השיטה שתעזור לכם "להתחמק" מגמילה מחיתולים

בשנים האחרונות הולכת וגדלה תופעת התינוקות שגדלים ללא חיתולים, בעיקר בארצות הברית, אך גם כאן, בישראל. השיטה, הנקראת, elimination communication, מעוררת תגובות רבות ושונות, החל מכך שמדובר בהתעללות ובטירוף חושים ועד לכך שמדובר בדבר הכי בריא שאתם יכולים להציע בגידול תינוקכם.

אך גם אם אתם לא בעניין, מומלץ לאמץ לפחות חלק קטן מעקרונות השיטה. למה? פשוט מאוד: זה יעזור לכם לקצר ולהקדים, בלמעלה משנה, את הליך הגמילה מחיתולים.

• עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
  

הכל התחיל בשנות ה-60 של המאה הקודמת בארצות הברית אצל חוקרת אנתרופולוגית בשם ג'יין ליידלוף, מחברת הספר המוכר כמעט לכל הורה "עקרון הרצף". ליידלוף עקבה אחר שבט מקסיקני וראתה כיצד אנשיו חיים ומגדלים את ילדיהם. בין היתר היא הבחינה בתופעה משונה שבה אמהות מחזיקות את תינוקן, כבר מגיל שעות ספורות, והתינוק עושה את צרכיו. לאחר מכן האם מחזירה אותו בחזרה למשא שתלוי על גופה.

איך לגדל תינוק בלי חיתול? קיראו בערוץ הורים

•  השיטה שתחסוך לכם כסף: לגדל תינוק בלי חיתול
• יוצאים לדרך: לגדל תינוק בלי חיתולים
• רוצים שהוא יישן כל הלילה? תורידו לו את החיתול
• לגדל תינוק בלי חיתולים: מה עושים בגן?
  

אחריה הגיעו לאורי בוקיי, איגריד באוואר וכריסטין גרוס לו, אשר חקרו את התופעה הספציפית הזו על ילדיהן הפרטיים ותינוקות נוספים ותיארו אותה בספרים אשר כתבו. הן מתארות תופעה אינסטינקטיבית של ילודים אשר מאפשרת למעשה לא להיות תלויים בחיתולים חד פעמיים או רב פעמיים באופן חלקי או מוחלט החל מגיל מספר שעות. קראתם נכון - מגיל אפס.

ערוץ תקשורת בין התינוק להורים

בין היתר החלו להתעניין באותה תופעה "חדשנית" לא רק אמהות, אלא גם חוקרים בתחום האורולוגיה, הנפרולוגיה, הפסיכולוגיה ורפואת הילדים. אלו מציגים היבט פיזיולוגי התפתחותי מרתק ביותר הנובע מקיומה של מערכת נוירולוגית החל מלידתו של התינוק. אותה מערכת נוירולוגית מתחילה בבקרה, במוח, וסיומה בשליטה על הסוגרים.

בדומה לכל מערכת נוירולוגית אחרת, ברגע שלא משתמשים בה חלק ממנה הולך לאיבוד. במקרה הזה, של מערכת השליטה על הסוגרים, במידה ואינה נשמרת, חלק ממנה אובד לקראת גיל שנה וחצי. כתוצאה מכך יש צורך בהחזרה מלאכותית של אותה פעילות למערכת הידועה בשם "גמילה מחיתולים".

אם ניקח את מערכת השתן לדוגמה, אזי כאשר שלפוחית השתן מתחילה להתמלא היא יוצרת מתח על פני הדפנות שלה. מתח זה מעצבב קצות עצבים מהשלפוחית, המעבירים מסר למוח על כך שהיא מלאה, והאחרון מחזיר לה מסר על "קבלת המסר" וכן הלאה.

כאשר השלפוחית מלאה ב-50% מנפחה המוח שולח פקודה "להתרוקן". אז נפתח הסוגר השני של השלפוחית - וזו מתרוקנת. אותם עצבובים "מסריים" בין המוח לשלפוחית מלווים בשפת גוף אופיינית המעידה על מעבר המסר. שפת גוף זו מאפשרת למעשה "לדעת" שהתינוק קרוב להתפנות.

