התנהגות סביבתית: הישראלים מדורגים נמוך

אם הייתם צריכים לענות על סקר בנוגע לדפוסי ההתנהגות הסביבתית שלכם, כלומר האם אתם מפרידים פסולת וממחזרים, חוסכים בחשמל ובמים, קונים מוצרים אורגניים או כאלו שאינם פוגעים בסביבה, מה הייתם עונים?

כתבות נוספות בנושא שעת כדור הארץ :

• יוזמה: דמי הפיקדון מהבקבוקים ייתרמו לעמותות
• פסולת בשווי חצי מיליארד שקל נקברת מדי שנה
• מיחזור בעלייה: מי שיאני הפרדת הפסולת בארץ?
  

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

קרוב לוודאי שתאמרו כמה שהנושא חשוב וכמה שאתם משתדלים, כי הרי מדברים על זה כל הזמן בתקשורת ומשרדי הממשלה, הרשויות המקומיות ואפילו החברות הגדולות במשק הופכים להיות ירוקים יותר.

עדליאדע מחומרים ממוחזרים בלוד(צילום: בני דויטש)

אחר-כך תחפשו דוגמא להמחיש לעצמכם ולסוקר שאתם בעניין, משהו כמו "אני ממחזר בקבוקי פלסטיק או סוגר את ברז המים כשאני מצחצח שיניים". כמובן, חוץ מאלו "המשוגעים" שיספרו איך הם חברים בקואופרטיב לקניית מוצרים אורגניים, מפנים את הפסולת האורגנית הרטובה לקומפוסטר בחצר או הקומפוסטר השכונתי או משתמשים בבגדים ובמוצרים יד שנייה.

ולחלופין, אלו שבמקרה הטוב יגידו, "עזוב אותי", וישאלו אם נגמרו פה הדאגות במדינה, ובמקרה הרע יטרקו לסוקר את הטלפון או יזרקו אותו מכל המדרגות.

ומה לדעתכם יענו קרובי המשפחה, החברים או השכנים שלכם, בסקר שכזה? מן הסתם תשובה דומה לשלכם, כי הרי גם הם בסדר. ואם היו שואלים אתכם איפה נמצאת מדינת ישראל בין מדינות העולם המערבי בנוגע להתנהגות הסביבתית של תושביה? האם עדיין אתם משוכנעים שאנחנו בסדר, משתדלים, או לא?

על שאלות אלו בדיוק עונה מחקר חדש של ד"ר נורית כרמי וד"ר שרה ארנון מהמכללה האקדמית תל-חי, שנערך בארץ במסגרת תכנית בינלאומית למחקרים חברתיים. החוקרות מצאו כי למרות שאנחנו מדברים הרבה על איכות הסביבה, אנחנו לא עושים מספיק.  

אם ניתן למספרים לדבר בעד עצמם, אז ממצאי המחקר מגלים כי 48% מהישראלים נוהגים תמיד או לעתים קרובות למיין מוצרים שונים (זכוכית, פחיות, פלסטיק, עיתונים) לצורך מחזור, 31% חוסכים במים או עושים בהם שימוש חוזר, 20% בלבד נמנעים מלקנות מוצרים מסוימים מסיבות של הגנה על הסביבה ו-12% קונים פירות וירקות אורגניים שגודלו ללא חומרים מדבירים או כימיקלים.

הרבה, או מעט? זו הרי שאלה של השוואה. המחקר, שהתבצע במקביל ב-21 מדינות מערביות, מראה כי ישראל ממוקמת בתחתית הטבלה, מקום אחד לפני האחרון (שם ממוקמת רוסיה) כאשר את חמשת המקומות הראשונים תופסות שוויץ, הולנד, אוסטריה, גרמניה וקנדה. "אחותנו הגדולה", ארצות הברית, עומדת במקום ה-11.

אז לפני שאתם מעלים את כל תיאוריות הקונספירציה נגדנו ומבקשים הוכחות שאנשים לא עבדו על הסוקרים וכדומה, אולי תיזכרו בערימות הזבל שנערמו בכל פינה בארץ במהלך חופשת הפסח האחרונה או בכמות בריכות השחייה הפרטיות שצצות פה בשנים האחרונות לקראת הקיץ בכל חצר, המעידים על פער בין הלכה למעשה ובין מודעות לפעולה.

ומה הסיבה שהבאזז התקשורתי והמודעות הסביבתית בקרב פעילי סביבה וחלק מנבחרי הציבור לא חלחלו עדיין לכדי מעשה בעם? והאם יותר קל לנו להתקומם מול טייקונים ונבחרי ציבור, שמאיימים על החוף, על הפארק או שלא נדע על הבריאות שלנו, מאשר לעשות בעצמנו את השינוי?

התשובה לשאלות אלו נעוצה בשלוש מילים: אני, כאן ועכשיו. אנחנו, הישראלים, שעסוקים בהישרדות יומיומית, שרק עתה בליל הסדר שרנו "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", שהנטל הכלכלי והצדק החברתי לא משאירים לנו זמן או כוח, שחברוּת אנחנו מתחזקים בעיקר בפייסבוק וקהילה היא בכלל קבוצת רכישה, לנו אין פריבילגיה לחשוב על מחר או על עולם טוב יותר. ובכלל למי יש ראש לתכנן קדימה או לחשוב על הדורות הבאים כשאנחנו עסוקים ביום יום?

אבל התירוץ הזה, נכון וכואב ככל שיהיה, הוא עדיין תירוץ, כי מדובר בעצם על שינוי ביום יום על דרך מחשבה אחרת, כזאת שלומדת מהעבר, חייה את ההווה ומתכננת את העתיד. ואם ננסה לרגע לחשוב הפוך על הפוך, כמו לפתוח קופת חיסכון לילדינו ולנכדינו מבלי לדעת בדיוק מה יעשו בה והאם הכסף ירוויח או יפסיד, אבל עם האמונה שהשארנו משהו בשבילם, נוכל להטמיע מחשבה מוטת עתיד בקרב ילדינו שיהיו ההורים, המורים, המהנדסים ונבחרי הציבור הבאים.

ואולי עם חגיגות העצמאות ה-65 למדינה, המחשבה על מה אנחנו משאירים אחרינו תוביל אותנו לחזור לאותם ערכים שמחברים אותנו כבני אדם, כעם וכלאום בכדי להפוך את השינוי להרגל. 

עדי וולפסון הוא מהמרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון