משחקים באש: הנזק של התקיפות בסוריה
ישראל "בזבזה" חופש פעולה צבאי על תקיפת נשק שבלאו הכי כבר נמצא בידי חיזבאללה. אסד כבר מתגרה ובפעם הבאה גדול הסיכוי שיגיב ברצינות, אז מה יעשה נתניהו כששיירת נשק "מפר איזון" אמיתי תצא מסוריה? על ההתנהלות השלומיאלית שחיזקה את התמיכה של פוטין בסוריה
פטריות האש שהיתמרו מעל דמשק לפני כשבועיים אתגרו את בשאר אסד ואת משטרו כמעט עד הקצה. הן היו עלולות לגרור תגובת גמול שתצית התלקחות רחבת היקף בצפון. הלילה והבוקר (יום ג') כבר ראינו התגרות קטנה - ירי על ג'יפ של צה"ל והכרזה תקדימית (ושקרית) על "השמדת רכב שחצה את הגבול". אסד לא רוצה לגרור תגובה ישראלית, אבל במזרח התיכון אי אפשר תמיד לשלוט בגובה הלהבות.
הפעולה הצבאית ההיא הייתה כנראה מוצלחת מבחינה מודיעינית ומבצעית. אינני יודע זאת מכלי ראשון אבל ב"ניו יורק טיימס" כתבו שחיל האוויר הישראלי הפציץ והשמיד בסוריה משלוח איראני של טילי קרקע-קרקע חדישים לחיזבאללה. אם כתבו בניו יורק טיימס - אני לא מתווכח. הרי קברניטינו לימדו אותנו לאחרונה שהעיתון - כמו גם רשת CNN - הם למעשה פי הסוס הישראלי. התקשורת הישראלית היא רק להקת המעודדות שלו ושל רוכביו.
- עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
אבל בכל זאת, אפילו לאנשים הבקיאים ממני בענייני ביטחון לאומי לא לגמרי ברור אם באמת היה נחוץ וחכם לפעול בעיבורה של דמשק בעיתוי הנוכחי ובמתווה פעולה ראוותני. לא ממש ברור אם הטילים שהופצצו אכן היו מיועדים לחיזבאללה או בכלל לצבא סוריה - שמאגרי הנשק האסטרטגי שלו הידלדלו מאוד לאחרונה עקב הירי על אזרחי ארצו. גם אין ודאות שמה שנפגע בהפצצה אכן היה משלוח טילים "שוברי מאזן הרתעה" מאיראן או משהו אחר לחלוטין. וראוי גם לתהות אם כל מה שאמור היה להיפגע אכן הושמד ויצא מכלל פעולה. בקיצור, אין שום ודאות שההפצצה האחרונה אכן שיבשה באופן ניכר את מאמץ ההתחמשות של חיזבאללה וכי ההישג בפועל היה שווה את הסיכון האסטרטגי שלקחו יוזמי המבצע.
האם בשביל לשרוף כמה התקני ניווט על טילים שיש כבר לחיזבאללה כמה מאות כמותם לא בזבזנו חופש פעולה צבאי-אסטרטגי ולגיטימציה
מדינית שנזדקק להם בעתיד, כששיירת נשק שובר איזון אמיתי (למשל טילי SA-17) תצא בדרכה מסוריה ללבנון?
בכל מקרה, גם בתגובות להתגרויות הסוריות צריך להיזהר, כדי לא לגרור הסתבכות והתלקחות לא רצויה לשני הצדדים, כמו למשל הכנסת חיזבאללה לרמת הגולן - איום שכבר נשמע וצריך לקחת אותו ברצינות.
קצין צה"ל מביך את ממשל אובמה
אבל מה שמטריד יותר מהכול הייתה השלומיאליות שבה טיפלו וושינגטון וירושלים בהיבטים התקשורתיים, המדיניים והדיפלומטיים של הפרשה. זה התחיל בנשיא ברק אובמה, שבאוגוסט שעבר הכריז ששימוש בנשק כימי על ידי המשטר הסורי - ואפילו הזזתו ממאגריו - יהווה שינוי כללי המשחק. במילים פשוטות: קו אדום שאם אסד יחצה אותו - ארה"ב תגיב. אולי אפילו בכוח. ההכרזה הזו בנאום פומבי, כך אנו למדים, נעשתה בשליפה מהמותן, לפני שהנשיא ויועציו החליטו מה יעשו אם אסד אכן יחצה את הקו האדום.
