לפעמים, להיות אגואיסט, זה מוסרי

אחת ההנחות הבסיסיות של הכלכלנים המיינסטרימיים היא שאנחנו אגואיסטים; ההומו-אקונומיקוס, האיש הכלכלי המופשט שמשמש את הכלכלנים ליצירת המודלים החישוביים שלהם, הוא כזה.

אדם סמית היה אולי הראשון. בטור שהוקדש להומו-אקונומיקוס, כתבתי שהוא כתב משהו כזה: "לא מטוב ליבו אופה לנו האופה את הלחם....". ואני מוסיף; לא מטוב ליבי אני מלמד. לא מטוב ליבכם אתם הולכים לעבודה כל יום. כך הכלכלנים. האדם עובד ויוצר מטעמים של תועלת אישית.

מאמרים נוספים מאת אושי שהם-קראוס :

• להציל חולי סרטן ממוות? פשוט שאלה של ניסוח
• בנקאי תמיד נראה בנקאי? כלכלה וטעויות בשיפוט
• אושוויץ כמשל: האם יעילות היא מטרה מקודשת?
  

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

בעצם, הכלכלנים מניחים שכולנו אגואיסטים בבסיס ולא עושים שום דבר שלא פועל לטובתנו. הכלכלה ההתנהגותית (שהיא הנושא של סדרת הטורים האלה) מנסה להרחיב את המודל הזה, לבקר אותו ולהראות שכל העסק מורכב הרבה יותר.

אגואיסטים מוסריים או בעלי חיים?

ביום-יום שלנו מקובל להשתמש במושג "אגואיסט" כמושג ביקורתי. לפעמים זה אפילו על גבול הקללה. אבל בפילוסופיה של המוסר העניין שונה לגמרי. כאן, כאשר אנחנו מחפשים תשובה עקרונית וטובה שתענה לנו על השאלה הבסיסית של הקיום שלנו - "איך להתנהג" - אגואיזם הוא פתרון לגיטימי לגמרי.

הפילוסופים שתומכים באגואיזם כמורה דרך לחיים שלנו אומרים משהו כמו זה: "אנחנו, בני האדם, אנחנו קודם כל סוג של בעל חיים. ובעלי חיים, באופן טבעי, דואגים לעצמם; לצרכים שלהם ולרצונות שלהם". כמו האריה שטורף, לא מרוע, אלא מרעב, כך גם אנחנו. זו הפסיכולוגיה שלנו.

ומהפסיכולוגיה הזאת, הם אומרים, נובע ציווי מוסרי. אם הטבע שלי הוא לשמור על עצמי, אז אני כאילו מחוייב מוסרית להגשים אותו. חובה עלי לדאוג לעצמי.

ויש להם עוד טיעון לטובת האגואיזם המוסרי שלהם. הם אומרים משהו כמו זה: "שימו לב, מבין כל האנשים, יש אדם אחד מאוד מיוחד שאותו אני מכיר הכי טוב. והאיש הזה הוא אני". כשלכם כואב הראש, אני יכול להיות אמפטי ומתחשב, אבל רק כשלי כואב הראש אני ממש מרגיש את זה. אופן ישיר. ומכאן, זה לגמרי טבעי שאני צריך לדאוג לאיש הזה; לי.

עכשיו, האגואיסטים האלה הם לא טיפשים ולא פשטניים. הם יודעים שלפעמים, כבני אדם, האינטרסים שלנו והצרכים שלנו מורכבים. ככה גם מה שגורם לנו להנאה.

אני, למשל, נהנה כשאני רואה שהבת שלי (בלי עין הרע) נהנית. לכן, אני מוכן לצאת איתה לגינה, לנדנדות, למרות שאישית, כבר עברתי את הגיל ואני מעדיף לשבת בקפה ויולה וללמוד כלכלה. אני גם מוכן להתאמץ ולעשות דברים פחות מהנים, כדי להתפרנס ולייצר לעצמי הנאות עתידיות; אני אגואיסט חכם. אגואיסט נאור.

