דבורה עומר הלכה לעולמה
סופרת הילדים דבורה עומר, כלת פרס ישראל ומחברת הספרים "שרה גיבורת ניל"י", "צוללים קדימה, "דפי תמר" ועוד רבים, מתה כשהיא בת 80
סופרת הילדים דבורה עומר הלכה לעולמה. עומר, שבשנים האחרונות סבלה מבריאות רופפת, מתה הערב (ה') כשהיא בת 80. עומר היתה כלת פרס ישראל לשנת 2006, ולפני חודשים ספורים הוענק לה פרס אקו"ם על מפעל חיים. היא הותירה אחריה בעל, שלושה ילדים ושישה נכדים. הלוויתה תתקים ביום א' הקרוב בשעה 17:00 בכפר מעש.
"מצב הבריאותי היה רעוע מאוד בתקופה האחרונה", סיפר ל-ynet בנה גיל עומר, והוסיף כי ילדיה ליוו אותה עד לרגע האחרון. "זה נורא טרי. אנחנו מרגישים אובדן גדול על אמא שלנו".
דבורה עומר נולדה באוקטובר 1932 בקיבוץ מעוז חיים, בת למשפחת מוסינזון, משפחה ציונית ופעילה בחיי היישוב היהודי בארץ. כאשר היתה תינוקת, התגרשו הוריה. אביה - הסופר משה מוסינזון - עבר להתגורר בקיבוץ נען והקים משפחה חדשה, ואילו היא נשארה עם אמה בקיבוץ מעוז חיים.
בגיל 11 התייתמה מאמה אשר נהרגה בתאונת אימונים של לוחמי ה"הגנה". באותה תקופה, בזמן שלטון המנדט, קיימה ההגנה את אימוניה בחשאי. כדי שלא יצא הדבר ברבים, הוסתרו נסיבות מותה של האם ועומר הצעירה ניזונה משמועות שמדובר היה בהתאבדות. רק לאחר שנים, כאשר כבר היתה אדם בוגר, נודעה לה האמת. יסודות אוטוביוגרפיים אלו היוו את הבסיס לספרה "פגיעה ישירה" - אחת המפורסמות שביצירותיה. לאחר מות האם עברה עומר להתגורר עם אביה למשך תקופה, אולם בסופו של דבר בחרה לחזור לקיבוץ מעוז חיים.
את כישרונה בתחום הכתיבה הספרותית גילתה עומר כבר בילדותה, כאשר החלה לפרסם שירים וסיפורים פרי עטה בעיתון הנוער "במעלה", אותו ערך אביה. משבגרה, למדה את מקצוע ההוראה ועבדה מספר שנים כמורה בבית ספר יסודי. בשנים 1960-1964 נסעה עם משפחתה לשליחות בקנדה.
ב-1967 ראה אור ספרה הראשון - "הבכור לבית אב"י". עלילת הספר נסובה סביב סיפור ילדותו של איתמר בן יהודה, בנו של מחיה השפה העברית. בכתיבתו, כמו גם בכתיבתם של רבים מספריה הביוגרפיים הבאים, ראתה עומר שליחות של הענקת מסורת וגאווה לאומית לילדי ישראל. מכלול יצירתה של עומר כולל עשרות ספרים לילדים, לנוער ופעוטות, וכן כמה ספרים למבוגרים. לצד כתיבתה הפרוזאית, כתבה גם מחזות, ביניהם עיבוד לבמה של "המלך מתיא הראשון" - על פי ספרו של יאנוש קורצ'אק. ספריה זוכים לקהל קוראים נלהב גם בחו"ל והם תורגמו למגוון לשונות זרות.
ב-2006 הוענק לעומר פרס ישראל לספרות. בנימוקי השופטים נכתב: "פרס ישראל מוענק לגברת דבורה עומר על הצלחתה להפוך את העבר הישראלי ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר. מפעלה הספרותי חיבר את החברה הישראלית עם גיבוריה, וניצח את אבק השכחה המקהה את העבר על כאביו ועל שמחותיו".
מספריה הבולטים: "שרה גיבורת ניל"י" (1967), "צוללים קדימה" (1969), "אני אתגבר" (1970), "כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי" (1971), "הגבול שבלב" (1973), "מגדל של קוביות בניתי" (1977), "הנשיקה שהלכה לאיבוד" (1978), "במזל אישה" (אוסף רשימות וסיפורים למבוגרים, 1979), "קול קורא בחשיכה" (על דמותו של הרצל, 1980), "פגיעה ישירה" (1981), "אל ראש ההר" (על דמותו של בן גוריון, 1984), ועוד רבים אחרים.
לפנייה לכתב/ת 
