"אחת משלהם": נערת האוצר חוזרת כמנכ"ל
מי שקיווה כי משרת האמון של שר האוצר החדש תביא עמה השקפת עולם אחרת מזו הנהוגה במשרד - רשאי להתאכזב. יעל אנדורן היא "נערת אוצר" במלוא מובן המילה: מחויבת לשוק החופשי ומתנגדת לחקיקה פופוליסטית. פרופיל
על עובדה אחת אין מחלוקת: הרזומה של יעל אנדורן מגדיר אותה כדמות ראויה לניהול משרד האוצר. אחרי הכל, מדובר באישה שדחתה ב-2009 את הצעתו של בנימין נתניהו לכהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, וכיהנה בשורה של תפקידים בכירים באוצר ובמערכת הפנסיונית. אך מה מבשר המינוי שלה על הכיוון שלוקח שר האוצר החדש יאיר לפיד?
- מנכ"לית חדשה למשרד האוצר: יעל אנדורן
- יעל אנדורן פורשת מניהול קרנות הפנסיה הוותיקות
- ברית בנט-לפיד במבחן: בכמה יקוצצו הקצבאות?
אין ספק כי אנדורן מביאה עמה לתפקיד מומחיות רבה בתחומים שונים, אך עיקר ניסיונה ככלכלנית וכרגולטורית הוא בתחום פעילותם של המשרדים החברתיים: חינוך, בריאות ורווחה. תפקידה הראשון במשרד האוצר היה כרפרנטית של משרד החינוך. בהמשך כיהנה כרכזת השכלה גבוהה ובתפקידה האחרון והמשמעותי ביותר באוצר הייתה סגנית הממונה על התקציבים, המופקדת על המשרדים החברתיים.
אנדורן כיהנה בתפקיד זה בשנים 2002-2005, שהיו סוערות במיוחד בתחום התקציבים, על רקע כהונתו של נתניהו כשר אוצר והקיצוץ הנרחב שבוצע אז בתקציב המדינה. סקירה של פועלה של אנדורן באותן שנים מלמד מצד אחד כי מדובר בדמות סמכותית המכירה את מערכות הבריאות, החינוך והרווחה של מדינת ישראל לעומקן. מצד שני, שובה למשרד האוצר, בתפקיד המנכ"ל, עשוי לעורר דאגה רבה בקרב ראשי המערכות הללו ובקרב חברי הכנסת.
הפקידה שאמרה "לא" לראש הממשלה ברק
אנדורן היא "נערת אוצר" במלוא מובן המילה. נאמנה לערכי השוק החופשי ורואה במערכת הרווחה שנבנתה במשך עשרות שנים בישראל מכשול בפני הצמיחה הכלכלית, שאותו יש לצמצם על מנת לעודד את היצרנות בקרב השכבות החלשות. על פי מיטב המסורת של אגף התקציבים, היא רואה באגף גורם שתפקידו להוות חסם בפני נטייתם של הפוליטיקאים לקבל החלטות על סמך שיקולים של הישרדות פוליטית ורכישת אהדתו של הציבור. היא גם אינה חוששת להתעמת איתם כשצריך.
ב-1998, כרכזת השכלה גבוהה באוצר, כיהנה כנציגת המשרד לוועדת וינוגרד, שמינה ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, על מנת לבחון את נושא שכר הלימוד בארץ. כאשר התברר כי הוועדה עומדת להמליץ על הפחתה גורפת של שכר הלימוד ב-50% (החלטה שלא יצאה בסופו של דבר אל הפועל), הביעה אנדורן את התנגדותה, וטענה כי אין למדינה שום סיבה להשקיע משאבים בהפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות.
"הסטודנטים הם ציבור חזק ויש להעדיף לתמוך בחלשים, בקשישים, בנכים ובחד הוריות", אמרה אז אנדורן, ודבקה בעמדתה גם כאשר הורה ברק לשר האוצר, אברהם שוחט, להדיח אותה מהכהונה בוועדה. ההמלצות אושרו לבסוף, בתמיכתו של עובד אחר במשרד שהחליפה בתפקיד.