על כלכלנים וכלכלה התנהגותית

אני חוזר על מה שכתבתי כדי לעשות סדר. הכלכלנים ה"רגילים" בכמה מאות השנים האחרונות מניחים שאנחנו אגואיסטים. ההנחה הזאת עומדת בבסיס של החישובים שלהם ושל המודלים שלהם.

הפיסקה שהצגתי אחר כך מראה שהטענה הזאת שלהם לא לגמרי אבסורדית. להיפך - היא די סבירה. אולי באמת אנחנו אגואיסטים מהטבע שלנו וככה אנחנו צריכים להישאר. אבל הכלכלנים ההתנהגותיים באים להראות לנו (ובמיוחד לכלכלנים מהמיינסטרים) שהעניין הרבה יותר מורכב. יש רגש מאוד משמעותי, ככה הם חושבים, שלפעמים מתנגש באגואיזם "הטבעי" שלנו.

והרגש הזה הוא רגש ההוגנות. בכלכלה ההתנהגותית מכנים את הנושא הזה בשם "הוגנות חברתית" (Social fairness). הכלכלנים ההתנהגותיים מביאים דוגמאות פשוטות שכולנו מכירים. מדוע אני נותן טיפ למלצרים? מדוע הטיפ לא תמיד קמצני ומינימלי? אולי כי אני נדיב. אולי כי אכפת לי מהמלצר. אולי כי אני נזכר שגם אני בימים שהייתי סטודנט הייתי מלצר.

למה אני לא מרמה את מס הכנסה? אולי מפני שאני גאה להשתתף במדינת הרווחה שלנו ולתרום לה את כספי. למה אני עובד שעות נוספות ללא שכר? אולי כי אני אוהב את העבודה. אולי כי היא חשובה לי. יקרה לליבי. אני מזדהה, אולי, עם המטרות שלה.

הנה עוד דוגמאות. השאלה אם להביא לארוחה בקבוק יין לא תלויה רק באגואיזם, אלא בסטנדרטים של חֲבָרוֹת; למשל בשאלה אם החברים נוהגים להביא יין. אני, הרבה פעמים, לא רוצה לצאת קמצן וזה שיקול חשוב יותר מהאגואיזם שלי.

לאגואיסטים יש תשובה

זה לא כל כך פשוט, יענו הפילוסופים שתומכים באגואיזם. הדוגמאות שנתתם מוכיחות דווקא את מה שאנחנו טוענים. אין שום דבר בעולם שאנחנו עושים בלי שהוא מביא לנו תועלת. טיפ למלצרים ייתן לנו תחושה של נדיבות וסיפוק רב. הנה, הרווחנו משהו.

צדקה תיתן לנו הרגשה כאילו אנחנו מוסריים. יין אני מביא כי אני רוצה לשמור על החברוּת ולמצוא חן. בעבודה אני משקיע ומרוויח סיפוק. ובכלל, הם טוענים, תועלת היא לא רק כספית.

הפילוסוף-כלכלן מהאסכולה האוסטרית, פון מיזס, מגדיל לעשות. כל מעשה, ככה הוא חושב, בדיעבד, הוא אגואיסטי. זו ההנחה שלו. ומה מוכיח אותה? עצם זה שעשינו את המעשה. זה שעשינו מראה באופן ברור שיש כאן משהו שדחף אותנו לעשות.

ומה עונים המתנגדים לאגואיזם? אי אפשר איתכם, אומרים אנשי ה"הוגנות". כל דבר אתם מצדיקים באמצעות אגואיזם. בעצם כולכם חושבים כמו פון מיזס. אתם מניחים מראש שכל פעולה היא אגואיסטית ומוצאים לה סיבה.

הנה, הם יגידו, אתם האגואיסטים, תגידו שגם אדם שקופץ ממגדל והורג את עצמו עושה את זה ממניעים אגואיסטים; הוא רוצה להפסיק לחיות. הוא זוכה בסיפוק בשניות האחרונות. וזה אבסורד. ומה על אדם שקופץ על רימון כדי להציל חברים כמו המפקד הנערץ רב סרן רועי קליין שעשה בדיוק את זה?

השורה התחתונה

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. אפשר ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב, וכן את רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות