שביס לים, שמלה לבריכה: הכירו את הדוסיקיני
יש מי שהולכת מהחוף עם הביקיני ישר למקלחת – ויש מי שיכולה ללכת עם בגד הים ישר לכותל המערבי. על סט הפקת אופנת בגדי הים לדתיות תמצאו כיסויי ראש, ילדים והמון צניעות און דה ביץ'. דבר המעצבת: "גם לדתיות מגיע לבלות"
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
המעצבת אמנדה קרמר מאסה בחלוקים האפורים שבחוף שרתון (הנפרד), והחליטה להכניס קצת שיק בביקיני, או בעצם – בדוסיקיני. אז הכירו את המותג החדש, שבא גם עם כיסויי ראש תואמים, סטייל כובע ים, אבל לא בדיוק.
אף מעצב חילוני לא רצה להיכנס לתחום
מאז המצאת הביקיני, אי-אז בתחילת שנות החמישים - נראה שהעולם הולך ומתערטל. כל שנשאר לדוסית הממוצעת, בעשורים שחלפו מאז, הוא לעטות על עצמה בגבורה חולצת טי-שרט דהויה מכלור, או - בגרסה החרדית יותר - חלוק חסר צורה, שהופך למטען חורג ומסוכן ממש במגע עם מים.
עד לבשורת בגדי הים הצנועים, זה היה גורלה של כל "סרבנית חשיפה" באשר היא - חילונית או דתייה. קרמר, מעצבת טקסטיל רב-תחומית, שהופכת כבר שנים כל צורך דתי למותג אסטטי ועדכני, עשתה לבגדי הים את מה שחוללה לכיסויי הראש, הטליתות ואף הנרתיקים לטלית.
"פניתי לפני כשנה לכמה יצרנים, וביקשתי מהם לעשות את זה עצמאית, בלי קשר אלי", מספרת קרמר, "אבל אף אחד לא רצה להרים את הכפפה. זה היה נראה להם מוזר, והם לא חשבו שיהיה ביקוש. בשלב מסוים אמרתי, 'אם הם לא רוצים, אז אני אעשה בעצמי".
קרמר היא בין המעצבים הבודדים שזיהו את הפוטנציאל הטמון בבגדי הים הצנועים, מגמה שהחלה לצבור תאוצה בשלוש השנים האחרונות, ומתפרסת בעונה הנוכחית על פני מנעד רחב: החל בחליפות גלישה מלאות - עם חצאית ארוכה מעל - ועד לקולקציה של קרמר, הכוללת גם גרסאות מרוככות, עם שרוולים קצרים ומחשוף קל.
תמונות הדגמים שהעלתה אשתקד לדף הפייסבוק של המותג שלה, Amanda K, הפכו ללהיט. "נשים פשוט היו נלהבות, לא תיארתי לעצמי שהחוסר הוא עד כדי כך גדול", קרמר מספרת. "מהר מאוד הנפקתי קולקציה נוספת עוד באותה העונה, וגם היא אזלה כמעט מיד".
אם לא לים, לבית הכנסת
יש מי שהולכת מהחוף עם הביקיני ישר למקלחת – ויש מי שיכולה ללכת עם בגד הים ישר לכותל המערבי. בגדי הים הצנועים כוללים חצאית המכסה טייטס קצרצרים, וחולצות שחייה המגיעות גם עם שרוולים מכסי מרפקים, והכל בצבעים שיכולים להתאים בקלות לבית הכנסת בשבת בבוקר.
"זה מיועד לכל מי שלא רוצה לחשוף את גופה", קרמר מפלחת את השוק. "חרדיות, דתיות-לאומיות ואפילו חילוניות, אבל השימוש הוא שונה. החרדיות ילכו עם זה בעיקר לחוף הנפרד, ואילו אצל הדתיות זה מיועד לרוב לרחצה מעורבת – שכן יש דתיות שרוצות ללכת עם הילדים לבריכה, או לצאת לחוף הים עם המשפחה, וכך הן יכולות להיכנס למים ולשחות מבלי לחשוף את עצמן".
"זה לא מיועד רק לדתיות, אלא לכל מי שלא נעים לה להסתובב עם בגד הים הרגיל", היא מבהירה. "באוסטרליה ובארצות הברית, לדוגמה, יש בגדי ים כאלה כבר שנים".
קרמר מספרת כי נדרשה להמציא את הגלגל מחדש. "התחלתי מעצמי, מצרכיי, ומתוך הפונקציונאליות נולד הדגם. הבנתי, לדוגמה, שחצאית זה לא מספיק וצריך 'טייץ' מתחת, אחרת הכול יתרומם. בהתחלה עשיתי שרוולים ארוכים, ואז רצו גם קצר, אז ייצרתי גם את זה". בשלב מסוים הוסיפה קרמר גם כיסוי ראש מבד מיוחד למים, בסגנון שנות הארבעים.
"כל הדוסיות כאן נראות אותו הדבר"
על שפת הבריכה אני פוגשת את הדוגמניות של קרמר, שמופתעות בעצמן מהלוקיישן והמוצרים. "עד השבוע לא ידעתי שיש בכלל מעצבות לדתיות", מודה דניאל להב.
קרמר, בלגית במקורה, לא מתרגשת "מאבחנות הצניעות". כמי שלקחה על עצמה את המשימה הלא פשוטה להפוך את הדוסיות הישראליות לפאשניסטות למהדרין - היא שוחה היטב בים הסטיגמות הרווחות סביבה. גם הרקע החרדי שלה, כתלמידת "בית יעקב" באנטוורפן, מסייע לה לקלוע במדויק למגוון רחב של דרישות צניעות שונות, שנמצאות ככל הנראה, מתחת לרדאר של מעצב ישראלי ממוצע.
"אני לא אוהבת את העובדה שבארץ כל הדוסיות נראות אותו דבר", היא אומרת. "המעצבים המקומיים די מתעלמים מהצרכים שלהן. לא מצליחה להבין למה. למה בארץ אי אפשר להשיג שמלה שהיא גם יפה, גם טרנדית וגם מכסה בדיוק מה שצריך, לא פחות ולא יותר? כל הדברים שאני מעצבת מבוססים על חוסר. אם היה, לא הייתי צריכה לייצר בעצמי. גם לדתיות מגיע לשחות, לבלות בים ולהראות טוב, לא?"
לפנייה לכתב/ת 
