דפש מוד בפארק הירקון: כך זה נראה ונשמע
להקת דפש מוד הופיעה בתל אביב מול אלפי מעריצים. צפו בדייב גהאן וחבריו בקטעים מהבמה בפארק הירקון , וקבלו דיווח מרגעי השיא בהופעה. הפעם היה גם "I Just Can't Get Enough"
להקת דפש מוד פתחה הערב (ג') בישראל את סיבוב ההופעות העולמי שלה עם אלבומה החדש, "Delta Machine". אלפי מעריצים שמילאו את פארק הירקון הגיעו כדי לחזות בשלישייה הוותיקה שכוללת את דייב גהאן, מרטין גור ואנדי פלטשר. זו הפעם השנייה שהלהקה הבריטית מגיעה לכאן. הופעתה הקודמת היתה ב-2009 באיצטדיון רמת גן, וגם אז התקיימה סמוך ליום הולדתו של הסולן גהאן, שיחגוג ביום חמישי את יום הולדתו ה-51.
עדכונים חמים לפני כולם - בעמוד הפייסבוק של ynet. עשו לייק
כבר בשיר השני הוא נראה מזיע, ופשט את הז'קט כדי להישאר עם הווסט המוכר. "תודה", קרא בסיום השיר, יוצר תקשורת ראשונה עם הקהל, צועק "מה שלומכם?", וגם "ערב טוב תל אביב". הקהל הגיב בצעקות, וקיבל בתמורה את "Walking In My Shoes".
גהאן לא הפסיק לרקוד ולזוז על הבמה וב"Black Celebration" הוא גם הזמין את הקהל להצטרף אליו בשירה. המעריצים כמובן נענו להזמנה בשמחה. הם גם ניסו לפצוח בשירת "יום הולדת שמח" לכבודו של הסולן, אולם הוא עצר אותם ואמר: "רגע, יש לי עוד יומיים. אני עדיין לא כזה זקן". מיד אחר כך שר את "Policy Of Truth".
ב"Should Be Higher", גהאן כבר חצה את גבולות הבמה אל עבר הקאט-ווק לקול תשואות הקהל, כשרגלו מכתיבה את הקצב. "Barrel Of a Gun" סבל מאנרגיה נמוכה גם של החברים על הבמה וגם של הקהל, אבל אז הגיע "Only When I Lose Myself" והחזיר את הרוח למפרשים של כולם.
"When The Body Speaks" מהאלבום "Exciter" הוביל ל"Heaven" - הסינגל הראשון שיצא מהאלבום החדש ולווה בקליפ של השלישייה על המסך, בו הם נראים חבושים במסיכות מהגיהנום, אוחזים את סמלי האלבום: המשולשים.
כשהגיע "Soothe My Soul", גהאן שוב עלה על המסלול אל תוך הקהל ונתן את תצוגת נענועי הישבן המפורסמים שלו. "אני רוצה לראות את הידיים של כולם", הוא צעק והתחיל את "A Pain That I'm Use To".
בדיוק בשלב בו החלו להישמע קולות מחאה על כך שזו לא הופעת להיטים, קיבלו המוחים את מבוקשם עם "Question Of Time". מכאן אימצו חברי הלהקה את נוסחת "שיר חדש - להיט ישן", ואחרי "Secret To The End" סיפקו את "Enjoy The Silence", על רקע תמונת נשים עירומות בפוזות גמישות - כל אחת מהן יוצרת צורת משולש בגופה (בראיון המקדים הבטיח גהאן שנושא האלבום ילווה את הויזואליות של ההופעה - וקיים).
שני השירים האחרונים לפני שירדה הלהקה מהבמה (רק כדי לחזור אליה להדרן) היו "Personal Jesus" שהתחיל לאט וקיבל תפנית אנרגטית מתבקשת עם קפיצות הקהל - ואחריו, באופן טבעי, הגיע "Goodbye".
עם שובם לבמה, היה זה מרטין גור שפצח בשירה וביצע באופן מרגש במיוחד את "Home", כשפניו נראים על המסכים בשחור-לבן. הוא זכה לתשואות על הביצוע הנפלא, אליו הצטרפו אחר כך גם גהאן והקהל. הדואט הזה יכול היה להימשך עוד ועוד, אלא שגור סיים אותו, ואמר: "מצטער אבל יש כאן עוצר" (רמז לכך שעל פי המגבלות, המופע חייב להסתיים ב-23:00).
"Halo" השקט איפשר לגהאן להחזיר לעצמו את הנשימה לפני ההפתעה שהכין למעריציו: "הו, תל אביב, הו תל אביב", הוא גנח שוב ושוב, יודע שהוא הולך להרים את הקהל המקומי על הרגליים, לאחר שבפעם הקודמת יצא לא מסופק - והעניק את: "I Just Can't Get Enough". למרבה ההפתעה, הקהל המקומי לא ליווה אותם בגרסה הלוקאלית והמוכרת.
אחרי האקסטזה של הלהיט הקופצני, הגיע אחד רק מעט יותר איטי - "I Feel You"
ובצדו מחווה נוספת לקהל: גהאן פשט את הווסט שלו ונותר עם פלג גוף עליון חשוף, המגלה את גבו מעוטר הקעקועים.
בדיוק זמנים מופתי הגיעו חברי הלהקה לסוף ההופעה עם "Never Let Me Down", שחתם את האירוע המוזיקלי. המעריצים הניפו ידיהם מעלה לשביעות רצונם של גהאן, גור ופלטשר שנראו מחוייכים ונרגשים. נראה שהפעם, הם לא אכזבו אף אחד.
