קורנפיין: "אם לא אני - בית"ר ירושלים מתפרקת"
יו"ר בית"ר ירושלים חשב שלא יכול להיות גרוע יותר - עד שהגיעה העונה הנוכחית. רגע לפני משחק ההישרדות בדוחא, הוא מדבר על סערת המוסלמים: "לא תיארנו לעצמנו שהתפרצות הגזענות תהיה כל כך עוצמתית", האיומים: "אוהד אמר לי בפנים - אני אאנוס את הבת שלך'', הבוס: "אם ארקדי יישאר, יהיה שחקן ערבי בבית"ר" וחותם במסר: "אני חזק ולא עושה חשבון לאף אחד"
"לא אחלק לעצמי ציונים. אני לא בן־אדם שחצן, אבל אם לא הייתי בחמש השנים האחרונות, בית"ר הייתה מגיעה לפירוק במאה אחוז בכל אחת מהעונות. רק כשאלך אנשים יעריכו מה זה להחזיק מועדון בסדר גודל כזה ללא תמיכת בעלים. כן, עשיתי טעויות. מי שלא עושה לא טועה. בטח מי שנמצא בתפקיד עם מחויבות כל כך גדולה".
בית"ר ירושלים - ההתפתחויות העונה:
- ההצתה המכוערת בבית וגן
- קורנפיין מסדר חומה / פלג בחמישי
- אוהדי בית"ר: "לא ניתן להרוס את הקבוצה"
- בית"ר י-ם: שלושה אוהדים הורחקו מהמגרשים
- קורנפיין: "קורא לאוהדים המוחים - אל תבואו"
- אלי כהן: "הקומץ הזה יילך לבד בסוף"
- קורנפיין פנה לויינשטיין ודנינו: "עזרו במאבק"
- הרוש: "מנהיגי לה פמיליה לא היו, בגלל זה קיללו"
איציק קורנפיין משוכנע שהוא האחראי הבלעדי לכך שבית"ר ירושלים עדיין על המפה. אחריות לא קטנה לכל הדעות. כשנכנס לתפקיד היו"ר, התמיכה הייתה כמעט טוטאלית - קפטן, סמל, אהוב הקהל. כמעט חמש שנים אחרי, אם נזרוק את השם איציק קורנפיין ביציעי טדי, התוצאה תהיה ויכוח סוער. יש שיאמרו אפילו אלים. אבל שום סערה שעבר בשנים האחרונות - והיו לא מעט כאלה - לא הכינה אותו להר הגעש שהתפרץ עם הבאתם של השחקנים המוסלמים, זאור סדאייב וג'יבריל קדאייב. את המלחמה בגזענות לקח כפרויקט אישי, וכך גם המחיר שהוא משלם - אישי. הפגנות מול ביתו, קללות ואיומים על משפחתו. וברקע, בפעם המי יודע כמה, שוב דיבורים על עסקת רכישה.
נפגשנו בבית קפה במודיעין. קורנפיין מתנהג כמי שמבין היטב את מורכבות התפקיד. משאלות רגישות במיוחד הוא מתחמק באלגנטיות, אבל רוב הזמן מדבר בפתיחות. "זה מוקלט?", הוא שואל לפני שמתחילים. "הכי טוב שזה מוקלט".
עוד ב-ynet ספורט:
בוא נחזור שלושה חודשים אחורה. אתם מנצחים את הפועל ת"א בבלומפילד, האוהדים בעננים ויש כבר דיבורים על אירופה. ואז מנחיתים עליך את שני הצ'צ'נים - והנה, אתם מגיעים למחזור הסיום בסכנת ירידה.
"עליי לא נכפה כלום, וגם לא על אלי כהן. לא נסענו סתם לצ'צ'ניה. זו הייתה בקשה של הבעלים, כן, והזדמנות למשחק אימון. ברור שזה לא משהו שגרתי, ונאמר כבר מראש שיכול להיות שתהיה מסגרת של שיתוף פעולה. ארקדי גם אמר למאמן שיכול להיות שנמכור שחקנים, ושאולי נביא שחקנים אלינו".
אז אלי כהן נסע לראות רכש?
"באותו זמן אלי רצה להביא חיזוק, וזה פורסם לא פעם ולא פעמיים. הוא סימן בנסיעה לצ'צ'ניה ארבעה שמות, ביניהם סדאייב וקדאייב
. אלי ידע הכל מהרגע הראשון. אם הוא היה אומר לא, לא היינו מביאים אותם. אף אחד לא יכול לכפות עליו שום דבר מבחינה מקצועית. כהן יכול להעיד על כך שלא היה לו וגם לא יהיה מועדון שמאפשר חופש פעולה מקצועי כמו בית"ר ירושלים".
