היהפוך קובי בראיינט את עורו?
כוכב הלייקרס, שלאורך כל הקריירה טיפח תדמית של סוציומט, נולד השנה מחדש בזכות טוויטר ופייסבוק. פתאום יש לו חוש הומור, פתאום הוא מייצר חמלה, מתקשר עם בני אנוש, תומך בהומוסקסואליות, וסוחף אחריו ספורטאים בולטים אחרים
עוד ב-ynet ספורט:
קשה לזכור הרבה ספורטאים שהיחס בין הערצת היכולות האתלטיות וההישגיות שלהם מול הסלידה מהאופי שלהם היה כל כך ישר. התכוון או לא, בראיינט הצליח לייצר לעצמו לאורך השנים תדמית של סוציומט בלתי נסבל, שנהנה להשפיל את אשתו ואת חבריו לקבוצה בדיוק באותה מידה. כל הכישרון הג'ורדני בעולם, והתחרותיות שהביאה אותו לשחק שוב ושוב עם כאבים פיזיים אדירים, לא יכלו לגרום לאמריקה שמחוץ ללוס אנג'לס לחבב אותו.
רק השנה הצליח בראיינט לפרוץ, ולו במעט, את המעגל הזה. כיוון שגדולתו כשחקן מעולם לא עמדה בספק, בראיינט עשה את הסוויץ' שלו מחוץ למגרש, שם גרם להרבה אנשים לסלוד ממנו קצת פחות. כאחת מאלה שזה קורה לה, אני יכולה להעיד כי מדובר בטרנד מדאיג מאוד. החיים בצד שממש מתעב את קובי בראיינט היו הרבה יותר פשוטים.
האחים טוויטר ופייסבוק
ביום ראשון בערב, ג'ק ניקולסון ברח לחניה שלוש דקות לפני סיום המשחק הרביעי של הלייקרס נגד סן אנטוניו, כדי לא להיתקע בפקקים ביציאה מהסטייפלס סנטר. החמישייה השלישית שיחקה את הדקות האחרונות של הפסד סוויפ מביש בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
דווייט האוורד ישב בחדר ההלבשה, אחרי שבעליבותו כי רבה הצליח לספוג הרחקה ונמנע מלהיות על המגרש בסוף הפיאסקו. קובי בראיינט עמד בצד
וראה בקביים כלות איך השחקן היחידי שנלחם עד הסוף היה פאו גאסול, בדיוק האיש אותו טרח קובי להשפיל בלי הפסקה בשנים האחרונות. כמה דקות לאחר מכן, כבר הלך בראיינט להטביע את יגונו עם שניים מהחברים הכי טובים שלו בעולם היום: האחים טוויטר ופייסבוק.
בפייסבוק משתמש בראיינט כשהוא צריך להגג בכובד ראש, כמו במקרה ההתייסרות הפומבית המאוד נוגעת ללב שלו בלילה שאחרי הפציעה שגמרה לו את העונה, ומי יודע לגבי הקריירה. אבל טוויטר הוא המקום שבו הוא באמת עושה שמות. בראיינט גילה את טוויטר רק לפני כמה חודשים - יותר נכון, החליט סוף סוף שהמדיום חשוב מספיק בכדי שהוא יכבד אותו בנוכחותו.
ספק אם הוא יכול היה להעריך מה הירידה הזו לעולם של מטה תעשה לו, אבל עם כל 140 תווים ששיחרר, התברר פתאום שקובי בראיינט הוא לא רק סאן־אוף־א־ביץ' יהיר. יש לו חוש הומור, הוא מסוגל לייצר חמלה, הוא כן באופן ברוטאלי והוא אפילו די נהנה לתקשר עם בני תמותה. מה שעוד התברר, זה שקובי בראיינט מבין את המציאות החברתית באמריקה טוב יותר מרוב הקולגות שלו למשחקי האולסטאר.
"אני גאה בג'ייסון קולינס"
בדיוק לפני שנתיים, נקנס בראיינט על ידי הליגה ב-100 אלף דולר לאחר שזרק לשופט במהלך משחק עלבון הומופובי. הוא מיהר להתנצל, אבל האירוע ההוא
היה עוד כתם על תדמית שגם ככה כבר הייתה זקוקה להרבה אקונומיקה.
