דאפט פאנק החדש: מחזירים אלקטרוניקה לחיים
"Random Access Memories" של הצמד הצרפתי הוא אולי האלבום המתקדם ביותר שנשמע כאן בשנים האחרונות. את הגרוב האופייני והחם עטפו בצלילים דרמטיים עד תיאטרליים, והתוצאה מפוצצת את המוח, במובן החיובי של המילה
"ברגע שאתה פותח את הראש ויוצא מהקונספט של הרמוניה ועשיית מוזיקה 'נכונה', אתה עושה כל שעולה בדעתך. אז אף אחד לא אמר לי מה לעשות, ולא היתה תפיסה מוקדמת של מה שאני אמור לעשות".
שמו של השיר השלישי באלבום החדש של צמד היוצרים והדי ג'ייז הצרפתים דאפט פאנק, נשמע כמו שם של בושם. "Giorgio By Moroder". זה השם. השיר הוא שיתוף פעולה של תומאס וגי-מנואל עם ג'ורג'יו מורודר בן ה-72, מאבות הדיסקו והסינתיסייזרים.
האזינו לקטע מתוך "Giorgio By Moroder" של דאפט פאנק
הציטוט בתחילת כתבה זו, כמו גם הצלילים הייחודיים של היצירה הזו, שייכים לו. הוא מדקלם את הטקסט על הפסקול המיוחד כל כך הזה, שכמעט מפוצץ את המוח למי שמאזין לו. אין ספק שדאפט פאנק בכוונה תחילה בחרו לייצר אלבום שבמרכזו כבוד למייסדי המוזיקה האלקטרונית, לצד במה ליצרניה העדכניים ביותר בעולם.
כדי להאזין ל"Random Access Memories", היה לי ברור שעליי לחבוש את האוזניות הטובות ביותר שאני יכול להשיג. הצלילים של דאפט פאנק בעבר, וגם בהווה כפי שהובן מיד, חייבים לחדור עמוק למוח. אחרת, חלק מהחוויה מתפספסת.
עם רקורד מרשים ביותר וציפייה אדירה שנוצרה בחודשים האחרונים, בעיקר בזכות הסינגל המוצלח "Get Lucky", ניגשתי בפול ווליום להאזנות הרבות לאלבום, שדלף אמש (ב') לרשת, למרות שתאריך צאתו הרשמי הוא בכלל ביום שישי.
מעצימים את הדרמה
עוד לפני שמורודר נכנס לתמונה, תומאס וגי-מנואל יוצאים בשתי הצהרות. האחת טקסטואלית בשמו הראשון של השיר, "Give Life Back to Music", והשנייה מוזיקלית. כי כבר בשיר הראשון, ובטח שבאלה המגיעים אחריו, ברור שהכיוון הוא מלודי מאוד כתמיד, אך דרמטי ואפילו תיאטרלי / פט שופ בויזי יותר מתמיד.
"Get Lucky" עם פארל וויליאמס. באלבום זה ארוך יותר
תוך האזנה לרמת הפקה שאין שנייה לה בעולם, והבנה מיידית מדוע לקח זמן רב כל כך לשניים האלה לעבוד על האלבום (כל צליל, אבל כל אחד מהם, פשוט מושקע ומחושב עד הסוף),
האלבום מחליק לבד על כל איבר בגוף עם "Lose Yourself to Dance" של פארל ווליאמס ועם השיר "Touch" בביצוע פול וויליאמס, המתחיל באווירה דיוויד בואית-תיאטרלית עד מחזמרית, והופך לאוברטורה משועשעת, בסגנון חופשי ומופרע לפרקים, ללהיט "Get Lucky". אגב, חובבי הסינגל ייהנו כאן ממתנה חביבה: גרסתו המלאה, שש דקות וחמש שניות אם תרצו שאדייק.
עוד הפתעות באלבום הן "Doin' It Right" עם האמן האקספרימנטלי והמוכשר Panda Bear, וגם Contact החותם את האלבום, בו השניים פורקים כל עול (וזה מובן שהיו צריכים זאת לאחר ההשקעה האינסופית כאן).
אבל יותר מכל דווקא שווה לשים לב ל"Within", סטירה מצלצלת באדיבות דאפט פאנק לחובבי המוזיקה האלקטרונית, שמקבלים פה מסע מוזיקלי פנימי, עמוק, כואב ומלנכולי שמזכיר את ההפקות הגדולות של מירווייס ובעיקר של Royksopp בימיהם הטובים.
ללא ספק כבר אחרי פחות מיממה לאחר הדלפת האלבום לרשת, מדובר כאן באחת מהיצירות האלקטרוניות החשובות של העשור הזה. עוד נשמע רבות על האלבום המוצלח כל כך הזה, ואי אפשר בעת כתיבת שורות אלה שלא לחשוב על שני בריטים שמוציאים בעוד חודשיים אלבום אלקטרוני חדש משלהם.
אלה הם הפט שופ בויז כמובן, שאת אלבומם הבא "Electric" הפיק סטיוארט פרייס המוכשר. לאור האלבום של דאפט פאנק, המשימה שעומדת בפני כריס לואו וניל טננט גדולה עוד יותר, ומעניין לראות אם יצליחו לעמוד בסטנדרטים הכמעט לא אנושיים שצמד הרובוטים הכי אנושיים בתעשיית המוזיקה הצליחו לייצר כאן.