אלי כהן מאמן יסודי. אתה אומר לנו שהוא החליט להביא שני זרים על סמך הופעה חלקית במשחק ידידות אחד?
"אני מסכים שזה לא היה אידיאלי".
"אין תזמון טוב לבצע
פעולות אמיצות. כל תזמון אחר היה רע באותה מידה. חשבנו על ההשלכות, אבל לא אשקר – לא תיארנו לעצמנו שההתפרצות של הגזענות אצל האוהדים תהיה כל כך עוצמתית".
גאידמק כבר הצהיר שבית"ר לא מעניינת אותו ופתאום הוא מגיע על תקן סוכן שחקנים. לא הרגשת מנוצל?
"אפריד בין הנסיעה לצ'צ'ניה להבאת השחקנים. בנסיעה עצמה יכול להיות שהיו לארקדי אינטרסים משלו ואין בזה שום פסול. אחרי שהשקיע כמעט 400 מיליון שקל בבית"ר, אם נסיעה שלנו לצ'צ'ניה יכולה לעזור לו ברמה האישית, אני לא רואה שום בעיה. בנושא השחקנים עצמם כבר אמרתי, אם המאמן היה אומר מילה אחת נגד הם לא היו מגיעים. נקודה".
נשארת לבד במערכה נגד הגזענות?
"חד משמעית כן. בשיא הבלגן כשהגיעו כלי תקשורת מכל העולם, אמרתי, חכו חודש. והנה נשארנו לבד".
מי זה נשארנו?
"ארקדי לא בארץ, אלי כהן קיבל קללות במשחק אחד או שניים – ואת כל האש אני חוטף".
"אני במועדון הזה כבר 18 שנה, הקבוצה יקרה לי. אני לא מבקש שירחמו עליי. אני בחור חזק ולא עושה חשבון לאף אחד. אבל אין ספק שבשלושת החודשים האחרונים זה עלה מדרגה. איומים על החיים שלי היו כבר לפני, וגם איומים על הבנות שלי".
מה היה הרגע הקשה בחמש השנים האחרונות?
"לפני שנתיים שיחקנו בר"ג. ביציאה מהאצטדיון מגיע מולי אוהד של בית"ר ואומר לי בפנים 'אני אאנוס את הבת שלך'. התקרבתי אליו ואני רואה ילד בן 13, אולי 14. עצמתי עיניים, התפללתי לאלוהים שייתן לי כוח, נכנסתי לאוטו ונסעתי".
"בעבר הייתי חוסך מאשתי את הדברים האלה, אבל עכשיו כבר אי אפשר. עושים לנו הפגנות מחוץ לבית, הקללות שמקללים את אשתי והילדות זה לא מקובל. יש דרך למחות. כולם אומרים 'מחאה לגיטימית', אבל המחאה הזו היא גזענית. עובדה שלפני שלושה חודשים היא לא הייתה. אוהדים הבינו שאם ישימו את העניין הגזעני כמניע, הם לא יקבלו לגיטימציה ואהדה".
בכמה אוהדים מדובר? אתה יכול לנקוב במספר מדויק?
"בהתחלה חשבנו שזה קומץ של 200־300, אבל גילינו שהמחאה האקטיבית היא בין 500 ל־1,000".
גם אם מדובר באלף, טדי נשאר כמעט ריק.
"נכון. אני לא יודע אם לא מגיעים לטדי בגלל שלא מתחברים למהלך, או בגלל האווירה הלא נעימה שיש מאז. אנשים פוחדים להגיע וזו בהחלט בעיה".
כמה כסף הפסדתם מאז הבאת הצ'צ'נים?
"כלכלית נגרם נזק של לפחות 3 מיליון שקל: הכנסות ממשחקים, כרטיסים, מענקי מיקום בפלייאוף העליון".
במבט לאחור, הייתה איזו סיטואציה במהלך החודשים האחרונים בה היית נוהג אחרת?
"לא. הייתי עושה בדיוק אותו דבר".
לא עשית טעויות?
"אני חושב שכשלנו מבחינה הסברתית. זה התחיל בצורה שבה יצאה ההודעה כמה שעות לפני המשחק מול בני־יהודה, ובכותרת: גאידמק מצרף שני מוסלמים. היינו צריכים לשבת במסיבת עיתונאים מסודרת, אלי כהן, ארקדי ואני, ולהצהיר שאלה שחקנים שבחרנו משיקולים מקצועיים".
אז בעצם ארקדי לא שיתף אותך.
"מבחינת התזמון, ההודעה שיצאה נחתה עליי ועל אלי כהן בהפתעה מוחלטת".
כעסת?
"הייתה לי תרעומת, וגם אמרתי לארקדי. הוא אפילו התנצל על כך בישיבת הדירקטוריון".
אבל הוא השאיר אותך עם הבלגן וחזר לרוסיה.
