איזון לא עדין
אני לא רוצה לשלוח את הבת שלי בבוא העת לצבא שלא מאפשר לה כאישה לשמש בתפקידי פיקוד מסוימים רק כי היא אישה, לדרישת פקודיה הגברים, או מאלץ אותה לערוך אימון ספורט בשרוולים ארוכים כי יש שם קבוצת גברים איזוטרית וכוחנית שדורשת את זה
אני הבנתי מהר, המדינה מבינה לאט: רק 30 שנה מאוחר יותר קובע דו"ח מבקר המדינה, כי משמעות שילובם של חיילים
האמת היא שלא ממש צריך את המבקר על מנת להבין את זה. מספיק לעיין ב"חוק השילוב הראוי", המתיר לחיילים דתיים להתנגד לשיבוצם ביחידות מעורבות ומאפשר לטירונים להדיח דה-פאקטו את המפקדת שלהם רק משום שהיא אישה, ומעניש חיילות שעורכות אימון כושר עם שרוולים קצרים מגובה המרפק, כדי להבין שאנחנו כבר מזמן לא מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה.
הפכנו להיות קבוצת כח צרה ושוביניסטית שיש לה צבא ומדינה. אם היה כתוב "יהודים" או "פלסטינים" במקום "נשים" בחוק השילוב הראוי, לכולנו ברור מה היו תגובות הציבור לגביו. אבל נשים הן טרף קל - לאף אחד לא באמת אכפת מהמחיר שאנחנו משלמות על הברית הפוליטית הזו בין גברים חילונים לגברים דתיים.
מחייכים כל הדרך לכסא הבא
גם הנשים עצמן לא מבינות את משמעות שילובם של חרדים וחרד"לים בצבא. אחרת, אין לי דרך להסביר את מה שהתחולל אתמול בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, כשזו דנה בנושא "שוויון בנטל". ישבו בוועדה נשים לכאורה מודעות לעצמן ולמעמדן ומכרו את כבוד האדם וזכויות האדם של כולנו בנזיד עדשים. הידיים ידי עשיו והקול קול יעקב. בז'רגון פמיניסטי לעילא ולעילא הן הסבירו לנו (השרה לימור לבנת) שיש לשמור על "האיזון העדין" או (היוהל"ן - יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים תא"ל רחל טבת-ויזל) שיש פקודת שוויון חדשה וסודית המסדירה את הכללים למניעת פגיעה בנשים מצד החרדים המשולבים בצה"ל, אולם הפקודה היא "עניין פנימי של הארגון" ולכן היא סודית עד שתחתם על-ידי הרמטכ"ל ותהיה סופית ובלתי ניתנת לשינוי.
כשהערתי ש"הארגון" שייך לנו, העם, היא השיבה שזה ארגון מסודר. טוב, כל כך מסודר, שמיישם מצוין את אחת מפרקטיקות הדיכוי העתיקות ביותר בעולם: בירוקרטיה ומידור, יצירת מערך בירוקרטי סבוך של תלונות פרטניות על הפרת זכויות נשים במקום לפתור את הנושא באופן עקרוני וגורף. כשכל אחת מאלפי החיילות צריכה להתלונן בנפרד ולעמוד לבדה מול המערכת לברור תלונתה - החרדים וקברניטי בצבא מחייכים כל הדרך לכסא הבא.
אם לחזור רגע ללבנת, הרי שהתעקשותה לדבר על "האיזון העדין" בלשון רבים - "כולנו רוצים לשלב את החרדים", במיוחד בחדר ישיבות שהרוב המכריע מהיושבות בו מתנגדות באופן נחרץ לשילובם של חרדים בצבא, הינו פרקטיקת דיכוי נוספת: פטרנליזם. וזה בא לנו בסיבובית ממי שפתחה את דבריה במשפט "אי אפשר להאשים אותי שאני לא פמיניסטית".
אם כבר מדברים על זה, "איזון עדין" הוא מכבסת מילים להתחשבות מופלגת ב"רגישויות" של קבוצה אחת על חשבון זכויות יסוד של קבוצה אחרת. כמי ששירתה בצה"ל בנאמנות (ולא רק בצה"ל – אלא אף לפני, אחרי ולכל אורך השנים משרתת בהתנדבות את החברה האזרחית), והייתה אחת ממדריכות השריון הראשונות בצבא, אני לא רוצה לשלוח את הבת שלי בבוא העת לצבא שלא מאפשר לה כאישה לשמש בתפקידי פיקוד מסוימים רק כי היא אישה, לדרישת פקודיה הגברים, או מאלץ אותה לערוך אימון ספורט בשרוולים ארוכים כי יש שם קבוצת גברים איזוטרית וכוחנית שדורשת את זה.
בלי מין
מה שראוי לזכור כשמדובר בשילוב חרדים בצבא, שממש לא מדובר בשוויון אלא במשחקי כוח ציניים שעניינם מי ישלם את האתנן הפוליטי לכינונה של קואליציה הפופוליסטית שמנהלת אותנו. החרדים לא רוצים להתגייס ולא מתאימים לשירות בצה"ל. הם כן יהיו מוכנים לנהל מו"מ על השתלבותם במערכות התנדבותיות ושילובם בעבודה, וחלקם אף יסכימו ללימודי ליבה שיאפשרו מאוחר יותר התפתחות מקצועית ראויה. כדי להכשירם לעבודה יש להקים מסגרות הכשרה מקצועית ומרכזי תעסוקה בכל רחבי הארץ. מדובר במאות מליונים, אולי במליארדי שקלים, שהם השקעה אסטרטגית ביציבותה הכלכלית חברתית של מדינת ישראל לעשרות השנים הבאות. אורך חיי הממשלה הוא רק ארבע שנים, אז למי אכפת מהעשור הבא?
החלק הלכאורה איזוטרי שקומם אותי במיוחד בדיון, הייתה הידיעה לפיה היחידות טהורות המגדר שיגויסו תורכבנה בצו הרבנים מאברכים נשואים בני 21 ובמעלה שיש להם אישה בבית ולכן ניתן לחשוף אותם לכאורה לטומאות הצבא. ח"כ שולי מועלם ("אני כאמא לחיילות") הזדעזעה עד עמקי נשמתה מעצם השימוש שלי במילה "מין", כשהבעתי שאט נפש מההחפצה הזו של חיילות: בבחינת "נביא לשם רק כאלה שיש להם היכן להוציא את האנרגיה המינית שמעוררות בנות ה-18 באברכים".
אחרי פרקטיקת הבירוקרטיה ופרקטיקת הפטרנליזם, הגענו להתחסדות להשתקה. המילה "מין", עבור מועלם, היא "מילה לא ראויה ודרדור הדיון". היא ממש עוררה סצינת זעזוע קטנה סביב המילה המשוקצת, והצטרפו אליה לבנת ויו"ר הוועדה, שניסתה להרגיע את הרוחות. אמנם הסאב טקסט של הדיון עסק כל-כולו בהצגת חיילות כאובייקטים מיניים מבלי לקרוא בשם המפורש, אולם הס מלהזכיר אותו ביחס לגורמי הבעיה. במקום גינוי והדרת הקבוצה המדירה, כולם עוסקים בשמירה על איזון עדין והתייחסות סוציאלית פרטנית ופטרנליסטית לנשים.
גם מי שלא מצליחים להבין עד הסוף את הסוגייה המגדרית, מבינים את סוגיית הקצבאות לאברכים ולישיבות. אם חשבתם שהקצבאות תבוטלנה, טעות בידכם. חייל נשוי מקבל מצה"ל שכר גבוה פי 4-5מחייל שאינו נשוי, חופשת לידה בת 8 ימים, 10 ימי חופשה נוספים בשנה, השתתפות בשכר דירה ותנאי ת"ש מופלגים. האם ייתכן שכל התרגיל המלוכלך הזה לגיוס חרדים היה בכדי לתת לעם הכועס את מה שהוא רוצה – ביטול התלות הכלכלית של האברכים בכיס של כולנו - היה רק כדי להעביר את אותו תשלום בדיוק לכיס אחר?
הכחדת נוכחות נשית מהמרחב הציבורי
ראוי לציין שנוכחותי בוועדה לא הייתה רק בשם עצמי, החילונית ששירתה בצבא ובימים אלו על סף גיוס ילדיה אליו, אלא גם בשם "קולך" - ארגון הנשים הפמיניסטיות הדתיות, שהעומדת בראשו, ד"ר חנה קהת, בקשה ממני לייצג שם גם את עמדתן, הזהה לזו שלי.
אם לעשות שימוש לרגע בסגנון ההתבטאות המניפוליטיבי של לבנת ומועלם - קשה להאשים את נשות קולך שהן "לא מבינות את התרבות ומרקם החיים העדין" של החרד"לים. הן מבינות מצויין זכויות אדם של נשים ואת הפרתן השיטתית, המכוונת והבוטה הגלומה בהחלטה השערורייתית לשלב חרדים וחרד"לים
בצבא, ואת השפה המכובסת של "לאפשר להם לקיים את אורחות חייהם" – שמשמעותה הכחדת נוכחות נשית מהמרחב הציבורי של כולנו.
אסיים בדבריה המדויקים של ח"כ מרב מיכאלי בוועדה: ״אני שוב שומעת כאן עד כמה הצבא מגן על החרדים שמשרתים הרבה יותר מאשר על הנשים, שהן ציבור עם מוטיבציה ונאמנות גבוהה בהרבה בשירות. עד היום הצבא לא ממיין נשים לפי הכישורים שלהן, אלא לפי המגדר. מצער אותי גם שהיוהל"ן טוענת שצהל רוצה "לשמור על הדי.אן.איי" שלו (לכן הפקודות הסודיות שאינן מפורסמות לציבור הנפגעות מהשילוב ), כי ה"די אנ איי" של צה"ל מדיר נשים ומפלה נשים לרעה מאז ועד היום״.
חנה בית הלחמי, יועצת שיווק ואסטרטגיה, מנחה ומאמנת
לפנייה לכתב/ת 
