לראשונה בפקיסטן: טרנסג'נדריות רצות בבחירות
הן נולדו כגברים במדינה מוסלמית שמרנית, ונאבקו כל חייהן כדי שיתייחסו אליהן כאל בני אדם בעלי זכויות. עתה מעבירות חברות הקהילה הטרנסג'נדרית את המאבק לתחום הפוליטי. אחת מהן סיפרה: "ניצחנו כבר בהגשת מסמכי המועמדות"
קהילת הטרנסג'נדרים והטרנסג'נדריות נתפסת בפקיסטן בתור אסופת רקדנים, קבצנים ופרוצות, אולם הקהילה התוססת הזאת, המודרת מחיי היום-יום במדינה המוסלמית, חושפת עצמה לציבור הרחב בבחירות הקרובות לפרלמנט באיסלמבאד ולבתי המחוקקים האזוריים.
- עדכוני חדשות נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
אמנם רק שבעה מבין 23 אלף המועמדים שינו את המגדר שלהם, ויש להם סיכוי מועט לזכות במושב בבית המחוקקים הפקיסטני, אולם הם מוסיפים עניין במערכת בחירות די אפרורית עד כה. כמו כן, הם הציבו סמן חשוב במאבק לזכויות שוות במדינה המוסלמית.
"אנשים חושבים שאנחנו לא יכולים להיות מושחתים משום שאין לנו ילדים ומשפחות", סיפרה המועמדת העצמאית סנאם פקיר מהעיר הדרומית סוקור, "אנחנו לא צריכים לצבור עושר ולבנות וילות למען הדורות הבאים שלנו באמצעות עושק הציבור, כמו שפוליטיקאים אחרים עושים".
לפי ההערכות, בפקיסטן כחצי מיליון "סריסים", כפי שהם מכונים, קהילה של גברים שסורסו, אנדרוגיניים (אינטרסקס), טרנסקסואלים, טרנסווסטיטים והומוסקסואלים. לפי הנוהג, חלק גדול מהם עובד בתשלום תמורת השתתפות בחגיגות כמו הולדת תינוקות וריקודים בחתונות.
בשנים האחרונות קיבל בית המשפט העליון של פקיסטן החלטה תקדימית חשובה, במדינה שיש בה הפרות זכויות אדם חמורות. השופטים הכירו בהם בתור "מגדר שלישי", והורו להוציא להם תעודות זהות נפרדות. אולם, במדינה שבה יחסי מין מחוץ למשפחה הם טאבו, והומוסקסואליות היא עבירה, הטרנסג'נדרים זוכים ליחס של חפצי מין, ובמקרים רבים הם קורבנות למעשי אלימות ונאלצים לחיות ברחוב כקבצנים.
ואכן, כשבינדייה ראנה, מועמדת טרנג'נדרית, התהלכה בשכונת עוני בקראצ'י, העיר הגדולה בפקיסטן שאותה היא מקווה לייצג, רק למעטים היה אכפת מה המגדר שלה. הם התעניינו יותר במה שבכוונתה לעשות כדי להילחם בפשיעה ברחובות ובהפסקות החשמל, אם תיבחר לפרלמנט.
ראנה הייתה פעילה תמיד בקהילתה, והיא עובדת בארגון המנסה לקדם את זכויות הטרנסג'נדרים, כמו גם את זכויותיהם של ילדי רחוב וסוגיות חברתיות אחרות. "אנשים שואלים אם ננצח או נפסיד בבחירות, אבל אני ניצחתי כבר כשהגשתי את מסמכי המועמדות שלי", היא סיפרה.
ראנה סבלה בעצמה מהטרדות מצד בני משפחתה, כשהחלה להבין בגיל 12 שהיא שונה מילדים אחרים סביבה. כשהייתה בת 14 ברחה מהבית, ומצאה עבודה בריקוד בחתונות ובמסיבות אחרות. ההתמודדות על המושב בפרלמנט – שלא לדבר על האפשרות כי תיבחר – היא דרך עבורה להעלות למודעות את מצבם של בני ובנות קהילתה.
מועמדת אחרת, לובנה לאל, המתמודדת על מושב בפרלמנט האזורי של פונג'אב אמרה: "אם אנצח, אהיה קול חזק עבור הטרנסג'נדרים, שלעתים קרובות מתעללים בהם ומשפילים אותם. אני לא דואגת מכך שאפסיד. אני מתמודדת כדי להוכיח שעתה אנחנו חלק מהחברה, ושיש לנו זכויות כמו לכל אחד אחר".
גם פקיר, המתמודדת בסוקור, עזבה את עבודתה כרקדנית לצורך הבחירות, שייערכו ב-11 במאי. "מטרתי היא להעניק צדק לעניים, רווחה לקשישים, להנחיל את הקידום במשרות לפי כישורים ולצמצם את האבטלה. כשאבּחר, אעשה את העיר נקייה יותר ואסיים את התוהו ובוהו בתנועה בכבישים", אמרה פקיד במשרדה.
היא נולדה ב-1975 בתור עיסא גול, בן למטיף מוסלמי קיצוני, והתגברה על כאב אישי רב. אביה השמרן והקפדן לימד את ילדיו בבית, והעביר להם רק שיעורי קוראן. בשנים ההן אחיה נהגו לרדות בה על גינוניה "הנשיים". לאחר שאביה מת, בגיל 15 סילקו אותה אחיה, והיא מצאה מקום תחת בכירה בקהילה הטרנסג'נדרית.
היא שינתה את שמה, גידלה את שיערה, התלבשה כאישה יום-יום, ועבדה בעשור שלאחר מכן בריקוד ובזנות. לאחר שנעשתה מוכרת והרוויחה מספיק כסף, היא החליטה שהגיעה הזמן להרחיב את שאיפותיה. לאחר מכן השקיעה בעסק טקסטיל, והחלה לספק סדינים ובגדי נשים מדלת לדלת, וכך יצרה קשרים ברחבי העיר.
מאז היא מספקת גם שירותי רווחה לנזקקים, ורשמה עמותת צדקה ב-2009. כיום בדירתה היא מספקת לחברי הקהילה שיעורי מחשבים, שהם צוהר לעבודות מכובדות יותר, ומשם היא גם מנהלת את העמותה שלה ואת מטה הבחירות.
פקיר סיכמה את הכיוון של חייה: "החלטתי לחיות עבור אחרים, מאחר שכולם חיים למען עצמם, ואף אחד לא מקריב את חייו למען האחרים".
לפנייה לכתב/ת 
