יופי מול אופי: ריאל ואולימפיאקוס בקרב על אירופה
האם הקבוצה שמשחקת את הכדורסל ההתקפי הכי יפה ביבשת תזכה לראשונה מזה 18 שנים, או שמא חבורת הלוחמים בהנהגת ספאנוליס ה-MVP תפתיע בפעם השנייה ברציפות. ynet ספורט עם הניתוחים המקצועיים לקראת גמר היורוליג
מה קורה בכדורסל הישראלי והאמריקני?
- מכבי והפועל ת"א נערכות לדרבי השני
- עופר ברקוביץ' לא ממשיך במכבי אשדוד
- NBA: אינדיאנה מוליכה 1:2 על הניקס
הכוכבים - זה נראה לכם דומה, אבל זה...
ריאל מדריד - רודי פרננדס: 13.4 נק', 3.9 ריב', 3.1 אס', 56% לשתיים, 33.1% לשלוש, מדד 16.1.
אולימפיאקוס - וסיליאס ספאנוליס: 14.5 נק', 5.5 אס', 2.2 ריב', 3.4 איבודי כדור, 47.1% לשתיים, מדד 15.2.
מקובל לחשוב שלפנינו סיפור זהה: שני שחקנים גדולים שהיו ב-NBA והחליטו לחזור כדי להיות הסופרסטארים בקבוצות אירופיות בכירות. שניים
אבל כשנכנסים לעומק, מוצאים שחקנים שונים לחלוטין. גם במשחק, גם בסיפורי הרקע: בעוד פרנדדס היה שחקן משמעותי בפורטלנד וחזר לאירופה רק כדי לקבל המון כסף (3.2 מיליון אירו) ועל הדרך לזכות בתארים משמעותיים, ספאנוליס הבין של-NBA הוא לא ממש התאים. בטח לא כשהוא מקבל רק 272 דקות בעונה אחת ביוסטון.
אבל גם החשיבות של השניים עבור קבוצתם שונה לחלוטין. בעוד באולימפיאקוס ספאנוליס הוא הברומטר, איש המפתח והאיש הכל יכול, רודי
ספאנוליס קלע רק 8 נק' מול צסק"א, אבל השפיע באופן דרסטי על המשחק ועל הקצב שלו. המפתח טמון בכמות איבודי הכדור שריאל תגרום לשחקן שמאבד הכי כדורים העונה ביורוליג (3.4). אם ספאנוליס יחשוש להתפרע, כמו שהוא תמיד מתפרע, אולימפיאקוס בבעיה.
רודי לעומת זאת היה בינוני ומטה בסדרה מול מכבי ת"א (11 נק' למשחק, 6 מ-23 מהשלוש), וגם בחצי הגמר (8 נק') אפילו לא היה השחקן השלישי הכי חשוב של ריאל. אם הוא יהיה בשיאו - אף אחד באולימפיאקוס לא יוכל לעצור אותו. אם הוא לא יהיה טוב - חבל, אבל לא יותר מדי נורא.
תוצאה: יתרון ברור לאולימפיאקוס.
הקו הקדמי - על הנייר, רק על הנייר
ריאל מדריד: מירזה בגיץ' (5 נק', 3.5 ריב'), ניקולה מירוטיץ' (11.5 נק', 5.4 ריב'), רפאל הטשמייר (3.4 נק'), פליפה רייס (7.7 נק', 3.6 ריב'), מרקוס סלוטר (4.9 נק').
אולימפיאקוס: קייל היינס (9.3 נק', 6.1 ריב'), פרו אנטיץ' (5.9 נק', 3.5 ריב'), מבוראי דיס (1.5 נק'), ג'וש פאוול (5.2 נק'), גיאורגי שרמאדיני (4.4 נק'), גיאורגיס פרינטזיס (10.7 נק').
על הנייר, היתרון כאן ברור לריאל מדריד. כוכבי על כמו מירוטיץ', שחקנים מוכחים כמו בגיץ' וקילומטוראז' ארוך של ניסיון אצל פיליפה רייס. מהעבר השני אפשר למצוא גבוהים שלא ממש מצאו את מקומם בקבוצות אחרות.
סנטר בגובה 1.98 שלא יותר מדי אנשים האמינו בו - קייל היינס, מקדוני עם קליעה מצוינת שבילה בקבוצות דרג ג' לפני שהגיע ברגע האחרון בשנה שעברה ליוון - פרו אנטיץ'. פורוורד שנכשל באופן מוחלט בספרד - גיאורגיס פרינטזיס, שחקן NBA לשעבר שלא קיבל יותר מדי הזדמנויות - ג'וש פאוול, ושחקן גאורגי שלא קיבל יותר מדי הזדמנויות מאחד, דייויד בלאט - גיאורגי שרמאדיני.