עובדה: שמונה חדשים אחר כך, באפריל האחרון, כשהתברר מעל לכל ספק שאסד אכן עשה שימוש בנשק כימי נגד אזרחי ארצו, אחז שיתוק בממשל האמריקני. אובמה לא החליט עד עכשיו כיצד להגיב.
בין שברון עשה זאת ברשות ובידיעת הממונים עליו ובין שלאו, הוא הצליח להביך את מזכיר המדינה האמריקני הטרי, ג'ון קרי, שהיה אותה עת באיסטנבול. העיתונאים שאלו וקרי חסר הניסיון והתמים משהו הרים טלפון לנתניהו. ראש הממשלה אמר לו שהוא אינו יכול להוכיח את מה שאמר תא"ל ברון. קרי חזר כמנצח לעיתונאים מנפנף בדברי נתניהו, אבל כעבור כמה ימים נאלצו קרי ואובמה עצמו להודות, לבושתם, שאכן יש מידע מודיעיני מהימן למדי שאסד עשה שימוש בנשק כימי.
מיד החלו יריביו הפוליטיים של אובמה מימין ומשמאל, וכמובן גם התקשורת, להציק לו בשאלה איך בדעתו לפעול. מאחר שלנשיא האמריקני לא היה מושג, ואין לו מושג גם היום, מה לעשות כדי ללמד את אסד לקח, הוא החל להתפתל ולהתפלפל, ובצר לו אף גייס את יו"ר המטות המשולבים, הגנרל מרטין דמפסי, להסביר למה נורא מסוכן לפעול צבאית בסוריה - לא רק על הקרקע אלא גם באוויר.
ההתערבות הרוסית
בנוסף על כך נחתו על אובמה בשבועות האחרונים עוד כמה סקנדלים שהמשותף לכולם הוא שהם חשפו תערובת לא מחמיאה של זדון ותפקוד לקוי של הממשל. אלא שבנקודה זו באה ישראל לעזרתו ותקפה בסוריה. התקיפה אמנם נועדה למנוע נשק חדיש מחיזבאללה אבל לממשל בוושינגטון התאים מאוד להציג את התקיפה כמיזם ישראלי-אמריקני משותף. גם אקט הגנה עצמית ישראלי וגם סוג מרומז של תגובה אמריקנית על כך שאסד חצה את הקו האדום בעניין הנשק הכימי. כך לפחות יפסיקו יריביו הפוליטיים של אובמה, בעיקר הסנטור הרפובליקני ג'ון מקקיין, לרדת לחייו של הנשיא הפוסח על שתי הסעיפים בעניין הסורי.
זו לא הייתה הכוונה של קברניטי ישראל, אבל זה מה שקרה. בישראל היו מעוניינים דווקא שאסד והאיראנים יתעלמו מהתקיפה כדי שלא יגיבו עליה באופן שעלול לסכן את ישראל, אבל בפנטגון חשבו אחרת. פקיד בכיר שם מיהר להדליף לכלי
אחרי גיחת ההפצצה השנייה לא נותרה ברירה לאסד, לחיזבאללה ולאיראנים, אלא לאיים בתגמול מכאיב לישראל ולחפש דרכים מעשיות להוציאו לפועל. הרוסים חשים שגיחות ההפצצה הישראליות יצרו תקדים מסוכן מבחינתם ומבחינת הקליינט שלהם: האופן שבו בוצעו התקיפות הישראליות הבהיר למומחי הפנטגון ונאט"ו (ולפוליטיקאים הרפובליקנים) שאפשר להתערב צבאית בסוריה – לפחות מהאוויר – מבלי לספוג אבידות. לכן פעל פוטין במהירות ובנחישות כדי לסכל אפשרות זו.
