אחותי החרדית, ברחבת הכותל פגשת את האמת
אני כותבת לכן ולא להם, שהתקבצו בכותל - איש-איש וכלי נשקו בידו. ראיתי את פניכן: קצת מופתעות, קצת מבוהלות. ומה ראיתן? קבוצה קטנה של נשים שחושבות אחרת, ומתפללות בדבקות לא קטנה משלכן. אותן לא שלח אף רב. הן באו מרצונן
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
- איפה הכסף? מסתבר שלא אצל החרדים
/ טלי פרקש
אני כותבת לכן ולא להם, שהתקבצו בכותל במצוות הרבנים, איש-איש וכלי הנשק שלו בידו: מי בספל קפה חם, ומי בבקבוק מים; מי בעגבנייה רקובה, ומי בביצה חיה; מי באגרוף ומי באבן: כולם התחמשו להעביר את רוע הגזרה. קפה ומים נשפכו, ביצים ועגבניות נורו, ויש אפילו דיווחים על חיתולים צואים שפגעו בכופרת אחת, שעמדה ושרה בקול רם את שירה לאל הטוב.
כדרכו, הוא לא התערב בנעשה. כשנתן תורה לעם הזה, נתן גם לכל אחד מאיתנו את הזכות לבחור בישר ובטוב, ואת הזכות לעבוד אותו כשווה בין שווים. במעמד מתן תורה לא הקימו גדר הפרדה בין נשים לגברים. אף אחת לא הסתובבה שם עם סמרטוטים דהויים לכסות את רגליהן המופקרות של בנות ישראל, והגברים לא נחפזו להימלט מן המעמד פן ישמעו חלילה שירת נשים.
גם הן מאמינות, ממש כמוכן
הוא לא התערב גם בהחלטת הרבנים לשלוח אתכן להפגין נוכחות וכוח. ראיתי את פניכן: קצת חיוורות, קצת מופתעות, קצת מבוהלות מן המעמד. אף אחת מכן לא גינתה את האלימות של הגברים, ואף אחת לא הבינה, כי האלימות הזאת – בלי ביצים ועגבניות – מופנית גם כלפיכן.
כן, אתן שמסמיקות בחדווה כשאתן שומעות "בת מלך" ואחר כך "אשת חיל": שימו לב שלעולם לא
וכל עוד זה תלוי בגבר כלשהו, לעולם לא יהיו לכן זכויות שוות כנשים מאמינות. לעולם לא תוכלו לעבוד את השם אלוהיכן-אלוהינו אלא באופן חלקי לגמרי, ועל פי קביעותיהם המשתנות של גברים שיחליטו, מדי פעם, להרחיקכן עוד קצת מן המרחב הציבורי, מחיי המעשה, מסיכוי לעתיד שוויוני, מסיכוי להשפעה כלשהי על הנעשה בעולמכן הרוחני, האמוני והדתי.
ומנגד, מה ראיתן? קבוצה לא גדולה של נשים שחושבות אחרת, מתלבשות שונה ומתפללות בדבקות לא קטנה משלכן. איש לא שלח אותן אל הכותל. הן באו מרצונן.
בלעדיהן, היהדות נידונה לכליה
כמותן, אם אינכן יודעות, יש מאות-אלפים אם לא יותר: היהדות שמעבר לגטאות בהן אתן מסתגרות שינתה את פניה, ורובה אינו חרדי כמוכן. מחצית מיהודי העולם לא מתגוררים בישראל, ורוב יהודי התפוצות הם קונסרבטיבים ורפורמים.
רוב היהודיות בתפוצות מאמינות כי זכויותיהן לעבודת השם נגזרות מן התורה, זו שלא חצצה בין גבר לאישה ולא הכריחה אתכן להסתפק בפירורי-לימוד ולא קבעה שאסור לכן לנגוע בספר הקדוש או להשמיע קול גדול וצלול בתפילתכן.
