"מעושרות 2": תהיי עשירה ותשתקי
ב"מעושרות 2" נחשפות בשנית נשים עילגות בלי הרבה קלאס אבל עם הרבה רוח ומצלצלים, שמנסות לשכנע את העולם שעשו את המיליונים שלהן לבדן. המארז הנוכחי של הבחורות הלא אמיתיות האלה עושה חשק לזפזפ. אבל יש גם את ניקול ראידמן
הדבר הטוב ביותר באהבה עצמית הוא שלא מדובר במחלה מדבקת. כך אין סיכוי שאישה בת-דעת, עשירה או לא, תלך בעקבותיה של ניקול ראידמן ותזמין עכשיו לכלבלב שלה קולר יהלומים בצורת עצם במחיר של 50 אלף שקלים, או תגגל את פרטי סוכן הנדל"ן שלה שמציע לה בית בסביון, רק שמונה מיליון וחצי דולר, ותגובתה לכך תהיה: "זה הכל?"
עוד מעושרות בערוץ הטלוויזיה של ynet:
ניקול ראידמן: "כיכר המדינה עוד תיקרא על שמי"
היה פאן לי: מילון "מעושרות" השלם
עוד כתבות ועדכונים, לפני כולם - בעמוד הפייסבוק של ynet
ובנקודה הזאת, אם תסלחו לי, אפשר היה לזפזף ולסגור עניין. כי "מעושרות 2" מגיע אחרי שלמדנו כמה וכמה דברים על משתתפות העונה הראשונה. ראשית, שהן לא עשירות כפי שרצו שנחשוב. ושנית וחשוב מזה - שאם הן מחזיקות בכסף גדול, או ביומרות לכסף כזה, הן לא עשו אותו לבד. לפחות במקרה אחד של אתי דודאי, זה בכלל הכסף של מס הכנסה.
ואלו עוד גילויים היו לנו בעונה המופתית, הטראשית והמענגת הראשונה, ששום דבר כבר לא ישווה לה? שאצל אחת הכסף בכלל מגיע ממיליארדר בן 87 (טלי סיני), אצל שנייה משום שהיא זוגתו של האוליגרך המוכחש (ראידמן), אצל שלישית מכיוון שעלה הוא איש עסקים רציני ולה יש סטודיו לפילאטיס, אבל לא ממנו מגיע העושר (לאה שנירר, אם כל הפאן-לי). לצד המעושרות האלו, היו גם שתיים שהיו רוצות כסף, אבל אין להן: עו"ד ענבר שנהב שצולמה בבית לא שלה מקבלת הדרכה תזונתית ממבשלת שההפקה שכרה עבורה, ודפנה שחר, סמנ"כלית השיווק של ליגת העל בכדורסל, וכעת רעייתו של חבר הכנסת צלנר. הרי כולנו יודעים כמה חבר כנסת מרוויח.
לא שהמניעים מכוחם נשים מוכנות לנפנף בכסף ובמותגים צריכים לעניין אותי - שינפנפו. אבל ב"מעושרות 2" רציתי לראות - לשם שינוי - גם אישה עם כוח אמיתי. אחת שעשתה הון אמיתי במו ידיה, אחת שיושבת בצומת כלשהו של מקבלי החלטות, אחת שלא צריכה להסביר את הפער בין כרטיס הביקור המקצועי שלה (קוסמטיקאית, נניח) לבין התמסרותה למצלמות.
שולטת בכל הניקול
ובאמת שאין דרך להסביר את זה, מלבד אהבה עצמית. החדשות בעונה: אייריס זנדר הקוסמטיקאית, יעל גל המתוארת כ"המעצבת של האלפיון העליון" (כמה גבות כבר הורמו בקרב דייריו הלגיטימיים של האלפיוון, ובצדק) וג'ניפר סנוקל שיש לה "עסק של גגות בלוס אנג'לס ובגיל 23 עשתה את המיליון הראשון" חולקות זו עם זו טונות של אמונה ברצונן ויכולתן לכתוב צ'קים מרובי אפסים. ניקול יכולה יותר, ולכן היא גם מרשה לעצמה להתחרע עליהן כבר בפרק הראשון.
כי ניקול יכולה הכל: גם להשיק בושם חדש בחסות המאבטחים של האוליגרך שלה, שקצת מבוקש על כל מיני דברים בכל מיני מקומות, וגם לדאוג לכך ששר החוץ האחרון והעתידי של מדינת ישראל יפקוד את האירוע, כך שלא ברור מי מעניק לגיטימציה למי. ראידמן ממשיכה לטעון, כפי שעשתה בעונה הראשונה, שאת כל כספה הרוויחה בעצמה, אך עדיין ממשיכה גם לא להציג אפילו קבלה אחת על הטענה הזאת. גם להיראות נפלא במופרכים שבבגדים, וגם לסחור בפרוות בבונים וגם לחלום על שירה באירוויזיון? כי אם הכסף קונה הכל, למה שלא יקנה קול לניקול?
