צייר ושר: הזמר

הם כולם היו (או עדיין) מוזיקאים ידועים - כותבים מוכשרים ומלחינים מחוננים, שמוכרים בעיקר בזכות הקול הבוקע מבעד לסטריאו. אבל מתברר שהם ידעו גם לשרטט, לצבוע ולצייר. קורט קוביין וג'ון לנון, דייב מתיוז וקט סטיבנס - קבלו את האמנים שעבורם העשייה לא נעצרה רק בצלילים, אלא חלחלה הלאה אל חוברות המילים, עטיפות האלבומים ואף המדברות העגולות שעל תקליטי הויניל.

ג'ון לנון: בן 11 הייתי

אחרי שהתפקה להקת הביטלס, ג'ון לנון פנה ב-1971 לקריירת סולו ולזוגיות מתוקשרת בניו יורק עם אהובתו יוקו אונו. מאוחר יותר, ב-73', התגלע ביניהם משבר די רציני ביחסים, והשניים נותרו פרודים למשך 18 חודשים. לפחות דבר אחד טוב יצא מהתקופה הזו - והוא האלבום "Walls and Bridges" שיצא ב-74', בו זכינו בין היתר לשמוע את הלהיט Whatever Gets You Through The Night, עם אלטון ג'ון בפסנתר וקולות רקע. עטיפת האלבום כוסתה בציורים שצייר לנון בילדותו, כשהיה רק בן 11.

מתוך הארכיון הפרטי. "Walls and Bridges" של ג'ון לנון

קט סטיבנס: בכלל לא חשב להיות זמר

הרבה לפני שהתאסלם ושינה את שמו ליוסוף איסלאם, הזמר הבריטי קט סטיבנס חלם על הישגים אמנותיים אחרים לחלוטין. בנעוריו הוא פקד את אחד מבתי הספר הגבוהים לאמנות בלונדון, ותקוותו הגדולה היתה בכלל להפוך לקריקטוריסט מצליח. כשההצלחה המטאורית שלו הגיעה דווקא בקריירה שלו כזמר - הוא לא זנח את אהבתו לציור. את כישרונו ניתן לראות למשל ב-"Tea for The Tillerman" מ-1970 - אלבום שסיפק לנו להיטי ענק כמו "Wild World", "Father And Son", ו-"Sad Lisa", קט סטיבנס בחר לעטר את העטיפה באיור שצייר במו ידיו, לשיר הנושא מתוכו.

רצה להיות קריקטוריסט. "Tea for The Tillerman" של קט סטיבנס

בוב דילן: מצייר את עצמו

קט סטיבנס העיד לא פעם שאחד המוזיקאים שהכי השפיעו עליו היה לא אחר מבוב דילן, צייר חובב בפני עצמו. ובכן, "חובב" זה אולי אנדרסטייטמנט עבור זמר הפולק האמריקני, שהספיק בינתיים לפרסם שלושה ספרים מציוריו, לצד תערוכות רבות של עבודותיו שמילאו גלריות יוקרתיות ברחבי העולם. האלבום הראשון עליו התנוסס ציור פרי מכחולו של דילן היה "Self Portrait" הכפול מ-1970, כשעל העטיפה, כמה מפתיע, הפורטרט העצמי שלו.

בוב דילן בעיני בוב דילן. "Self Portrait"

ג'וני מיטשל: קודם כל ציירת

בשונה מדילן, אגדת הפולק ג'וני מיטשל דווקא הרחיקה לכת ואמרה כי היא "קודם כל ציירת, ורק אחר כך מוזיקאית" - משפט שתועד בראיון שנערך איתה ב-1998. כרונולוגית, זו גם עובדה: "בכיתה ז'", כך סיפרה בהזדמנות אחרת, "מורה אחד היה ביקורתי כלפי התחביב שלי לקחת תמונות קיימות ולצייר אותן מחדש. אף אחד אחר לא עשה את זה קודם, כולם רק היללו אותי ואמרו שאני ילדת פלא, הזכירו את הצורה המיוחדת שבה ציירתי... 'את אוהבת לצייר?' הוא שאל. הנהנתי בראשי בהסכמה. 'אם את יודעת לצייר עם מכחול, את תדעי לצייר עם מילים'".

בזכות המורה ההוא. "A Song to a Seagull" של ג'וני מיטשל

אלבום הבכורה שלה מ-1968, "Song to a Seagull", שוחרר כמובן עם עטיפה שציירה בעצמה, וכלל הקדשה: "למר קרצמן, שלימד אותי לאהוב מילים". אלבומים רבים נוספים שהוציאה הזמרת הקנדית כללו עטיפה שציירה בעצמה, וביניהם "Clouds", "Ladies of The Canyon", "Court and Spark" ועוד. 

גם היא עם דיוקן עצמי. "Clouds" של ג'וני מיטשל

דייב מתיוז: לא על המוזיקה לבדה

בכל 22 שנותיה, להקת הרוק האמריקנית זוכת הגראמי Dave Matthews Band הספיקה לצבור ארסנל מרשים של שמונה אלבומי אולפן וכ-50(!) אלבומי הופעות חיות. הכישרון השופע של חבריה לא נעצר כאן: הסולן דייב מתיוז צייר במו ידיו את העטיפות לשני אלבומי האולפן האחרונים של הלהקה, "Away from The World" מ-2012 ו-"Big Whiskey & the GrooGrux King" מ-2009.

הסולן והמאייר הראשי. "Away from The World" של דייב מתיוז והלהקה

קורט קוביין: לפעמים האלבום הוא רק תירוץ

נירוונה, חלוצת הגראנג' מסיאטל, הוציאה ב-1992 את אלבום האוסף "Incesticide" - שכלל בין היתר קטעי דמו, קאברים, הקלטות רדיו וקטעים נוספים שנשרו אל רצפת האולפן. הלהקה נימקה שהאלבום נועד במקור לתת למעריצים את קטעי הדמו וההקלטות באיכות גבוהה, אבל יש דווקא מי שטוען שסולן הלהקה קורט קוביין הסכים לשחרר אותו רק בשביל האפשרות לצייר בעצמו את האיורים ההזויים והקודרים שעל העטיפה.

ליין סטיילי: תמונה זוגית

הרכב נוסף שמגיע אלינו מסיאטל של תחילת-אמצע שנות ה-90 של המאה

הקודמת הוא הסופר-גרופ Mad Season, המונה את ליין סטיילי - סולן להקת אליס אין צ'יינז המנוח, מייק מקרידי - הגיטריסט של פרל ג'אם, ברט מרטין - המתופף של הסקרימינג טריז, והבסיסיט ג'ון בייקר סאונדרס.

הרביעייה הוציאה אלבום אולפן אחד בלבד - "Above" מ-1994, וכולו הוקלט בתקופה לא קלה בה סטיילי התמודד עם ההתמכרות הקשה שלו להרואין, אותה התמכרות שהובילה למותו מאוחר יותר, ב-2002. סטיילי עצמו הוא האדם מאחורי האיור בשחור-לבן שמככב עטיפת האלבום, וזה בתורו מבוסס על צילום משותף שלו ושל חברתו דאז, דמרי פארוט. לרוע המזל, פארוט בעצמה מצאה את מותה שנתיים בלבד לאחר שיצא האלבום, גם היא בעקבות התמכרותה לסמים.