ג'ף ניקולס: "גם גברים רוצים שיסחפו אותם"
בגיל 34, ג'ף ניקולס כבר נחשב לאחת ההבטחות הגדולות של הקולנוע האמריקני. סרטו השלישי "הסיפור של מאד" מתרחש בנופי ילדותו בדרום, והוא מעלה זכרונות מנעוריו. "נושא הרומנטיקה בתיכון היה מאוד מורכב מבחינתי", הוא אומר בראיון
לפני קצת יותר מעשור, כשהבמאי ג'ף ניקולס היה סטודנט צעיר בקולג' צץ במוחו תסריט על נווד מסתורי ורומנטי, ילד נצחי שמסתתר באי נטוש ולא מצליח להשתחרר מאהבה גדולה. בשנה שעברה הוא הציג בפסטיבל קאן את הסרט שיצר שמבוסס על הרעיון ההוא "הסיפור של מאד", ואשר עולה הערב (ה') לאקרנים בישראל.
עדכונים חמים לפני כולם - בעמוד הפייסבוק של ynet. עשו לייק
ניקולס בן 34 בסך הכל לא רק הגה את העלילה של הסרט אז בתחילת שנות העשרים לחייו, בדמיונו הוא אף ליהק לעצמו שחקן ראשי - מת'יו מקונוהיי. והנה, הפלא ופלא, הכוכב ההוליוודי גם מוביל את הסרט כמאד. "ידעתי שמקונוהיי יהיה מושלם לגלם את הגיבור הזה. כשהגיתי את שורות הדיאלוגים, חשבתי עליו, אז היה קל מאוד לראות אותו עושה את התפקיד. סיפרתי לאנשים על הרצון הזה שלי והם צחקו עלי", נזכר ניקולס בראיון שנערך בקאן, "אחרי 10 שנים, מתיו ואני מצאנו אחד את השני בזמן הנכון, אם זה היה קורה כמה שנים לפני, לא היינו מוכנים אחד לשני".
"הסיפור של מאד" הוא הסרט השלישי של ניקולס הצעיר, וגם הוא, כמו שתי יצירותיו הקודמות "Shotgun Stories" מ-2007 ו"סערת רוחות" (2011) עוררו הדים בפסטיבל קאן היוקרתי. כך הפך לאחד הבמאים האמריקאים העצמאים המסקרנים והמרתקים שפועלים כעת. ניקולס שאף זכה בפרס מבט מיוחד בקאן עם "סערת רוחות" לפני שנתיים, הוא בהחלט מישהו שכדאי לשים אליו לב ולעקוב אחריו.
כמו אז בבית הספר
העלילה של "הסיפור של מאד" מתרחשת בעיירה קטנה בארקנסו (ניקולס עצמו נולד וגדל במחוזות האלה), על גדות נהר המיסיסיפי, ועוקבת אחרי שני נערים היוצאים לשיט הרפתקאות ומבקרים באי הסמוך לעיירה. להפתעתם הם מגלים במקום את מאד - גבר שמוצא מסתור באי אחרי שהסתבך ברצח. בעוד רשויות החוק וקרובי הנרצח דולקים אחריו, הנערים עושים הכל כדי לסייע לו לחמוק מהרודפים אחריו, וגם לאפשר לו להיפגש עם אהבת חייו הבעייתית (ריס ווית'רספון).
בדרך אחד הנערים (טיי שרידן) לומד בעצמו דבר אחד או שניים על אהבה וכאבי לב. "הסרט מדבר על המחזוריות של האהבה, אחרי שהפצע מחלים - אתה עומד שוב על הרגליים", מעיד ניקולס. "יש לנו יכולת מוזרה, לא משנה כמה נפלת, לחזור שוב ולהתגבר על הכאב, לא משנה אם זה שבוע או חודש".
ומה הבאת מחוויות הילדות והנעורים שלך לסרט הזה?
"בעיקר את כל שיברונות הלב... כל נושא הרומנטיקה בחטיבת ביניים והתיכון היה מאוד מורכב מבחינתי. אנחנו לפעמים מזלזלים בתקופה ההיא, אבל שוכחים שרומאו ויוליה היו בני 15 כשהם שתו רעל ודקרו את עצמם. זו תקופה מאוד אינטנסיבית, יותר משהיא תהיה ביתר החיים שלך. כך זה היה עבורי בגיל ההתבגרות, ורציתי לייצג את התחושות האלה על המסך: שהקהל יחווה שברון לב גם אם הגיבור בן 14. אני רוצה שאנשים יקבלו מכה חזקה בבטן, כשהם רואים את הסרטים שלי. הרי כולם עוברם שיברונות לב".