"אתם צריכים להבין. לארקדי אין יותר שום דבר בארץ מבחינה עסקית. הדבר היחיד שאולי מעניין אותו זה מה חושבים עליו. כשהתחילה המחאה אמרנו לו 'ארקדי זה 200־300 אוהדים, זה ייעלם'. הוא שאל: 'אבל איפה הקהל השפוי?', והתשובה הייתה: 'הם לא מגיעים כי יש אווירה לא נעימה בטדי'. אז אפילו עמותת האוהדים יצאה נגדו עם הסלוגן – טביב או פירוק. אז אתם מצפים שעוד יהיה אכפת לו?".
בשורה התחתונה: הפסדת במלחמה.
"לא נכנסנו למהלך הזה כמלחמה. רצינו לעשות צעד חשוב, וחשבנו גם על ההשלכות. כשמנסים לגייס תרומות לבית"ר ירושלים נתקלים כל פעם בתדמית הגזענית שמרתיעה תורמים פוטנציאלים. עכשיו אני יכול להגיד בצורה ברורה שאם ארקדי יישאר הבעלים בשנה־שנתיים הבאות, יהיה שחקן ערבי בבית"ר".
ערבי ישראלי?
"כן"
כדי לעשות דווקא לאוהדים?
"כי הלכנו למהלך שאנחנו יודעים את ההשלכות. כבר בתחילת השנה שעברה רצינו להביא שחקן ערבי לבית"ר. לא רוצה להגיד מי כדי לא לפגוע בו. אותו שחקן אמר לנו 'אם אני אחתום בבית"ר לא אוכל לחזור לישון בכפר שלי'".
מלבד אריאל הרוש ועמית בן שושן, רוב השחקנים פחדו לצאת בגלוי נגד האוהדים.
"השחקנים חששו, ללא ספק. ראיתי הודעות בפלאפון של אחד השחקנים, ואני מודה שחששנו שמאיימים על חלקם".
איומים מאיזה סוג?
"זה לא היה ברמה של איום מפורש, אלא בסגנון – לא נשכח ולא נסלח לאף שחקן שיוצא נגד הקהל ותומך במהלך של הבאת הצ'צ'נים".
למה כעסת על סטיבן כהן?
"אני באופן אישי מעולם לא דרשתי גיבוי מהשחקנים, אותי קיללו ומקללים כבר שנים ארוכות. אבל לא יכול להיות שמקללים 90 דקות את אריאל הרוש ועמית בן־שושן, וכשסטיבן כהן מתחלף הוא מוחא כפיים לאותם האוהדים. לא יכול להיות, מבחינת הלויאליות של חבר לחבר. מצד שני, חשוב להדגיש שאני מבין את הבעייתיות של השחקנים שחושבים גם על הקריירה שלהם. היום הצ'צ'נים פה, מחר לא פה".
מה היה עושה קורנפיין השחקן במצב כזה?
"שאלה טובה. לא חשבתי על זה".
אז בוא תחשוב.
"בדיעבד כולנו חכמים. באמת שקשה לי להעריך".
ואולי זה הפוך? אולי לך נוח לתלות הכל בגזענות ולהתעלם מהטענות שיש נגדך?
"יושב שמוליק לוי בדירקטוריון ואומר 'המחאה לגיטימית'. באים מול ארקדי מקללים אותו ואת המשפחה שלו, מגיעים אליי הביתה וצועקים לאשתי 'זונה'. אלוהים ישמור, איך יכול חבר דירקטוריון לומר שהמחאה לגיטימית? יש תמונות בפייסבוק של חברי ועד עמותת האוהדים משתתפים בהפגנות האלה. זה לא נתפס".
אתה ושמוליק לוי מדברים?
"מדברים. אולי לשמוליק יש אג'נדה משלו, אולי הוא כועס על ארקדי שפיטר את אבא שלו ומנסה להתנקם בי".
תגובת שמוליק לוי לטענות: "אני עדיין עומד על אותם דברים. מחאה נגד בעלים ומנהלים היא לגיטימית. אני רוצה להבהיר, ואמרתי בכל הזדמנות, שאני נגד הצורה בה עושים זאת ונגד השימוש בבני משפחתו של קורנפיין. יחד עם זאת, איציק נתפס לדברים שהוא רוצה, במקום להתייחס למהות – ההתנהלות שלו ושל ארקדי לא טובה לבית"ר".
אם כבר נגעת באבא שלו. אברהם לוי ומשה דדש טענו יותר מפעם אחת שהציעו לך עזרה ואתה סירבת.
"שקר מוחלט. אין בן אדם שהציע עזרה ולא נעזרנו בו. פניתי מיוזמתי לדדש שיתגייס לעזור. אחרי חודש הוא חזר ואמר שהצליח להשיג 20 אלף שקל. בסוף גם זה לא הגיע. המחאה של דדש ואברהם הייתה מאוד אינטרסנטית. דדש ליכלך על כל מי שבא אחריו, גם כשזכו באליפויות וגביעים".
