אין אוהדים בירושלים / סיכום השבת
בית"ר אמנם ניצחה סוף סוף, אך הקהל השפוי שלה, שהדיר רגליו מטדי ברגע קריטי, הפסיד. קטמון מוכיחה שאפשר גם אחרת בעיר הבירה. וגם: בראיינט ריגש, הערסיאדה חזרה לכדורגל ומהדורה מיוחדת של "הוצא מהקשרו". שרון דוידוביץ' מסכם את השבת
ציון 1 - "כבוד" השופט
במשך שנים ארוכות מפגש בין הפועל תל אביב למכבי חיפה היה "משחק העונה". המשחק ממנו יוצאת האלופה. אז כן, אלופה תמיד יצאה מהמפגשים, אבל דרמות גדולות או משחקים מעניינים לא ממש. הפעם זה היה בדיוק הפוך.2:2 שוטף ומהנה עם אווירה נפלאה. היה כיף. באמת. עד שצצה לה שוב הערסיאדה שהיא מנת חלקנו במזרח התיכון.
בין זיפזופי השבת יצא לי לראות את המשחק בין ארסנל לנוריץ' (1:3). שם השופט מייקל ג'ונס עורר את זעמם של האורחים, עם מספר החלטות שיפוט שגויות שאפשרו לתותחנים לחזור מפיגור 1:0. הפסד שעלול להוריד את נוריץ' לליגה השנייה. שחקני נוריץ' רתחו מכעס ובאו בטענות אל ג'ונס עם שריקת הסיום, כנראה זרקו כמה מילים חריפות. ג'ונס הקשיב, שמע, הנהן בהסכמה של ביטול עם הראש ובין שפתיו אפשר היה רק לזהות את המילה "Thank u, thank u".
בסיום המשחק בבלומפילד, אביחי ידין זרק משהו ללירן ליאני. לא יודעים מה, לא יודעים איך. כן אנחנו יודעים מה ראינו לאחר מכן. ליאני רכן עם ראשו לעבר השחקן בתנועה מאיימת, הרחיק ממנו את ידין עם היד בתנועה מזלזלת וזעק כמה מילים בכעס.
עוד ב-ynet ספורט:
נראה לכם שליאני, אחד השופטים הבכירים שלנו, היה עושה אותו דבר במשחקי הליגה האירופית שהוא שופט בהם? האם גם שם הוא היה מתנהג כמו בשכונה ושוכח שיש לו את הכוח להשתמש בכרטיסים וברישום בדו"ח? אפשר להוציא את הערסים מהכדורגל הישראלי, אי אפשר להוציא את הכדורגל הישראלי מהערסיאדה.
ציון 2 - בית"ר ניצחה, בית"ר הפסידה
אולי לא סיפרו לכם, אולי לא שמעתם, אבל החדשות האחרונות מבירתנו הנצחית ירושלים קובעות חד משמעית - הקומץ ניצח. בית"ר ירושלים אמנם הבטיחה את הישארותה בליגה עם 0:1 על הפועל באר שבע, אבל המחזה אתמול באצטדיון טדי היה אות הניצחון למחרחרי הריב והמדון במועדון. הקהל השפוי הפסיד.
קומץ הוא 500, קומץ הוא גם 2,000 או אפילו 5,000. זה עדיין קומץ, בוודאי כשמדובר אל מול קהל של מאות אלפים. אבל כשלמשחק קריטי עבור הקבוצה מגיעים פחות מ-1,000 אוהדים, כשהאווירה סביב הקבוצה מדכדכת את הנשמה כבר שבועות, הקומץ ניצח.
היציע המזרחי הוכיח שהוא הכוח האמיתי של בית"ר, ודאי בכל מה שקשור לצבע, לעידוד ולדחיפה. כל הכוח מהיציעים נעלם במחי שני צ'צ'נים, ואף אחד ב"קהל השפוי" לא באמת נלחם על זהות המועדון. זהות שהפכה באופן רשמי לקיצונית. הכל בגלל שהקומץ ניצח.
ציון 3 - הוצא מהקשרו, גרסת הפלייאוף
"אני מקווה שנבוא ביום רביעי למשחק מול קריית שמונה, ניקח שלוש נקודות ונעלה לגמר הגביע". הדובר - אייל גולסה, שחקן מכבי חיפה, מוכיח כי לגביע חוקים משלו.