ניקולס, נשוי ואב לבן, מתוודה שהוא רצה להראות בסרט את נקודת הראות הגברית לאהבה. "את הרומנטיקה של גברים. קומדיות רומנטיות בדרך כלל נוצרות לנשים, ואילו 'הסיפור של מאד' הוא לגברים. גם לנו הגברים יש את הזווית שלנו לאהבה, וגם אנחנו רוצים שיסחפו אותנו. אני לא יודע אם נשים מבינות את זה".
היי דרומה
חוץ מלעסוק בשיברונות לב וברומנטיקה של גברים, ניקולס מבקש להציג פן חבוי של ארצות הברית הצץ בסרטיו, המתרחשים בנופי ילדותו הדרומיים. "בתור מי שגדל בארקנסו, הווי הדרום היה חלק מהחיים שלי, ויש לי הרבה דברים לומר עליו. ואני לא יודע אם הספקתי לומר את הכל. אני מרגיש שהדרום של ארצות הברית הולך ונעלם, והתרבות שלו הולכת ונבלעת - כל המקומות כבר נראים אותו דבר, יש בכל מקום 'בסט ביי' ו'הום דיפו'.
"וזה בא לידי ביטוי, לא רק ברמת הנוף. זה קורה אפילו ברמת המבטא שהולך ונעלם. היום צוחקים על מי שמדבר במבטא דרומי. כולם רואים את אותן סדרות בכבלים ומדברים בהתאם. בכלל, דרך החיים הזאת הולכת ומתה. בתי הסירה כמו אלה ב'הסיפור של מאד' כבר לא קיימים כמו פעם.
אז "הסיפור של מאד" מבכה את מותו של הדרום?
"הסרט מראה שזה לא בהכרח סוף, זה יכול להיות גם שינוי. נהר המיסיסיפי ממשיך לחיות, הוא משתנה, ממשיך, לא הולך לשום מקום. הנהר משתנה יותר מכל גוף מים אחר בעולם, וזה סמל לדרך החיים בדרום האמריקאי שרציתי להנציח".
הנהר גם השפיע על הסגנון הקולנועי הפיוטי והזורם של ניקולס, ששואב את השראתו מהסופר מארק טווין ומהבמאי טרנס מאליק חובב הטבע ("ימים ברקיע", "עץ החיים"). "מאחר ו'הסיפור של מאד' הוא סרט על הנהר, על נעורים ואהבה, אז הוא היה צריך לזרום והמצלמה צריכה לזוז. רוב מה שרואים בסרט הוא אמיתי, היה לנו צוות צילום על סירה, וזה היה מאוד מסובך", הוא מעיד.
חלק נכבד מהצלחת הסרט, ניקולס חב לטיי שרידן (ששיחק אצל מאליק עצמו ב"עץ החיים") וג'ייקוב לופלנד, שני הנערים שמככבים בסרטו. "הייתי חייב למצוא ילדים שיוכלו להעניק פרשנות לשורות שכתבתי", אומר ניקולס. "את טיי מצאתי דרך המפיקה שלנו, היא אמרה שהוא בן 14 ונראה בדיוק כמו אליס, הילד שהוא מגלם. ואז ראיתי וידאו של ג'ייקוב, שעוד לפני שהוא פותח את הפה, אתה בטוח שזה ריבר פיניקס. המאפר שלנו הסתכל עליו ועל תמונה של פיניקס מ'אני והחבר'ה' והוא נדהם מהדמיון שיש ביניהם.
"למזלי השניים הם גם שני גברים צעירים חכמים מאוד, לא ילדים, והם מבינים סאבטקסט. הם אמנם עדיין תמימים, אבל כבר נמצאים על סף בגרות. זה דבר אחד למצוא ילדים שהם הדמויות - ואת זה מצאנו, אבל זה דבר אחר לגמרי לגרום להם לעכל את הדיאלוג ולהוציא אותו באמינות - והם הצליחו. השניים היו מתנה, שבלעדיה לא היינו מצליחים לעשות את הסרט".
אחרי "סערת רוחות" ו"הסיפור של מאד", המניות של ניקול ממריאות, ובכירי השחקנים רוצים לעבוד איתו, אפילו תמורת משכורת זעומה. ולמרות זאת,
ניקולס לא ממהר להשתקע בלוס אנג'לס - בירת העשייה הקולנועית בארצות הברית. "הוליווד בסדר, אבל אני אוהב לגור בטקסס. העניין היחיד שלי עם הוליווד - זה כמה שליטה תהיה לאולפנים עליי, ועל זה אני עובד".
איזה קולנוע אתה אוהב?
"אני אוהב את כל סוגי הקולנוע. כשגדלתי בארקנסו לא היתה לי אפשרות לראות סרטים עצמאיים, אז ראיתי את כל הסרטים המסחריים, לפעמים פעמיים. לכן אין לי ידע אנציקלופדי בנושא, ואין לי במאים אהובים. אני יכול להגיד היצ'קוק, או ג'ון פורד, אבל אני מעדיף לדבר על הסרטים עצמם, לא על הבמאים".
