כבוד סלקטיבי: חופש דת? לרפורמיות בלבד

אין לי שום תקווה כי מי שגדלו על ברכי "החרדים זורקי שקיות הזבל והטיטולים", "החרדים המתפרעים" ו"החרדים שלא עובדים ולא משלמים מיסים", ישנו את תפיסת עולמם, ויכירו בכך כי הציבור החרדי בן מיליון הנפשות, בכל זאת מכיל כמה אנשים שפויים. 

<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• דתיים, אל תקראו לי סוג ב'/ אריקה שאפס
  

אין סיכוי. הטוקבקיסטים ימשיכו בשלהם, ואבא שלי, המתגורר במרכז תל אביב, יצעד, כמדי בוקר ב-07:50 אל מקום עבודתו, בתקווה שאולי הפעם ייחסכו ממנו הקריאות "לך לעבוד יא-פרזיט".

בואו נדבר רגע על המושגים שאליהם נהנים להתייחס כל תומכי הפלורליזם הדתי במרחב הציבורי, ומדרבני הכבוד ההדדי וכיבוד החוק.

של מי המרחב הציבורי הזה?(צילום: אוהד צויגנברג)

בקרוב: איסור על מחיצות בבתי הכנסת

שימחתם את הרצל. בישראל 2013 כיפות שחורות ורצועות תפילין מקבלות הכרה רק כשהן על ראשיהן של נשים.

בישראל 2013 לימוד הגמרא מקבל הכרה רק עם פירוש ר"קי (רות קלדרון, "יש עתיד"). בישראל 2013 מותר לרמוס ברגל גסה ובריש גלי את חוק שעות העבודה והמנוחה, חוק החמץ, ועוד אין ספור חוקים הנוגעים לסטטוס-קוו, אבל בשמה של הסובלנות במרחב הציבורי אסור למנוע מ"נשות הכותל" להפר את פסיקת בית המשפט העליון, ולהתפלל מדי חודש במקום הכי מקודש לעם היהודי.

בישראל 2013 מכבדים מסגדים ומנזרים, ומזדעקים על כל קשקוש על חומותיהם, אך כשבתי כנסת מחוללים וספרי תורה נקרעים, תש כוחו של הנשיא להוציא הודעה מצועצעת.

•  מאיר ברגר הוא הפרשן הפוליטי של העיתון החרדי "המבשר"