"אני יכול רק להוריד מהשחקנים את הכובע". אלי כהן, מאמן בית"ר ירושלים, רוצה לפרגן. אנחנו חושבים.
"הניצחון הזה הוציא לנו סוף סוף את האוויר מהמפרשים". קובי מויאל, שחקן בית"ר ירושלים, מתכוון לעבור לשיט מפרשיות. אנחנו חושבים.
אלה רק מבחר קטן של ציטוטים, בשבת אחת של כדורגל. ואנחנו קוראים לאנשי הכדורגל הנפלאים שלנו: תנו לנו עוד כאלה. רוצים לשמוע אתכם בשיא הלחץ, מזיעים ומיוזעים, כמה שיותר מהר אחרי המשחק, שהראש לא תמיד עובד. זה כיף, זה חינני, זה מצחיק, זה אמיתי. חוץ מהראיונות של אוסקר גרסיה.
ציון 4 - ימי התום הקטמון
אחד המפעלים המרשימים והמרתקים ביותר בספורט שלנו בשנים האחרונות, קבוצת האוהדים של הפועל קטמון, רשם ציון דרך משמעותי נוסף.
משחק העונה בליגה א' דרום הפגיש את הירושלמים עם בית"ר כפר סבא. משחק שאפילו הועבר בשידור ישיר, הסתיים ב-2:2 דרמטי וקירב את הקטמונים צעד אחד נוסף לקראת עלייה לליגה הלאומית. אבל לא שם היה הסיפור.
צפו בתקציר של ה-2:2 בין בית"ר כפר סבא והפועל קטמון
לא יצא לי להיות באצטדיון בלויטה, אבל מסרטונים שרצים ברשת, מהשידור בטלוויזיה ושיחות רבות עם אוהדי הקבוצה, כנראה שפספסתי אירוע נדיר. אירוע שכל כולו אהבה לכדורגל, אהבה למגרש ואהבה לקבוצה. 2,000 איש ללא שאיפות ספורטיביות מיוחדות מתאחדים סביב מטרה אחת - ההתאחדות עצמה. להתאחד בשביל להיות ביחד, כיחידה.
אותה קבוצת אוהדים שהוקמה כניסוי כשנפרדה מהפועל ירושלים, מצליחה עדיין ליישם את הרעיון מאחריו היא הוקמה, אולי בעצם הרעיון מאחוריו עומד הבסיס האמיתי של הענף הזה. ההזדהות לשם ההזדהות. זה היה יפה וזה היה טהור. אז אולי כדאי שלא יעלו ליגה וישארו בליגה א' התמימה?
ציון 5 - המהפך של קובי בראיינט
קובי בראיינט מעולם לא היה אהוב ברמה המקבילה לכישרון ולגדולה שלו. יותר מדי בעיות אופי וסיפורים מחוץ לכדורסל (אותו לילה מסתורי בדנבר, הסכסוך עם
שאקיל, היחס לחברים בקבוצה), הפכו את הדיון בינו לבין מייקל ג'ורדן ללא רלוונטי, קודם כל בגלל סיבות אנושיות.
אבל בסוף השבוע האחרון, אחרי הפציעה קורעת הלב שהשביתה אותו לתקופה שבין 6 ל-9 חודשים ואולי גמרה לו את הקריירה, הייתה בו אנושיות מרגשת. החל מהדמעות בחדר ההלבשה, העובדה שהסכים לענות כל כך מהר לשאלות העיתונאים, ההודעה הכנה בפייסבוק הרשמי שלו, השיתוף והשיחות עם מעריצים ברשתות החברתיות.
אבל בעיקר - העובדה כי אחרי שנפצע, אחרי הרגע הכי טראגי בקריירה מופלאה של 17 עונות, הוא ניגש לקו העונשין, ללא יכולת לדרוך על הרגל, וקלע את שתי הזריקות שלו. הלייקרס ניצחו 116:118 את גולדן סטייט. שזה בדיוק יתרון של 2 נק'. אותן שתיים שהוא קלע מהעונשין והבטיחו ניצחון שקירב את הלייקרס צעד דרמטי לעבר הפלייאוף. ואם כל זה לא גורם לכם לחשוב עליו אחרת, אתם כנראה לא חובבים גדולים של סרטים הוליוודים.
לתגובות בטוויטר של שרון דוידוביץ' - @sDavidovitch