המעטות האלו שבכותל מייצגות את העתיד. בלעדיהן ובלי אמונתן, היהדות נידונה לכליה בתוך השכונות המסוגרות, בתוך סרבנות עיקשת להכיר בקיומם של שינויים חברתיים בעולם, בתוך הזלזול המוחלט בכך שנשים נבראו בצלם, בתוך האלימות כלפי מי שלא תשב באוטובוס במקום הנכון לה, לדעת גברים.
לכן לא הרשו לדעת
האלימות נגד "נשות הכותל" היא אלימות נגד נשים. נקודה. הכותל, תתפלאו לדעת, איננו רק מקום קדוש,
הוא גם מרחב ציבורי. בעולם שפוי המרחב הזה פתוח לכולם, ויש בו מידה מספקת של התחשבות ברצונות ובצרכים של כולם. מי שנוהג בו באלימות, ייענש.
אבל אתן, מה אתן יודעות על העולם הזה? לא הרשו לכן לדעת. או שאמרו שהוא עולם רע, והאמנתן, כאילו שהייתה לכן ברירה. כי אם תאמינו שיש בו טוב, חלילה, תרצו אולי להתנסות בו – וזה כל כך מפחיד את מנהיגיכן, עד שהם אנוסים להצר את צעדיכן, ולהאריך את שמלותיכן, ולעטוף אתכן בעוד ועוד בגדים, ולטשטש את נשיותכן, ולמנוע מכן למצות את הפוטנציאל האנושי העצום שלכן, והכל לשם שמיים.
בעולם שבו "נשות הכותל" חיות, יתפללו איש-איש ואישה-אישה על פי דרכם ודרכן, וכוחה של היהדות ייבנה מריבוי גווניה. בעולמכן, רק גברים בשחור ימשיכו להכתיב כיצד תתפללו – אבל ל"נשות הכותל" ולנשים כמותן כבר אינכם יכולים להכתיב. רק אלימות נותרה בכם, ועימה זעקת קוזקים נגזלים: הכל בגלל "נשות הכותל", כמובן, שאלמלא היו שם לא היו זורקים עליהן ביצים, נכון?
כוחה של אמונה, וכוחה של אלימות
התבוננתי בכן, פעורות עיניים, קצת לא מוכנות למעמד, קצת נבוכות: אמרו לכן לבוא, אז באתן. יאמרו לכן לזרוק אבן, תזרקו? האם אתן באמת יכולות להאמין שנשים כמוכן מייצגות איום אמיתי על אורח חייכן, רק מפני שהן קוראות בהטעמה כמו גברים? האם התפילין שכמה מהן עטו על עצמן מאיימות למוטט את אבני הכותל, או את ההגמוניה הגברית הארוכה מדי, בת אלפי שנים, שהביאה אתכן לאן שהביאה?
ביום שישי האחרון, כשהמשטרה חצצה בין הגברים הזועמים לנשים המתפללות, הייתה ישראל למדינה היחידה בעולם המערבי שבה נחוצה התערבות של כוחות הביטחון כדי לאפשר לנשים יהודיות להתפלל - ולאחת היחידות בעולם שבה גברים מנסים להכתיב באלימות את דרכי התפילה של נשים.
אולי אתן לא יודעות, אבל המצב הזה לא יימשך עוד זמן רב. תהיה פשרה, יוקצה מקום תפילה ראוי ומכובד גם למי שדרכה שונה מדרככן, והכותל ישוב להיות נחלתם של כל המאמינים והמאמינות שרוצים ורוצות להתפלל שם.
עד שזה יקרה, אתן מוזמנות לחשוב מעט על כוחה של אמונה וכוחה של אלימות; על יהדות גברית כוחנית ועל יהדות אחרת, ועל מקומכן-שלכן בתוכה. כי רק בתוכה, יקירותיי, יש לכן מקום שווה, מקום של כבוד.
לפנייה לכתב/ת 