תגובת דדש: "לאיציק קורנפיין יש מספיק בעיות בניהול בית"ר ירושלים. אני לא מעוניין לייצר בעיה חדשה".
קיבלת מגאידמק ייפוי כוח חסר תקדים. למעשה אתה בעל הבית. הטענה נגדך מאוד פשוטה: יש לך אינטרס לסכל כל רוכש ולהישאר הבוס.
"בספטמבר 2008 נכנסתי לתפקיד היו"ר במקום אלי ארזי. שלושה חודשים אחר כך ארקדי נסע לשנתיים ונתן לי ייפוי כוח בלתי חוזר: לעשות כל מה שאני מבין בבית"ר – כולל מכירה. אם הייתי לבד אז אולי אפשר להגיד שאני אשם, אבל לא רק אני בתמונה. גם ראש העיר מנסה להביא רוכש, ויש גורמים נוספים. אבל מתברר שאנשים פשוט לא מעוניינים להכניס כסף למועדון".
ואולי אתה פשוט לא מסוגל להודות שארקדי מזיק לבית"ר?
"עד היום, כל פעם שהיינו זקוקים לו, ארקדי היה שם".
כמה כסף הוא הכניס לבית"ר מאז שאתה יו"ר?
מהיום שאני יו"ר, ארקדי השקיע בקבוצה שלושה מיליון שקל".
וזה לעומת 380 מיליון בשנים שקדמו לכך.
"נכון".
יש אוהדים, ביניהם גם חברי עמותה, שאומרים – בואו נלך לפירוק, ניפטר מארקדי ונתחיל מחדש. מה דעתך?
"אנשים לא מבינים את המהלך הזה שנקרא פירוק, וזה נובע בעיקר מבורות".
תסביר.
"בית המשפט צריך למנות נאמן ולוודא שהנאמן מצליח לייצר הסדר חוב עם הנושים, אחרת לא יאשרו הקפאת הליכים. הנושה העיקרי של בית"ר זה מע"מ. יבואו ויגידו לו, בוא תוותר על 90 אחוז מהחוב כי זה מה שקורה בדרך כלל, אבל הוא לא חייב להסכים. הוא יכול לבקש מבית המשפט להורות על מכירת שחקנים ונכסים. מדובר בתהליך בעייתי שיכול להביא את בית"ר לסכנה קיומית של ממש. כולם מדברים על התספורות של תשובה, דנקנר, בן־דב. הרי על מה מדובר? זה בעצם לבוא ולומר: פשטתי רגל, אני לא מסוגל לשלם. אני נלחם גם ברמה המוסרית כדי לשלם לכל בעלי החוב, וברוך השם עד היום שילמתי לכולם".
אבל משכורות לשחקנים לא שילמתם.
"כרגע אני לא יודע איך
אני משלם. אם טביב לא ייקח את הקבוצה אנחנו בבעיה".
בוא נעשה סדר במספרים. מה גובה החוב שצריך לכסות רוכש מיועד?
"בית"ר בגירעון מצטבר של עשרה מיליון שקל, מתוכם שני מיליון לא לתשלום מיידי. וזה בנוסף לחוב של 4.5 מיליון שקל למע"מ. זה המחיר, ארקדי לא דורש יותר מזה".
בוא נעבור למו"מ עם אלי טביב. נדמה שכבר היינו בסרט הזה. הוא שוב בודק ובודק ובודק. ועכשיו הוא גם הודיע שהמו"מ תקוע.
"אני לא שותף למו"מ. כל המהלך מתבצע מול ראש העיר".
למה ראש העיר צריך לייצג את בית"ר?
"זה לא לייצג את בית"ר כצד של ממש. ניר ברקת רוצה לתת לטביב הרגשה שהוא רוצה ומוכן לעזור".
תהיה מוכן לעבוד עם טביב?
"לא חושב שזה רלוונטי".
ואם הוא יבקש ממך להישאר?
"אדם חדש בדרך כלל מביא את האנשים שלו. מבחינתי זה לגיטימי".
אמרת שאם ארקדי יעזוב את בית"ר תלך איתו. תישאר בכדורגל?
"באמת שלא חשבתי על זה".
הזכירו את שמך כמועמד לתפקיד בכיר במינהלת הליגה.
"לא שמעתי על זה".
דחית מיליון שקל משכרך לעונה הבאה. ממה אתה חי?
"ברוך השם, הכל בסדר".
בכל זאת?
"לא צריך לדאוג".
השכר הזה מוצדק?
"את זה קובע מי שמשלם. אני לא רוצה לדבר על זה".
לפנייה לכתב/ת 
