לפתוח קולנוע בשבת בי-ם? שהבעלים יקבעו
התניה מראש של החוזה בין העירייה והמדינה לבין החברה שתפעיל את מתחם הסינמה סיטי בירושלים בכך שהמתחם לא יפעל בשבת, הינה בגדר כפייה דתית שמטרתה לדכא את הביקוש הקיים לתרבות ופנאי בשבתות בעזרת חוזים
אחד הדברים המיוחדים בירושלים הוא שאין בה "רוב". אין בה רוב חרדי, דתי או חילוני. כולם קבוצות מיעוט. בעיר שחוברה לה יחדיו חיות יחד קבוצות שונות ומגוונות וזה אולי היופי הגדול ביותר של העיר. לאף קבוצה אין את הזכות "להשתלט" עליה, כי היא שייכת לכולנו, עיר פלורליסטית ורב תרבותית.
עוד בערוץ הדעות:
אירועי בוסטון והסלחנות המערבית / שאול רוזנפלד
החיה והמנגל / אילן הורוביץ
אך המציאות הזו גם מחייבת אותנו כל הזמן לשמור על האיזונים העדינים שקיימים בעיר, ולכן אנחנו כל פעם מחדש נדרשים לסמן את הגבולות המפרידים בין קבלת האחר לבין לשמירה על זכויותינו שלנו.
בעוד כמה חודשים יושק מתחם קולנועים חדש בירושלים. על פניו, עוד סיבה למסיבה על רקע הפריחה התרבותית הגדולה של העיר בשנים האחרונות, אבל בירושלים כמו בירושלים, אף אחד לא גוזר סרטים מבלי להידרש לשאלות עקרוניות.
שוב, בפעם המי יודע כמה, אנחנו החילונים נדרשים להיאבק על כך שמתחם בתי הקולנוע יהיה פתוח בשבת. בדיוק כפי שקודמינו לחמו עוד בשנות ה-30' ו-40' כדי שקולנוע "אדיסון" המיתולוגי יוכל למכור כרטיסים בשבת ובדיוק כפי שחבר המועצה ארנן יקותיאלי ז"ל נלחם למען פתיחת בתי הקולנוע בשבת בשנות ה-80'. השנים חולפות, השמות קצת משתנים - פעם זה היה "אורנע" ו"אגרון" והיום זה "סינמה סיטי"- אבל המאבק נותר אותו מאבק.
לפי הביקוש
אסור לנו לסגת מההישגים האסטרטגים שהביאו קודמנו במשמרת. מאבקם לאורך השנים יצר מציאות שבה בתי קולנוע פתוחים כיום בשבתות בעיר ואין סיבה לסגת אחורנית מהבנה זו. כמו כן, הסוגיה הזו מעלה שאלות עקרוניות באשר לתפקידה של העירייה ופרנסיה כלפי תושביה.
עירייה צריכה לספק שירותים לתושביה על פי צורכיהם ולא לעצב את צורכיהם על פי השירותים שהיא מציעה. אני מאמינה שצריכים לתת לשוק לעשות את שלו ולאפשר לבעלי עסקים, המהווים מקומות בילוי ותרבות, להחליט האם הם מעוניינים לפתוח את שעריהם בשבת או שלא. אם קיים ביקוש למוצר שהם מציעים בשבת, הרי שמתוך שיקול כלכלי הם יפעלו בשבת, ואם אין מספיק ביקוש - לא יפעלו.
התניה מראש של החוזה בין העירייה והמדינה לבין החברה שתפעיל את מתחם הסינמה סיטי בכך שהמתחם לא יפעל בשבת, הינה בגדר כפייה דתית שמטרתה לדכא את הביקוש הקיים לתרבות ופנאי בשבתות באמצעות כלים כלכליים וחוזים מסועפים. אין זה צודק והוגן שיוכנס לחוזה
סעיף האוסר על פעילות המתחם בשבת, בדיוק כפי שאין זה הוגן שיוכנס סעיף הפוך המחייב את בעל המתחם לפעול דווקא בשבתות. תנו לציבור את הזכות לבחור ואל תנסו להכתיב לו מה רצונו.
הסיבוב הנוכחי של המאבק הזה רק החל. אנחנו נמשיך את מה שקודמנו החלו ונוודא שהאיזונים העדינים של העיר נשמרים, שהציבור החילוני יוכל לחיות בעיר ברווחה. נפגין מול המתחם אם נצטרך, כשמעבר לכביש, כמה סמלי, ממוקם בית המשפט העליון. נשאב השראה ממנו להמשיך את מאבקנו, מאותו סמל של דמוקרטיה וזכויות הפרט, מאותו בית משפט שקבע שחופש דת הוא גם חופש מדת.
מירב כהן, חברת מועצת העיר ירושלים, תנועת "התעוררות".
לפנייה לכתב/ת 
