האדם הכלכלי: רובוט רציונלי ואגואיסט

הטורים האחרונים במדור של אושי שהם-קראוס:

הצעה: הצרכנים יזכו לנתח מרווחי המותגים

רוצים למכור באמצעות ספאם? הפתיעו את הקונים

דואר זבל? לפעמים זה משתלם לצרכנים

אני רואה שורות על שורות ובשורות מופיעים שמות של רשתות שיווק שונות: שופרסל, רמי לוי, חצי חינם וויקטורי. תחת כל רשת, אני רואה רשימה של מחירי חיתולים. רגע אחר כך נפתחת טבלה נוספת - טבלת המבצעים. מיד אני יודע שטעיתי (זו סתם דוגמא כמובן), שופרסל זולה יותר.

אבל אני לא מתעצל: טבלה חדשה נפתחת והיא טבלת מחירי העגבניות. תוך שניות אני משקלל ומבין שרמי לוי עדיף. השילוב של עגבניות וחיתולים הופך אותו לרלוונטי וכן הלאה.

בקיצור, אני אדם ביוני, אלקטרוני, רובוטי ואולי אפילו אינטרנטי. אני מחובר לכל האינפורמציה שיש בשוק. הכל מופיע. הכל ידוע בהרף עין.

השוואת מחירים לפני הקנייה(צילום: shutterstock)

ואולי זה לא מופרך. אולי כך ייראה העתיד. חיבור מוחי ישיר, אינטרנטי, למעין אתר להשוואות מחירים. אני אהיה נגיש לכל המידע בשוק ואני אוכל לייעל את הבחירות שלי. אני קונה במקום בו הכי כדאי לי לקנות.

מה דעתכם? מציאות או בדיון? שאלה טפשית. ברור לכולנו שלא ככה הדברים עובדים.

איזו כלכלה יש לנו?

בפועל אני עייף. אני חוזר מיום עבודה. הסניף של מגה נמצא בדרך הביתה. אני נכנס. אני קונה את מה שאני צריך. אני יודע שבגדול, כך אומרים, העגבניות במגה זולות עכשיו. שמעתי מאישתי בחצי אוזן שברמי לוי יש מבצע חיתולים, אבל אני לא יודע בדיוק מה ההבדל בין המחיר של רמי לוי ושל שופרסל ובכלל, הסניף של רמי לוי רחוק.

אני קונה. את השוואת המחירים אני שומר לקניית תנור האפיה שלי. שם יש כסף יותר גדול.

אז מה בעצם אני רוצה להגיד? אני רוצה לומר לכם שהכלכלה הרגילה, המיינסטרימית (של הזרם המרכזי), הכלכלה הרשמית והתיאורטית שלומדים ולמדו ב-100 השנים האחרונות, הכלכלה הזו מניחה שאנחנו פועלים כמו הרובוטים. בדרך הזו היא בונה את כל המודלים שלה, ועל ההנחה הזו היא מבססת אותם.

את ההנחה הזאת רוצים לתקן באסכולה חדשה של כלכלה שנקראת "כלכלה התנהגותית". זהו תחום חדש יחסית בלימודי הכלכלה. אפשר להגיד שיצרו אותו חתן פרס נובל הישראלי, פרופ' דניאל כהנמן, ושותפו המנוח, פרופ' עמוס טברסקי.

פרופ' דן אריאלי, שרבים מכירים את הטורים שלו ב"כלכליסט", עוסק גם הוא בסוג כזה של כלכלה. בגדול, מה שהאנשים האלה רוצים לעשות זה להכניס את הפסיכולוגיה למשוואה. הם רוצים להפוך את ה"הומו-אקונומיקוס" המקצועי והמופשט לאדם ממשי - בשר, דם ורגשות.

נעים מאוד - הומו-אקונומיקוס

למין הבדיוני שמככב במודלים הכלכליים קוראים בשפה הכלכלית בשם "הומו-אקונומיקוס" - הוא ה"אדם הכלכלי". כלומר, האדם שפועל לפי ההנחות של המודלים הכלכליים.

לפי ויקיפדיה, הראשון שהשתמש בביטוי "האדם הכלכלי" היה הפילוסוף והכלכלן ג'ון סטיוארט מייל. אבל המושג מתייחס לתכונות שעלו כבר מראשית ימיה של הכלכלה כתחום דיון מודרני - מימיו של אדם סמית.

ומה מאפיין את המודל הרובוטי של האדם הכלכלי? ובכן, יש לו כמה תכונות: הוא רציונלי, הוא אגואיסט ויש לו מידע מלא על השוק כולו, וכן, הוא חי בעולם חסר זמן.

לפני שנתחיל להסביר את התכונות האלה ואת מקורן, חשוב להגיד: גדולי הכלכלנים וגם הכלכלנים מן השורה רחוקים מלהיות טיפשים. כולנו יודעים שהאדם האמיתי הוא לא רובוט.

העניין הוא לא בניתוק של הכלכלנים מהעולם. הם לא מנותקים. העניין הוא בתקפות ובנכונות של המודלים שלהם, של המשוואות שלהם, ומכאן של העצות שלהם ושל הפרשנויות שלהם למציאות.

