית אבות סיעודי, ולפי החוק ד' חייב לשלם למדינה סכום של 2,500 שקל כל חודש לצורך החזקתה במוסד. אבל למה, הוא מבקש לדעת, הרי כל חייה בישראל שילמה ביטוח לאומי והיא בכלל ניצולת שואה. ומה יהיה עם הילדים שלי, הוא שואל, ומשרד הבריאות אומר לו – על פי החוק אתה לא חייב לעזור להם אבל לאמא שלך דווקא כן.
אמא של ד' כבר לא יכולה להילחם על זכויותיה ולקבל עוד כמה שקלים בחודש כניצולת שואה. לילדים שלו אמר – יש עתיד והוא בקנדה. תסעו, נבוא לבקר כשנוכל.
שמותיהם של כל האנשים האלה, שעם חלקם שוחחתי אחרי שגברת כהן הפכה לשיחת היום, שמורים עמי. כולם היו שמחים להראות לשר האוצר את התלושים שלהם ואת גיליונות האקסל שבהם פשוט חייבים למלא כל הוצאה, אחרת האיזון השברירי, העדין, ביו המצוקה לבין היכולת להרים את הראש, יופר לגמרי הרבה לפני שמישהו מעז לחשוב על חו"ל. או אפילו על חדרה.