ההשפלה הסינית

אמרו מעתה: מיליון דולר טיסות, סכום בלתי ידע באבטחה והוצאות נלוות - כל אלה נחוצים בממשלת נתניהו כדי לעשות עבודה בסיסית של חשמלאי. ובסוף יוצא לו קצר.

עוד חדשות וסיפורים בעמוד הפייסבוק של ynet

לסין, אומר נתניהו בעודו שוהה שם וכשמתורגמנים טורחים לשלח לפקידי ממשל כל אמירה של אורח, יש כושר ייצור בלתי מוגבל, ולישראל יש חדשנות טכנולוגית מרשימה - וצריך לחבר את השניים. אין לך משהו שיכול להעליב יותר את המארחים הרגישים מאמירה כל כך יומרנית, שמיתרגמת בקלות ל"אצלכם זול לייצר, לנו יש שכל, בואו נתחבר". הייתם רוצים להתחבר כך, גם אם אתם לא סינים?

הייתם רוצים להתחבר כך?(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

תנו לו לימון, והוא יעשה לימונדה (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

מלכתחילה ארגונו של הביקור הזה היה תמוה. בסין יש ממשל חדש שתוקפו לא תלוי בהצבעות אי אמון, והאנשים בראשו עתידים להמשיך בתפקידיהם עשר שנים. לנתניהו יש ממשלה חדשה ובה שרים חדשים בתיקים כלכליים. מה נכון יותר מלהכיר את הדרגים המשפיעים זה לזה? אבל נתניהו השאיר את כל השרים הכלכליים בבית. ההסבר האוטומטי, אליו כבר התרגלנו כאילו מדובר היה בגחמותיה של משפחה קיסרית, קשור ליחסים עם נפתלי בנט. ונניח שההסבר נכון - הוא הופך את כל המסע למוצדק, תבוני ובעל סיכוי להניב פירות? להיפך.

מה שהסינים חושבים על הביקור קל היה ללמוד מן האופן שבו הצליפו, חבטו והיכו בראש הממשלה בעודו יושב על אדמתם ובניגוד גמור למסורת האירוח הסינית. ראשית, נפגשו עם אבו מאזן לפני שפתחו דלתות לנתניהו. שנית, גינו את הפעולה בסוריה, בחוסר רצון בולט להשתתף במשחק ההכחשה של ישראל. שלישית, וחמור מכל - הציגו לאורח תכנית מדינית משלהם לפני שנפגשו איתו, בחינת - רוצה? תאכל. לא רוצה? לך לעזאזל.

ההבדל בין הטקס להצהרות צורב פי כמה וכמה(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

ככה לא מתנהגים לאורחים רצויים. אבל איש לא הבטיח שנתניהו ופמלייתו אכן רצויים בעת הזאת. ולא, העובדה שממשלת סין משלמת עבור הסוויטה היקרה ביותר בבייג'ינג כדי לאכסן את האורח אינה מעידה על יחס מועדף, אלא רק על היצמדות נוקשה לכללי הפרוטוקול - אירוח סיני הוא תמיד מוגזם בשל הצורך התרבותי להלל ולרומם ולפאר את האורח בדרכים טקסיות, וההבדל בין הטקס לבין ההצהרות המדיניות צורב אפוא פי כמה וכמה.

אבל לא רק מעשיו של ראש הממשלה שם מעוררים שאלות, גם הפמליה שלו קצת תמוהה. מטרתו המוצהרת של הביקור הייתה לקושש דולרים סיניים תמורת ייצוא סחורות מישראל ולהקטין את הגרעון המסחרי בין שתי המדינות. מה עושה אם כן אדון לובינסקי, יבואן מכוניות סיניות, על מטוסו של ראש הממשלה? ומה עושים שם אנשים שכבר מייצרים בסין עצמה, כמו האדונים הנכבדים משטראוס-תמי 4?

 מפגינים את כושרה של ישראל לייצר מחוץ לישראל כי בסין זול יותר? או את חוסר יכולתה המובנה לשנות את פערי הגרעון הללו, שסין מקפידה עליהם באדיקות?

אבל תנו לו לימון, והוא יעשה לימונדה - וירוויח על חשבוננו. מיליון דולר לטיסה? כסף קטן, אם המטרה היא להימלט מזעם הציבור ביום שבו מכריזים על הגזירות הכלכליות החדשות. בזה, אין ספק, נתניהו הצליח בגדול. מישהו במשרדו צריך להפיק את הלקחים ולייצר תוכניות מגירה לביקור הבא, ערב הגזירות הרבות שעוד יבואו, כי שום ייצוא לסין לא יצליח לשקם את הריסות הכלכלה של נתניהו, ואם רק ישכיל לא להיות כאן, שום מחאה ציבורית לא תיגע בו.