השורה התחתונה היא שהנזקים האסטרטגיים של ההפצצה בסוריה ושל מה שנראה כתיאום שלומיאלי בין ממשלי ישראל וארה"ב היו גבוהים הרבה יותר מהרווח שהושג בפעולה הצבאית. (בסך הכול הושמדו באותן שתי גיחות כמה טילים מסוג פתח 110, שלחיזבאללה כבר יש כמה מאות מהם, אף כי קצת פחות מדויקים).
ואלה נזקי ההתנהלות סביב התקיפה בסוריה:
מעתה יצטרכו בצה"ל ובקבינט לחשוב היטב לפני שמאשרים תכנית להפציץ או לעצור באמצעים אחרים שיירת נשק מסוריה לחיזבאללה בלבנון. בישראל יודעים כעת שבעתיד יהיו עוד ניסיונות להעביר נשק לחיזבאללה מסוריה או מאיראן, ובמקרה של תקיפה ישראלית נוספת יתקשה אסד להבליג, אפילו אם ירצה. כמוהו גם חיזבאללה, האיראנים ואולי גם הרוסים.
ישראל העניקה במתנה רוח גבית - פיזית ומוראלית - למשטרו של בשאר אסד. הוא קיבל משנה לגיטימציה ודחיפות לתבוע מפוטין שיספק לו בפועל, אחרי שנים של גרירת רגליים רוסית, מערכות טילי נ"מ S-300 וטילי חוף-ים יאחונט מהדגם המצויד במכ"ם משופר. מערכות נשק אלה הן כה ארוכות טווח וכה חסינות מפני שיבוש, עד שהן מאיימות על מדינת ישראל ועל חופש הפעולה הימי והאווירי שלה בין אם יגיעו לידי חיזבאללה ובין אם יישארו במובלעת העלווית שנרקמת והולכת בסוריה. כמו כן אפשרה ישראל לאסד ללכד סביבו את תומכיו ולטעת בהם מוטיבציה,
כי היא הוכיחה להם כביכול שהמורדים פועלים בעצה ובתיאום עם ישראל וארה"ב.
ישראל אפשרה לרוסים להפגין מחדש עמידה איתנה לצד הקליינט הסורי שלהם, ואגב כך לקצור רווח כספי, השפעה אזורית וכמה הישגים מדיניים. לא רק שפוטין תקע לארה"ב אצבע בעין כאשר סיכל את הניסיון להטיל סנקציות נוספות על המשטר בסוריה, אלא שגם הכריח את נתניהו - מתנצל סדרתי מאז פרשת משעל ב-1998 - ללכת אליו לקנוסה במעון הנופש שלו בסוצ'י, כדי להשתדל אצלו שלא יספק טילי S-300 ויאחונט חדישים לאסד.
ביבי ביקש יפה, אבל פוטין נזף בו על התקיפות בסוריה וסירב להבטיח דבר. נראה שלכך התכוון הנשיא הרוסי מראש: ללמד את ראש ממשלת ישראל לקח וקצת להשפיל אותו כדי שלא ידרוך על יבלות הרוסים ולא ישרת את האמריקנים. עם זאת, לגופו של עניין, יש עדיין סיכוי שפוטין לא יעביר לאסד את טילי הנ"מ והיאחונט, או שימנע הפיכתם למערכות מבצעיות.
לבסוף, בפרשת הנשק הכימי והתקיפה הישראלית בסוריה הופגנו קבל עולם ואייתוללות חוסר הנחישות של ממשל אובמה וחוסר נכונותו לעמוד מאחורי הקווים האדומים שהוא משרטט. בכלל, אין זה נכון אסטרטגית לשרטט קווים אדומים שמעבירים ליריב את היכולת לקבוע מתי תפעל ומתי לא. אבל אם קבעת קו אדום – אמינותך וכושר ההרתעה שלך על כף המאזניים. בטהרן ראו איך ממשל אובמה וממשל נתניהו מסתבכים זה ברגלי זה ומכשילים זה את זה מבלי להתכוון והבינו את המשמעות. חבל.
לפנייה לכתב/ת 
