שוות יותר - מקודמות פחות

כשכול עולם התקשורת עסוק בהטרדות מיניות, זה אולי הזמן להתבונן בתמונה הרחבה והמורכבת של הדרתן של נשים ממוקדי כוח והשפעה, שהטרדות מיניות הן רק אחד המנגנונים החברתיים השיטתיים המאפשרים את זה.

בשבוע שעבר, בתזמון מופתי הסמוך למשפט ליברמן, פורסמה כתבה בשער "ידיעות אחרונות" הדנה באי מינויה של התובעת במשפט, עו"ד מיכל סיבל-דראל, למנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות.

עוד בערוץ הדעות:

ליבת היסוד של המגזר החרדי / שלום פרוינד

האוסלו של נפתלי בנט / ערן רולס

סיבל-דראל משמשת כסגנית מנהלת המחלקה הכלכלית ונחשבת לאחת מנשות המקצוע הרציניות והמוערכות בפרקליטות. על פי הפרסום, חסרים לה שני דברים: היא אישה, והיא לא מקורבת לבוס. כשאנחנו באות ובאים לבחון את הסוגייה של אפליה מגדרית במקומות העבודה, להיות גבר ומקורב הן שתי האקסיומות החברתיות-מגדריות העומדות בבסיס הסולם, מייצבות אותו ומאפשרות טיפוס. המילה "מגדר" מתייחסת לתפקידים החברתיים של המין, וזה שלנו אינו מיושם במקום העבודה. נשמע ארכאי, מיושן ולא רלוונטי? תופתעו, מה שהיה זה מה שיש.

בשלהי 2010 התראיין אילן לוין, הממונה לשעבר על השכר באוצר, לארגון שתי"ל ואמר: "אחוז הנשים בתפקידים בכירים יורד כי תרבות העבודה מפלה לרעה אמהות... תהליכי המכרזים חוסמים את הנשים כי הן נתפשות כפחות אפקטיביות בשלטון המקומי ובמשרדי הממשלה. כאשר מתבצע מכרז רצוי שהוא יהיה הליך אובייקטיבי. אבל הרבה פעמים יש תחושה שמפעילים שיקולים לא עניינים לקבלת עובד. כאשר אתה רואה תפקיד תובעני אתה חושש שמישהי תשלם את המחיר בבית. זה שיקול הליך המכרז".

ולוין יודע את מה שסיבל-דראל למדה על בשרה: בתלונה שהגישה לנציבות שירות המדינה היא מציינת שהשיגה ציוני מיון זהים לזה של עו"ד דן אלדד, שזכה בתפקיד. לדבריה, זה קרה מכיוון שהיא אישה, מכיוון שפרקליט המדינה משה לדור היה דומיננטי בוועדת המכרזים ושאלדד הוא מקורבו. כל זאת - למרות החוק המפורש הקובע שבהינתן והציונים זהים - יש להעדיף את האישה.

כפל התפקידים הפטריארכלי

אני לא מכירה את עו"ד סיבל-דראל באופן אישי, אבל פגשתי לאורך שנות עבודתי עשרות כמוה, המבצעות את עבודתן במצוינות וביעילות שאינה מאפשרת להן להתפנות לפוליטיקה ארגונית ולהיות זו ש"מקורבת לבוס", מכיוון שעליה חל כפל התפקידים הפטריארכלי: יש שלוש משרות בתא המשפחתי, שתי קריירות מקצועיות ואחת של הטיפול בבית ובילדים. שתיים מהמשרות מבוצעות או לפחות מנוהלות ומפוקחות באופן כמעט בלעדי על-ידי האישה: הקריירה שלה והבית. ומפני שכאישה היא נדרשת לבצע את הכל במצוינות מוחלטת – למי יש זמן למינגלינג?

גם אלו מביננו שהצליחו לבנות תא משפחתי שוויוני יחסית, סובלות מהסטריאוטיפים התעסוקתיים שלוין הגדיר כ"נשים נתפסות כפחות אפקטיביות". האמת, שלא מעניינת אף אחד, היא שלכל אדם יש בממוצע חמש שעות של אפקטיביות שיא, וגברים מתחילים את שלהם בארבע. אז מתחילה הפוליטיקה, שעומדת בהצלחה מאוחר יותר במבחן ועדת המכרזים. כשהן לא מקודמות, מעטות הנשים היוצאות למלחמה.

כישורי המלחמה הטקטית נרכשים בתהליכי חיברות ארוכים שמתחילים מההבדל העצום בין ליגת הקטנטנים בכדורגל למשחק אינטימי של פינת המטבח או עריסת התינוק בגן. גברים לומדים להילחם כמו שצריך ואז ליהנות עד הסוף מכיבושי הניצחון. נשים מתייסרות לאורכה של המלחמה ומתכנסות בסופה כדי ללקק את הפצעים. סבל לא עובר מסך כמו שצריך, לכן אני גם לא תולה תקוות גדולות בטיפולה של הנציבות במקרים הללו. די לנו להזכיר בעניין זה גוף ציבורי גדול עמו עבדתי, שברבים ממכרזיו קיים קריטריון הניסיון הניהולי, אולם כשמישהו עוזב את תפקידו - לא מתפרסם מיידית מכרז, אלא מציבים גבר במינוי זמני על מנת שיוכל לענות מאוחר יותר לקריטריון.

כשנשים ממלאות מקום - מינוין אינו רשמי ולכן הן לא עונות לדרישת הניסיון הניהולי. ככה זה - שיטתי, ידוע לכל, מוגש תדירות לנציבות, בלי להתבייש ותוך צפצוף ארוך על כוונת המחוקק.

כמו במקרים של הטרדות מיניות, שכאמור גם הן חלק ממנגנון הייאוש וההתשה המפריע לנשים להיאבק על קידומן, התלונות נסגרות כי זו "מילה שלו מול

 מילה שלה", "חוסר עניין לציבור", "נקמה של עובדת מתוסכלת", "היעדר הוכחות" וכדומה. בחלק קטן מהמקרים נעשה תיקון קטן על עוול גדול.

כל מה שאני יכולה לעשות הוא לכתוב, ולאתגר את הפרקליטות והנציבות במקרה המבחן החשוב הזה. כל מה שאתן יכולות לעשות אם לא קידמו אתכן - זה כמעשה עו"ד סיבל-דראל: להתלונן. בשירות הרייטינג, זה גם פורסם בעיתונות, משהו שאני ממליצה עליו בחום. אפליה נפסקת כשהמחיר עליה גבוה מהתמורה. כשכמה בכירים ישלמו על אפליית נשים רק בשל היותן נשים במשרתם או במוניטין שלהם, יבוא שינוי. אז זכרו שנשים שמתנהגות יפה לא עושות היסטוריה, לכנה על זה, ולא לפחד כלל!

חנה בית הלחמי, יועצת שיווק ואסטרטגיה, מנחה ומאמנת