פקידים במשרדים החברתיים שעבדו מולה בשנים 2002-2005, ודאי חרדים משובה לתפקיד בכיר בממשלה. באותם ימים, כמו בימינו אנו, קופת המדינה הייתה בגירעון עמוק ונדרשו קיצוצים עמוקים. במסדרונות משרדי הרווחה והבריאות ובמשרדי המוסד לביטוח לאומי, זוכרים את אנדורן כגורם דומיננטי בהנפת חרב הקיצוצים על תקציבי הרווחה, שמהם קוצצו מיליארדים.
העימותים בינה לבין גורמים במשרדים החברתיים הגיעו לשיא כאשר קראה לבטל את ועדת סל התרופות, שחבריה התנגדו לקיצוצים בסל. "יש לבחון את מעמדה ונחיצותה של ועדת סל התרופות", אמרה, "לאחר שחרגה מהמנדט שניתן לה לתת חוות דעת על תרופות נחוצות ולא לקבוע את היקף ההקצבה".
ימי קיצוצים הם גם ימי רפורמות, ואנדורן עמדה מאחורי כמה מהחשובות והזכורות שבהן. היא הייתה דמות מובילה בהנהגתה של "תכנית ויסקונסין", שהוציאה מכרזים לקבלנים שיפתחו מרכזים להשמה והכשרה מקצועית עבור מובטלים. עוד טרם השקת התכנית הושמעה ביקורת ציבורית קשה כנגד יוזמיה, בטענה שכל מטרת התכנית היא לאפשר לממשלה להתנער מאחריותה כלפי מובטלים.
אנדורן השיבה למבקרים בפברואר 2002, כאשר כתבה כי "גם למבקרי התכנית ברור, כי האינטרס הכולל מחייב שילובם של מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה בעבודה, ראשית כדי שיוכלו לקיים את עצמם בכבוד, ושנית כדי שהמדינה תוכל להסיט תקציבים המשמשים לתמיכה לעבר שירותים תומכי עבודה".
מהלך חשוב נוסף שהובילה אנדורן היה הטלת מגבלות על היקף העובדים הזרים בישראל, ובמיוחד בענף הבנייה. ועדה שבראשה עמדה אנדורן המליצה ב-2003 להטיל מגבלות על מספר העובדים הזרים בכל ענף ועל מספר הקבלנים שרשאים להעסיק עובדים זרים. כמו כן, קבעה הוועדה כי מעסיקי עובדים זרים ישלמו היטלים לקופת המדינה, שיצמצמו את הרווח הצפוי להם מהעסקת עובד זר ויעודדו אותם להעסיק לישראלים.
"משקפיים אחרים" לא יהיו כאן
לפיד מביא לאנשי משרד האוצר "אחת משלהם": דמות המזוהה עמוקות עם תפישת העולם הרווחת באגף התקציבים. למהלך זה יתרון ניהולי משמעותי, שכן מנכ"ל משרד האוצר מצוי בעמדה מורכבת. מחד, הוא מנכ"ל של משרד ממשלתי חזק ודומיננטי. מאידך, הוא צריך לעבוד מול ראשי אגפים שמעמדם חזק לא פחות משלו וחזק יותר מזה של מנכ"לי משרדים אחרים.
במקרה של חיים שני, שהוצנח למשרד האוצר מענף ההיי-טק, המורכבות הזו התגלתה כהרסנית. שני התקשה להתמודד עם מעמדו הייחודי כ"ראשון בין שווים" במשרדו שלו ופרש כעבור שנתיים. אנדורן, לכל הפחות, יודעת למה היא נכנסת. שיתוף הפעולה בינה לבין ראש אגף התקציבים, מנהל רשות המסים, הממונה על השכר והחשבת הכללית צפוי להיות חלק והם צפויים להציג חזית אחידה מול המגזר הציבורי.
מנגד, מי שקיווה כי יאיר לפיד יביא למשרת האמון הזו גורם חיצוני למשרד האוצר שיסייע לו להרכיב "משקפיים אחרים" ולגבש מדיניות כלכלית-חברתית המבטאת השקפת עולם שונה מזו שמקובלת על אגף התקציבים לדורותיו, עשוי להתאכזב.
לפנייה לכתב/ת 
