השבר הסורי: המורדים יורים לעצמם ברגל
הסולידריות העלווית, התמיכה הרוסית בנשק והסיוע של חיזבאללה ואיראן - כל אלה תורמים לכך שבשאר אסד שומר על כיסאו זה יותר משנתיים. אבל הרודן הסורי צריך לשלוח בעיקר תודה לאופוזיציה למשטרו, שסובלת מחולשה רבה בעקבות סכסוכים פנימיים בקרב הנהגת "החוץ" ו"הפנים" שלה
צבא המשטר הסורי מצליח להחזיק מעמד מול האופוזיציה, שמבטיחה כבר שנתיים לנצח "בסופו של דבר". ישנם הסברים רבים להמשך הישרדות משטרו של בשאר אסד: הסולידריות של בני הכת העלווית השלטת, המהולה באימה מתוצאות התבוסה; התמיכה הרוסית בנשק; הסיוע הפעיל של משמרות המהפכה האיראניים וחיזבאללה ועוד. אחת הסיבות העיקריות להיעדר הכרעה היא חולשתם של המורדים בעקבות סכסוכים פנימיים בקרב הנהגת "החוץ" ו"הפנים". ניסיון ההתנקשות ב-25 במרס בריאד אל-אסעד, מפקד ארגון האופוזיציה המזוין "צבא סוריה החופשי", חשף את עומק הסדקים באופוזיציה למשטר אסד.
עוד על "השבר הסורי" בעמוד הפייסבוק
של ynet
ה"חוץ" בין ליברלים לאיסלאמים
אחת הבעיות הקשות בקרב מתנגדי המשטר מחוץ לסוריה היא ריבוי הגופים המייצגים את האופוזיציה. "המועצה הלאומית הסורית" הוקמה באיסטנבול באוקטובר 2011 תחת הנהגתו של בורהאן גליון. התככים בתוך המועצה הביאו את גליון, מרצה כריזמטי בפריז ולאומן סורי חילוני, לייאוש ולהתפטרות במאי 2012. בנובמבר הוקמה "הקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה" - ארגון גג של כל הגופים, כולל המועצה הלאומית, ארגוני הכורדים, נציגי שבטים, משכילים מזרמים שונים ונציגי ועדות התיאום. בראשה עמד אחמד מעאז אל-ח'טיב, האימאם של מסגד אומיה לשעבר (המסגד הגדול של דמשק), הנחשב למוסלמי מתון. הארגון מוכר כיום על ידי הליגה הערבית ומעצמות אירופה וארצות הברית.
בתוך כל הגופים המתכנסים באיסטנבול, בקטאר ובקהיר, קיים מתח בין זרמים חילוניים וליברליים לבין האיסלאמיסטיים, בראשם נציגי תנועת "האחים המוסלמים". גם בתוך הזרמים האיסלאמיים ישנו מאבק פנימי בין מתונים המעוניינים להקנות אופי דתי ככל האפשר לסוריה העתידית, לבין ג'יהאדיסטים המקדמים אג'נדה פאן-איסלאמית. בחודש מרס הוכו נציגים רבים בתדהמה כשבבחירות הקואליציה באיסטנבול נבחר רסאן אל-היתו, איש עסקים סורי ממוצא כורדי בעל אזרחות אמריקנית, לראשות הממשלה הזמנית של האופוזיציה.
הבחירות נתפשו כמחטף של "האחים המוסלמים" בגיבוי קטאר. ראש הקואליציה אל-ח'טיב התפטר כצעד מחאה והפעילים הליברליים הקפיאו את חברותם. הזרם הליברלי רואה במינוי תכתיב של נסיכות קטאר, שמנסה לדבריהם "לתפוס את הבעלות על המהפכה בסוריה". מעבר לתככים האישיים, קיימת מחלוקת על נושא המשא ומתן עם המשטר הסורי. אל-ח'טיב תמך ביוזמת שליח האו"ם לסוריה, אל-אחדר אל-איבראהימי, שמטרתה להביא לדיאלוג עם משטר אסד ולסיום שפיכות הדמים. לפי גישה זו, סוריה נמצאת על מסלול הרס עצמי וזהו המוצא הטוב ביותר, "אל-חואר או א-דמאר" (משא ומתן או חורבן). הזרם האיסלאמי מתנגד לניסיונות ההידברות ומאמין יותר בסיכויי ההכרעה בקרב, המהווה חובת ג'יהאד.
ה"פנים" בין חילונים לאיסלאמיסטים
"צבא סוריה החופשי" הוקם במחצית השנה הראשונה למהפכה על ידי עקיד (אלוף משנה) ריאד אל-אסעד.
כיום הוא מהווה ארגון גג לכל היחידות הלוחמות בסוריה. אלא שבשנה האחרונה הפכו חוליות המתנדבים הג'יהאדיסטיות לגדודים גדולים שאינם סרים תמיד להחלטות המפקדה הצבאית. בניגוד לחילות "הצבא החופשי" המורכבות בעיקר מעריקים ומשתמשות בשיטות המוכרות לצבא הסורי, ארגוני הג'יהאד משלבים לוחמת גרילה עם פיגועי התאבדות. צבא המורדים בתחרות מתמדת עם גופים איסלאמיים, הגדול ביותר הוא "ג'בהת א-נוסרה" (חזית הסיוע) שמקורה באל-קאעידה העיראקי.