ולכן ניקול ראידמן, זו שאהבתה העצמית לעולם לא תוגדר בגבולות בני-קיימא, היא הגיבורה של "מעושרות 2". באנו בגללה. מי שיישאר עד סוף העונה, יחפש אותה ואת עלילותיה, והיא תספק את הסחורה בהגזמה תיאטרלית פרחית לעילא, בוולגריות נובורישית חסרת מעצורים - ועוד תראו איך היא תצליח לעשות מזה כסף.
לאה שנירר מהפאן, לעומת זאת, תספק את הצורך של כולנו לומר ש"כסף לא קונה שכל". הוכחה ניצחת קיבלנו כבר בפרק הראשון, כשהיא חוברת למוטי מורל, אסטרטג, כדי לנסות לשנות חוק המגביל טיפולי פוריות עד גיל 45. למה ללמוד נושא אם אפשר לקנות מומחה? שנירר סבורה שהיא "מובילת דעת קהל" ועוטה על פניה הבעה פרה-אורגזמית כשהיא מדברת על הנשים המסכנות בנות החמישים שנורא רוצות עוד ילד וזו ממש זכותן. נו, שוין. שיעור ההצלחה בטיפולי פוריות לנשים כאלה? בערך שני אחוזים. העלות הממוצעת בה המדינה נושאת לכל אישה כזאת? יותר מדי שקלים. כן, כן. תינוק אחד כזה עולה למדינת ישראל 50 מיליון שקל, כסף קטן בשביל שנירר, אבל לא בשביל שרת הבריאות שהחליטה בצדק, להגביל את הטיפולים הללו ולהציע אלטרנטיבה יותר מוצלחת, עליה שנירר לא יודעת כלום - פשוט מפני שהיא לא יודעת כלום על שום דבר.
בעונה הנוכחית יש גם פרחה צעקנית תורנית, כי אי אפשר בלי. ג'ניפר הקנדית היא חלומם הרטוב של מלהקים המחפשים אפיל של משפחת קרדשיאן. יש לה הגיגים מדהימים על שיער יפה, היא מתייצבת ללוויה בשמלה חשופת גב, ואם תחייך יותר מדי, השפתיים שלה פשוט יתפוצצו. מספר הניתוחים המשוער שעברה עד גיל 38 גבוה ממספר ילדיה (חמישה) והם משמשים בדיוק לאותה מטרה עצמה: הילדים שלה, היא אומרת, צריכים להיות וואו, ושכל הילדים יגידו את זה.
יעל גל אמורה להיות זו שהגיעה מהפריפריה והצליחה בענק בעיר הגדולה, אבל המסע מבאר שבע
למגדלי מה-שמו טרם הסתיים בהצלחה. הגברת גל אמנם קנתה את כל הריהוט והאביזרים לדירתה ברבע שעה בלבד ובחנות אחת תמורת 250 אלף שקלים, אבל אם היא סבורה שהצהרה כזאת מקדמת את מעמדה כמעצבת ולא כפקאצה פרובינציאלית, כנראה שיש לה עוד מה ללמוד.
טראש כבר אמרתי? ברור: זה לא יכול להיות מענג כמו בעונה הראשונה, וזה לא יכול להיות מכמיר לב למרות שבעלה של אייריס נפטר כבר בתחילת הסיפור, וזה לא יכול להיות טלוויזיה אמינה מפני שאנחנו יודעים מהעונה הראשונה על יותר מדי מניפולציות שנערכו כאן לטובת הנוצץ, הוורוד והלא מציאותי בעליל.
אבל עוד משהו קרה בין שתי העונות. המון אנשים שחיים כאן וצורכים טלוויזיה, לא חשוב איזה ערוץ, התבגרו קצת: זה קרה בגלל המחאה החברתית בקיץ 2011 והשיח שהחל להתחולל בעקבותיה. במקום הערצה גורפת למדרך כף רגלו של כל טייקון, עכשיו מתעוררות השאלות, צצים הכעסים, ופורץ הזעם. עכשיו גם אפשר לראות את המעושרות במלוא עליבותן: ערימות בוטוקס מהלכת על עקבים גבוהים מדי ודקים מדי, חנוטות בשמלות הדוקות ויקרות מדי, מפיקות משפטי קאלט מטומטמים בעברית עילגת, ומפזרות ממון לרוח רק כדי שקיומן יאושר. אז תמשיכו לצפות בכל פרקי העונה הזאת, או שהשניים הראשונים הספיקו לכם?