זמן קצר אחרי שהצטרף לטוויטר, ראה בראיינט ציוץ ובו אמר אנונימוס אחד שעוקב אחריו לאנונימוס שני שעוקב אחריו: "חתיכת הומו." לא הייתה לבראיינט שום סיבה להתערב, זה לא היה קשור אליו, והוא יודע איזו משמעות יש לכל מילה שהוא אומר בפומבי. ובכל זאת, הוא לא התאפק. "תדעו שלהגיד למישהו 'חתיכת הומו' כדרך להעליב אותו, זה לא בסדר. תמחקו את זה מאוצר המילים שלכם," צייץ בראיינט ולא שכח להוסיף את התגית . # notcool
בחודש שעבר, כשבנו ההומוסקסואל של מג'יק ג'ונסון הוצא לאור על ידי הפפרצי, בראיינט מיהר לצייץ הבעת תמיכה באב ובבן. וביום שני השבוע, כשג'ייסון קולינס הפך תוך שניות מכדורסלן בינוני ומטה לגיבור מאבק זכויות אזרח, חיכתה אמריקה לשמוע מה יש לקובי בראיינטים של הליגה לומר.
היה ברור כי דעתם תקבע לאיזה צד של הסקאלה ינוע היחס של הקהל במגרשים, וכמובן של החברים בחדר ההלבשה, כלפי קולינס. בעוד לברון ג'יימס לא צייץ, תרתי משמע, וקווין דוראנט מילמל משהו על כך ש"כולנו ב-NBA אחים ואנחנו תומכים זה בזה," לקח לבראיינט דקות ספורות כדי לייצר תגובה מרגשת: "אני גאה בג'ייסון קולינס, אל תחנוק את מי שאתה בגלל בורות של אחרים," ובאמצעות התגית # mambaarmystandup קרא ל־2.5 מיליון העוקבים שלו להצטרף אליו בתמיכה בקולינס.
בתוך כמה שעות, זכה הציוץ הזה לכמעט 40 אלף ציוצים חוזרים. כל הספורטאים שהגיבו אחריו עשו את זה באותה רמת התלהבות. דייויד סטרן - לזכותו ייאמר שלאורך כל שנותיו כקומישינר הייתה לו אפס סובלנות לגזענות, הומופוביה ושאר חוליים - כמעט הציע לקולינס נישואים.
שחקני פוטבול - פוטבול! - סטרייטים מנסים עכשיו לשכנע ווייד רסיברים לצאת לאור עם הראנינג בקים שלהם. מדובר במה שהאמריקאים אוהבים להגדיר כ-Sea Change בדעת הקהל ובנכונות של ספורטאים בליגות המאצ'ואיסטיות ביותר בעולם לקבל את העובדה שהקוורטרבק, הפליימייקר והפיצ'ר שלהם חי עם גבר, ואין לזה שום קשר ליכולות שלו על המגרש או לאיכויות שלו כבן אדם.
ציניקנים יגידו שקובי בראיינט רק דואג עכשיו למורשת שלו. שהוא מנסה להשאיר מאחור חותם חיצוני שמעבר לבגידות באשתו וכתם מעיק של אונס שהיה-או-לא-היה בדנבר. אבל גם אם זה נכון באופן חלקי, זה לא חשוב. ביום שני השוו כולם את ג'ייסון קולינס לג'קי רובינסון, השחקן השחור הראשון בליגת הבייסבול.
זו השוואה מתבקשת, אבל לא מדויקת. רובינסון לא יכול היה להחביא את הצבע שלו והוא עלה למגרש בימים בהם אסור היה לשחורים להיכנס למסעדות ברחבי אמריקה. קולינס יוצא לאור מבחירה ובשיאו של שינוי חברתי מדהים שעובר על אמריקה בכל הקשור ליחס להומואים. אבל בעיקר, הוא יוצא עם הגיבוי של קובי בראיינט, אחד הווינרים הכי בלתי נסבלים - והכי אמיצים - בהיסטוריה של הספורט האמריקאי.
אתם לא היחידים שמפהקים
המאמר הזה בכלל אמור היה להתעסק בפלייאוף, אבל בינתיים זה כל כך משעמם, שאם הייתי חובבת קונספירציות הייתי אומרת שדייויד סטרן שיכנע את קולינס לצאת מהארון כדי שיהיה מעניין.
כן, סטפן קרי מרענן את הנפש, וכן, ההצגה של נייט רובינסון במשחק שלוש ההארכות בין הבולס לנטס הייתה בלתי נשכחת - אבל אין דרך לכסות על חסרונם של בראיינט, דרק רוז, ראז'ון רונדו ועכשיו גם ראסל ווסטברוק.
מישהו בליגה יצטרך לעשות בדק בית עמוק מאוד בכל הקשור לעומס שמונח על הרגליים של הכוכבים האלה, שמשחקים 82 משחקים בחצי שנה וקורסים בדיוק ברגע שבשבילו עבדו כל השנה, מותירים רק שאלה אחת פתוחה: כמה משחקים תפסיד מיאמי בדרך לעוד אליפות? כן, אתם לא היחידים שמפהקים.
לפנייה לכתב/ת 