אז בואו ניקח את הנייר, נגלגל אותו ונשליך הצידה. האימפקט של הגבוהים בקבוצה היוונית עולה פי כמה מונים על אלה מריאל. אם קייל היינס
לא ייכנס לבעיית עבירות, יהיה לבלאנקוס קשה עד בלתי אפשרי למצוא נקודות קלות בצבע.
ועדיין - המפתח להתמודדות הזו מצוי אצל ניקולה מירוטיץ'. חדירות שלו פנימה, הוצאת עבירות מהגבוהים של אולימפיאקוס ופתיחת ההגנה על ידי קליעות מבחוץ - עלולות להיות קטלניות. רק שהיוונים לא ישכחו לסגור לריבאונד את רייס.
תוצאה: יתרון קל שבקלים לאולימפיאקוס.
הקו האחורי - רגע, רגע, תנו לנשום!
ריאל מדריד: סרחיו יול (10.2 נק', 3.2 אס'), רודי פרננדז (13.4 נק'), ג'ייסי קארול (12.1 נק', 42% מהשלוש), סרחיו רודריגס (7.1 נק', 3.9 אס').
אולימפיאקוס: ספאנוליס (14.5 נק', 5.5 אס'), קוסטאס פפאניקולאו (8.8 נק'), אייסי לואו (7.7 נק'), קוסטאס סלוקאס (5 נק').
תחשבו על הקו האחורי של קינדר בולוניה האגדית בתחילת המילניום, תחשבו על הקו האחורי של מכבי ת"א באמצע העשור הקודם. ועכשיו תכירו את הקו האחורי של ריאל מדריד - אחד מהגדולים בתולדות אירופה.
כשהבלאנקוס רצים, הם משחקים את הכדורסל היפה ביותר ביבשת. שני הסרחיו - יול שפותח ורודריגס שעולה כמחליף - עושים שניהם יחד את מה שעושה ספאנוליס לבד. מבלגנים את המשחק ורצים בכל הזדמנות אפשרית. רק ששניהם ביחד מאבדים פחות ממה שספאנוליס מאבד לבד (3.2 מול 3.4).
אם רודריגס יצליח לעצור את ספאנוליס כמו שעצר את נבארו ברבע האחרון בחצי הגמר, הסיפור כאן גמור. לעומת זאת, אם פפאניקולאו, מי שעלה לגדולה בגמר של השנה שעברה ואמור לעזוב בקיץ הקרוב ל-NBA, יפציץ כמו ב-2012, אפשר לצפות להפתעות.
תוצאה: ריאל, ריאל, ריאל.
מאמנים - שחררו קצת את החבל
ריאל מדריד: פאבלו לאסו - מאמן מאז 201. אימן לפני 4 שנים בלאגון.
אולימפיאקוס: גיאורגיס בארצוקאס. מונה הקיץ כמחליפו של איבקוביץ', אימן שנתיים לפני כן בפאניוניוס.
בעוד היווני קיבל מוצר כמעט מוגמר מידיו של הסרבי האגדי, לאסו שהגיע במפתיע באמצע 2011 כמחליפו של אטורה מסינה, שינה לגמרי את
התפיסה. ביצע מהפיכה של ממש. הוא אוהב לראות את הקבוצה שלו רצה, מפציצה מרחוק, משתוללת. קצת כמו שהוא היה כשחקן (מלך האסיסטים והחטיפות של הליגה הספרדית בכל הזמנים).
אבל לשניהם יש דפוס קבוע ממנו הם לא משתחררים, עם חוסר יכולת, או יותר נכון חוסר רצון, לזוז ממנו. אצל בארצוקאס הדקות של ספאנוליס יהיו תמיד שוות ותמיד באותו פרק זמן של המשחק, ללא קשר לתוצאה. כך גם בתחלופת הגבוהים. אצל לאסו המצב זהה עם סרחיו יול ורודריגס, אפילו אם המחליף טוב יותר. בעיקר לא ברורה ההתעקשות שלו להשאיר את קרלוס סוארס בחמישייה, למרות התרומה המינורית שלו (3.5 נק', 2.3 ריב').
אי אפשר לצפות מהשניים שיחליפו דווקא במשחק הגמר את ניהול המשחק שלהם, זה שעבד כל כך טוב כל השנה, אבל הראשון שיעשה את ההתאמות
הנכונות, ינצח. אצל בארצוקאס - יותר דקות לאנטיץ' ופרפרוגלו. אצל לאסו - יותר דקות לשלישייה של סרחיו יול/רודריגס, רודי וקארול.
תוצאה: שני מאמנים חסרי ניסיון במעמדים האלה, אבל עם יתרון לא קטן ללאסו.
תוצאה סופית: ריאל אמורה לזכות. מצד שני, גם צסק"א הייתה צריכה לנצח שנה שעברה...
לעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
לפנייה לכתב/ת 
