הו, דון קישוט: פתיחת עונה משובחת ל"מד מן"
האופנה התחלפה, הציניות והסרקזם השתלטו על הדיאלוגים והקריאייטיב נעשה מתוחכם יותר. אבל הגיבורים הראשיים לא באמת משתנים - וכמה טוב שהם חזרו. עיינה לי נהנתה מפתיחת העונה השישית של "מד מן"
עם שמלות צבעוניות, הדפסים משוגעים והמון שיער על הראש ועל הפנים, "מד מן" שוב כאן עם פרק כפול וחגיגי, כמעט שנה (עשרה חודשים, זו סדרה לאנשים אנאליים) אחרי שהעונה החמישית הסתיימה, באקורד צורם של מוות ועם לא מעט דרמה. האחד ועוד אחד שמת'יו ויינר, יוצר הסדרה, מבקש מאיתנו לעשות בכל עונה מחדש, מלמד שאנו נמצאים בפתחה של שנת 1968, כשמלחמת וייטנאם, המחאות, ההיפים ובקיצור הסיקסטיז, בשיאם.
עוד מד מן בערוץ הטלוויזיה של ynet:
"מד מן" 5: הפרסומאי שהתחיל להרגיש
"מד מן" 5: פרסומאי הולך לאיבוד דרך גברת
עוד ראיונות, כתבות ועדכונים חמים - בעמוד הפייסבוק של ynet
פרק הפתיחה הכפול של העונה השישית היה משובח, קומי ומורכב כצפוי. כשמדובר באיכות, אין הפתעות ב"מד מן", כמו שאין הרבה סדרות טלוויזיה שיצרו מערכת יחסים של אמון כזו עם הצופים שלהם. אחרי חמש עונות מעולות, אנחנו סומכים על מת'יו ויינר.
מייגן (ג'סיקה פארה) הספיקה להפוך לשחקנית אופרת סבון (השתלמה הפרסומת ההיא לבאטלר שוז), סאלי (קירנן שיפקה) כבר לא ילדה, ובטי (ג'נוארי ג'ונס) שאם לשפוט על פי נוכחותה בפרק, תהיה דומיננטית יותר העונה, עדיין שמנמנה. לפני תחילת שידור העונה השישית בארצות הברית, סערה הרשת עקב הדלפה לכאורה של בקשת הצוות מג'ון האם, ללבוש תחתונים כשהוא מסתובב על הסט. האם, שכבר נראה בעבר מסתובב ברחובות כשחבילתו אול אובר, הכחיש. באופן טיפשי, זה הדבר הראשון שקופץ לראש עם פתיחת הפרק בו נראה דון בבגד ים על החוף בהוואי. מאהלו.
Death is in the air
ידוע שכשאקדח מופיע במערכה הראשונה, הוא יירה במערכה השלישית. אך האקדח במקרה הזה, הוא ספר - יצירת המופת "הקומדיה האלוהית" של דנטה, ומי שאוחז בו הוא דון, עת הוא רובץ על שפת הים לצד מייגן בחופשתם בתשלום.
"הקומדיה האלוהית" מתארת את מסעו של המשורר דנטה, דרך שלוש ממלכות המתים: גיהנום, כור המצרף וגן העדן. דון מצטט בווייס אובר מתוך הפרק הראשון בספר את הפתיחה, שבה המשורר מוצא את עצמו אבוד, בתוך יער סבוך וחשוך. הוא מסייר בין תשעת מעגלי גיהנום, כשכל מעגל מייצג חטא נורא יותר ועונש מתאים. נשמע סימבולי ומדכא? גם דון.
אנשים קופצים אל מותם בדרך כלל, כשהם לא מסוגלים להתמודד עם החיים, או כשהם מתים מבפנים. השוט האפל והמורבידי של דון במשרדו, מצולם מהגב על רקע וילון התריסים הלבן, מוכר לנו מפעם (שום דבר טוב לא יוצא משוטים כאלה בסדרה הזו). רחש הגלים ששומע דון בראשו תוך כדי, משול לגן עדן (מיד אחרי שוט הפתיחה – החייאה בהתקף לב, "נוחתים" בהוואי, גן עדן). תנועת המצלמה שמזכירה אקדח שהולך ומתקרב לראשו של דון, מעצימה את תחושת החרדה – נדמה שעוד רגע יילחץ מישהו על ההדק.
האיש הנופל מהפתיח, השומר בכניסה לבניין של דון ומייגן שקיבל התקף לב וחזר, הקריאייטיב שמציע דון ללקוחותיו בו נראות עקבות של אדם שנכנס לים והשאיר את עצמו מאחור – כל אלה תומכים בענן המורבידי שירחף כנראה מעל ראשו של דון בעונה הזו. כולם מסביב (פרט למייגן שמרוכזת בעצמה באופן מרגיז) מבינים לאן זה הולך. רק דון לא.
חשוף יותר, אמיתי יותר
"ולדבר על שינויים, היה לדבר אהבה", כתב יהודה עמיחי, באחד משיריו היפים והאהובים, והיטיב לתאר את אחד מאבני היסוד של האהבה - מקום שיש בו הזדמנות לשינוי, מקום שיש בו תקווה. העונה הקודמת עמדה בסימן שינוי מבחינת דמותו של דון ופלירטטה עם השאלה הזו. מערכת היחסים המורכבת, המטלטלת, הכנה והמפתיעה שלו עם מייגן, לחצה לו על הכפתורים העמוקים והוציאה מדון הרבה יותר רגש ממה שראינו עד אז. לפחות עד הפרקים האחרונים, פגשנו דון חשוף יותר, מרגיש יותר, אמיתי יותר.
אבל הגיבורים הראשיים של "מד מן" לא באמת משתנים (פרט לפגי) והסדרה מאתגרת במובן הזה את הכללים שנלמדים בשיעורי כתיבת תסריט. התפאורה משתנה, קורים להם דברים – החיים, אבל הם לא באמת משתנים מבפנים. לפעמים הם עומדים על הסף, ניצבים בפתח הדלת כמו שמרמז שם הפרק "The doorway", אבל אז מישהו מפשל, מישהו מפחד, מישהו תולה את עצמו, האושר שוב נמצא במקום אחר, והמצית של החייל מוייטנאם שממנה ניסה דון להיפטר, מוצאת את דרכה מן הפח, בחזרה אל היד.
אין זה נכון כשמדובר בפגי אולסון (אליזבת' מוס), הדמות היחידה שמשתנה בסדרה הזו. זו בהחלט לא פגי שהכרנו בתחילת "מד מן", וכמעין גרסת דור ב' של דון היא מצליחה במקום עבודתה החדש בזכות הרעיונות שלה ויכולתה להיות "טובה במשברים". כיחידה שהעזה לשבור מוסכמות, שלא פועלת מתוך פחד ושמחוברת למי שהיא בלי שום יכולת (אולי אפילו נכות מסוימת) לזייף את זה, היא וויינר יכולים להרשות לה לגדול. היא היחידה שיכולה להתפתח באמת, כי היא לא מתה מבפנים. גם סאלי, שדומה להוריה האפלים, אך חזקה ומודעת מהם, תגדל להיות כזו.
אתה לבד, לבד
פרט לשינויי הסטיילינג (למתעניינים - מייגן לובשת שמלות של/בהשראת מעצבת האופנה לילי פוליצר, שהלבישה את נשות החברה הגבוהה בסיקסטיז ושהלכה לעולמה בשבוע שעבר), ביטוי אותנטי נוסף לרוח התקופה, מובא דרך כניסתם של הציניות והסרקזם לדיאלוגים של כולם. סטן, פיט, בטי ובמיוחד סאלי שמייצגת את הדור הבא, מדברים בציניות שמשקפת את השבר, את הרסיסים ואת משבר האמון שחוותה החברה האמריקנית בשנים האלה. גם עולם הפרסום מושפע מכך – המכירה הופכת להיות מורכבת, הקריאייטיב יצירתי ומתוחכם יותר, פרסומת כמו זו שפגי הציעה לאוזניות, לא היתה "עוברת" לפני כן.
שאלת "האם אתה לבד"? מסוף העונה החמישית, מפעפעת מתחת לפני השטח ומקבלת תשובה רק בסוף, עם הופעתה המפתיעה של לינדה קרדליני, שהובאה היישר מסדרת הניינטיז "פריקס אנד גיקס" ומשחקת כעת את סילביה רוזן, שכנתם של דון ומייגן ואשת הרופא, חברו של דון. עדיין לא ברור מה יהיה היקף הסיפור הזה, אבל אני תוהה מה עוד אפשר לחדש בלופ הבגידה של דון דרייפר. אני בטוחה שגם הוא תוהה.
דמויות מעניינות כמו פיט (וינסנט קרטיזר) וג'ואן (כריסטינה הנדריקס), לא קיבלו את זמן המסך שלהן בפרק, אבל אין ספק שעוד יזכו לטיפול ראוי. יתכן שהיעדרותה של ג'ואן מהלוויית אימו של רוג'ר ואזכור הרומן בשיחת הטלפון של פגי וסטן, מרמזים שתהיה התפתחות כלשהי בעניין הזה.
בראיון מצולם עם כוכבי הסדרה במסגרת TimeTalk, התייחס ויינר להודעה על כך שהעונה השביעית של "מד מן" תהיה האחרונה, בהסתייגות: "זה לא חקוק בסלע", אמר, והציע להפסיק עם ההיסטריה. "כל הזמן שואלים אותי איך זה הולך להסתיים? ואני אומר, כפילוסופיית חיים - יש עונה שלמה שעדיין לא ראיתם, בואו נהנה ממה שקורה עכשיו". אני בעד.