הכלכלנים מהמיינסטרים יטענו שלמרות שאנחנו לא פועלים כמו הומו-אקונומיקוס, הרי יש כאן דרך טובה לבנות מודל טוב, שמסביר בצורה בסיסית ואמינה את ההתנהגות של הכלכלה. אחר כך, הם יגידו, כשיש כבר מודל - אפשר לבחון אי סדירויות.

אבל לא כולם מסכימים. המתנגדים יאמרו שכל המודלים של הכלכלנים מנותקים מהמציאות ושהמודלים האלה אשמים בכל מיני טעויות ואי-דיוקים במודלים הכלכליים של כלכלני הזרם המרכזי. כאלה הם, למשל, כלכלנים התנהגותיים. עכשיו אנחנו פנויים לחזור ולדבר על ההומו-אקונומיקוס והתכונות שלו.

אגואיזם - זה תמיד רע?

כולנו אגואיסטים נאורים. אז מה אתם אומרים? להיות אגואיסט זה רע, לא? כך חינכו אותנו בבית, בבית הספר וגם בתנועות הנוער.

תמיד צריך לתת. לתת לאחרים. אבל בכלכלה (וגם בלא מעט אסכולות פילוסופיות) זה לא כך. זה רחוק מלהיות נכון - אפילו להיפך. לפי הכלכלה המיינסטרימית, האגוזאים, או האגואיזם הנאור - החכם, הוא מה שמניע את הכלכלה כולה.

התחיל בהנחה הזו אבי הכלכלה המודרנית; אדם סמית. אגואיזם, הוא אומר, הוא הדבר הבסיסי. בזכותו אנחנו חיים ובזכותו אנחנו פורחים.

בספרו "עושר העמים" כותב סמית משפט כזה (אני לא מדייק וכותב מהזיכרון) - לא מטוב לבו האופה אופה לנו את הלחם ולא מטוב לבו מתכנת המחשבים (אני ממשיך במילים שלי כמובן) מתכנת, והגננת בגן מגננת עם הילדים.

אז למה הם עושים את זה? כי הם רוצים לדאוג לעצמם. הם רוצים להתפרנס. הם רוצים אוכל ושתייה וטלוויזיה ובית. אבל אם הם אגואיסטים, למה הם לא גונבים את הדברים? למה הם לא מרמים? למה הם לא יושבים ונהנים מהחיים? למה הם בכלל עובדים?

התשובה היא שהם לא סתם אגואיסטים, הם מה שנקרא בפילוסופית, אגואיסטים נאורים, כלומר חכמים או תבוניים. אגואיסט נאור מבין שלא רק הוא אגואיסט. הוא יודע שהוא רוצה לדאוג לעצמו, אך גם יודע שבעולם שלו, כולם אגואיסטים וכולם רוצים לדאוג לעצמם. לכן הוא יודע שאם הוא יתבטל סתם, אף אחד לא יטפל בו. כי כל היתר, גם הם אגואיסטים.

הוא מבין שהדרך הכי טובה לדאוג לעצמו, היא לתת לאחרים כל מיני דברים כדי לקבל מהם דברים אחרים שהוא צריך. כי סתם ובחינם הם לא ייתנו לו.

והנה, אתם כבר בטח רואים, אפשר לדבר כאן על הבסיס של שוק כלכלי. שוק שבו יש הרבה בני אדם, שכל אחד מהם רוצה להשיג לעצמו רווחה שכוללת בית, אוכל והנאות.

כל אחד מבין שבחינם הוא לא יקבל כלום ולכן הוא סוחר עם אחרים. הוא נותן להם דברים שהוא יודע לייצר או עושה בשבילם דברים שהוא יודע לעשות ומקבל מהם את הצרכים שלו. והנה, זה האיש שעליו מדברת הכלכלה המיינסטרימית.

ועכשיו נשאל אז מה הבעיה בזה? זה נשמע ממש הגיוני. כך אנחנו פועלים. ואכן, כך אנחנו פועלים. אבל לא כל הזמן. רק חלק מהזמן. והאגואיזם שלנו הוא לא המניע היחידי שלנו, בכלל לא. התמונה האגואיסטית היא תמונה חלקית בלבד.

ומה עם התנדבות? ומה עם אנשים עשירים שממשיכים לעבוד מתוך סיפוק, או מסיבות נפשיות מורכבות, כמו תחושת מחויבות? ומה עם אנשים שמכורים לעבודה? מה עם אנשים שמה שמניע אותם הוא הרצון לתרום לקהילה? אולי להשיג פרסום? כוח?

החיים שלנו מורכבים מדאגה עצמית, זה נכון אבל גם הרבה מאמפטיה, נדיבות ורצון לתרום לאחרים ולהיות משמעותיים.

הנה, זו ביקורת ראשונה של הכלכלה ההתנהגותית על ההומו אקונומיקוס - האדם הכלכלי.

ההמשך - בטור הבא.