אל-אסעד הביע בפומבי את תודתו להישגים המרשימים של ארגון "א-נוסרה" ומעולם לא הודה כי קיים מתח עם הג'יהאדיסטים. עם זאת, הוא תמך גם ב"קואליציה הלאומית" המתונה ובראיונות נרתע מהגעתם של המתנדבים האיסלאמיסטיים לסוריה. לאחרונה הביע אל-אסעד את תסכולו מהנהגת ה"חוץ" ושאל "היכן האספקה הצבאית המסיבית שהם מבטיחים?"
השינויים האחרונים שכפו קטאר וטורקיה על הקואליציה, הקמת הממשלה הזמנית ומינוי אל-היתו, גרמו לביקורת חריפה מפיו של אל-אסעד. הוא וגם סגנו מאלק אל-כרדי לא הכירו במינוי אל-היתו, בטענה כי מינוי אזרח אמריקאי אינו תואם לרוח המהפכה הסורית וכי העיתוי למינוי ראש ממשלה מוקדם מדי ולא נעשה בשיתוף כל גורמי האופוזיציה. אל-אסעד מתח ביקורת קשה על מפקדים בצבאו שתמכו בממשלה הזמנית על מנת לזכות בנקודות פוליטיות. מאמציו של אל-אסעד לרכז את פיקוד צבא המורדים תחתיו, הביאו להצטברות יריבים בקרב אנשיו ובקרב הגופים האיסלאמיסטיים גם יחד.
נקודת הפיצוץ
הפיצוץ במטען חבלה בדיר א-זור שאירע לפני כשבועיים כמעט הביא לחיסולו של מייסד צבא המורדים. הנזק לגופו עדיין לא ברור. ידוע כי נקטעה רגלו הימנית ושהוא מתאושש בבית חולים בטורקיה. עתה, שאלה מאיימת מהדהדת באוויר: מי אחראי לניסיון ההתנקשות? באתרי אינטרנט התומכים בבשאר אסד, שיעיים ואיראניים, הופצו שמועות לפיהם ארגון" א-נוסרה" הג'יהאדיסטי אחראי לפיגוע. הארגון מיהר להכחיש באינטרנט וטען שמדובר בנטילת אחריות שקרית שהפיץ צבא אסד. לטענת הארגון, הזייפנים שכחו לציין את השנה ההיג'רית (הספירה המוסלמית) אחרי התאריך הלועזי, דבר שמסגיר אותם.
הוכחת הזיוף אינה משכנעת שכן פורסמו בעבר נטילות אחריות הנושאות תאריך לועזי בלבד והן אף מופיעות באתר הארגון ברשת. האם הפגיעה באל-אסעד נועדה לשרת אינטרס של תומכי משטר אסד או של הג'יהאדיסטים, או של יריבים בקצונה ב"פנים", או שמא של גורם ב"חוץ" התומך בממשלת אל-היתו הזמנית? שיטת הפיגוע משאירה מקום רב לספק. לג'יהאדיסטים הסונים ניסיון מצטבר בפיגועים מסוג זה בעיראק, מאז מלחמת המפרץ השנייה. אולם גם למשטר הבעת' הסורי יש היסטוריה "מפוארת" של חיסולים, בעיקר בלבנון (כמאל ג'ונבלאט, בשיר ג'ומייל, רפיק אל-חרירי ואחרים).
האופוזיציה הסורית אמנם רושמת הישגים בשטח, כולל מלחמות בבירה דמשק, אך נסדקת מבפנים. צירוף הג'יהאדיסטים ל"צבא סוריה החופשי" מפחיד את המערב ומונע אספקת נשק מסיבית למורדים.
בשעת מלחמה קל לאחד פלגים בעלי השקפה הפוכה נגד אויב משותף. גם חמאס ופתח נלחמו יחד בזמן האינתיפאדה השנייה. כעת כולם לוחמים נגד משטר אסד, אך יום יבוא והפלגים יילחמו זה בזה, כל אחד למען עתיד שונה בתכלית: סוריה מודרנית או סוריה איסלאמית. ככל שעובר הזמן גוברת הביקורת של הסורים על ההנהגה המדינית של האופוזיציה.
למרות ההישג החשוב של ההכרה הבינלאומית, סובלת הנהגת ה"חוץ" מחוסר ארגון, היעדר אידיאולוגיה ברורה, מתחים אישיים ואידיאולוגיים, שחיתות וקידום על בסיס הכרויות אישיות ומעל הכול - היא נתפסת כהנהגה שאינה מובילה את המהפכה, אלא נגררת אחרי ההתפתחויות בשטח. "לולא הישגי צבא המורדים לא הייתה הקואליציה הלאומית שווה כלום" נכתב באחד מדפי הפייסבוק של האופוזיציה.
לפנייה לכתב/ת 