בשלבים הראשונים כמובן שלא מדובר בסימנים רצוניים אלא אך ורק בעצבובים. על מנת להפוך את הסימן לרצוני יש צורך בבניית ערוץ תקשורתי סביב הנושא, וכאן טמון הקושי שבדבר. היות שלא די בגידול תינוקות ללא חיתולים על מנת לאפשר למערכת הנוירולוגית להישמר ולהתקיים, אלא ישנו צורך מובהק בבניית ערוץ תקשורת חד משמעי וברור עם התינוק סביב התחושות הפנימיות בגופו לקראת אותה התרוקנות.

כאשר זה לא נבנה ההורה צפוי לחוות פספוסים רבים וחוסר נעימויות עקב כך מסביבתו, הקרובה יותר או פחות, מה גם שבסופו של דבר יצטרך לעבור תהליך של העברת האחריות והשליטה על הסוגרים בכל מקרה, בשלב הגמילה מחיתולים.

המטרה: ליצור בשלות של מערכת השתן

הורים רבים עושים שימוש בשיטה הדוגלת בך שהם יציעו לילד להתפנות באופן יזום בכל מספר דקות. חשוב להבהיר ששיטה זו, והגרסה האגרסיבית יותר שלה, המלווה בפרסים ועונשים, אינה מאפשרת שימוש נכון במערכת השתן, שכן לא בהכרח היתן לדעת שאכן בזמן אותה הצעה יזומה התינוק מרגיש בצורך להתפנות - ובכך אין שימור וביסוס התקשורת סביב תחושותיו הפנימיות.

לעומת זאת, אלו היוצרים ערוץ תקשורת עם תינוקם סביב נושא הצרכים חווים יתרונות בריאותיים ופסיכולוגיים עצומים. כך, למשל, באחד מהמחקרים הגדולים בהקשר של התפתחות מערכת שליטה על הסוגרים אצל תינוקות נבדקו שתי קבוצות של ילדים. האחת, תינוקות אשר אצלם נעשה שימוש במערכת השליטה על הסוגרים. השנייה, ילדים אשר נגמלו מחיתולים בגמילה "קונבנציונלית", סביב גיל שנתיים-שנתיים וחצי.

הפרמטרים שנבדקו מעידים על בשלות שלפוחית השתן. אחד הפרמטרים הינו היכולת השרירית של השלפוחית "לסחוט" את תכולתה. הפרמטר השני הינו הסנכרון בין החיישן למלאות השלפוחית לבין הסוגר השני במערכת.

מסקנות החוקרים היו שאצל תינוקות אשר נעשה שימוש במערכת הנוירולוגית, גם אם לא שימוש מלא אלא חלקי ביותר (אפילו פעמים ספורות במהלך היום) בשלות המערכת הובחנה סביב גיל השנה.

כל אותם התינוקות, כחלק מתהליך רכישת השפה, החלו לומר או להראות באופן ברור וניכר שהם צריכים להתפנות כחלק מאוצר המילים הראשוני. לא היה שום צורך באימון מלאכותי, כלומר הם לא נזקקו לגמילה מחיתולים.

לעומת זאת, בקבוצת הגיל השנייה, בה בוצעה גמילה קונבציונאלית מחיתולים, הגיעה המערכת לבשלות פיזיולוגית כשנה וחצי ואף שנתיים מאוחר יותר ממועד התחלת הגמילה.

התינוק מודע לגופו

חשוב לציין כי שימור המודעות של התינוק לגופו מתבצעת באמצעות יצירת ערוץ תקשורת עימו, מה שבונה, כמובן, מערכת יחסים הדוקה בין התינוק למי שמטפל בו ומשפיע במידה ניכרת על הביטחון של הרך הנולד בעולם, על הקשר שלו לסביבתו, מודעותו הגופנית והערכתו העצמית. לפיכך שיטה זו מומלצת ביותר, כל עוד היא מבוססת על ההיבט התקשורתי סביב תחושותיו הפנימיות של התינוק לצורך להתפנות.

האופן שבו משמרים את המערכת אינו כרוך בגידול ללא חיתולים, כי אם במתן התייחסות לתחושותיו הפנימיות של התינוק לגופו, דבר שיכול להיעשות גם כשהתינוק מחותל. בהחלט ניתן לומר כי אלו המשמרים את המודעות של תינוקם לגופו יוכלו בשלב כזה או אחר להשתמש בפחות חיתולים וכך ליהנות מהיתרונות האקולוגיים והכלכליים של היישום.