הדמגוג האפיל על המיוחד / על עזיבת מוריניו
בריאל מדריד לא יזילו דמעה בעקבות הפרידה מהפורטוגלי. לא בגלל שלא עמד בשתי המטרות העיקריות שהציב עם כניסתו לתפקיד, אלא בעיקר משום שהפך לגונב דעת שנגרר למאבקי אגו בלתי נגמרים. הציון הסופי: נכשל
אם נשפוט את הקדנציה של ז'וזה מוריניו בריאל מדריד לפי "מדד מוריניו" הרי שמדובר בכישלון. הנה, רק השבוע ערכה התקשורת הספרדית השוואה ומצאה כי מבחינת הישגים, הטור של "המיוחד" הכי דל מבין אלה שאימנו את הבלאנקוס במשך שלוש עונות רצופות.
עוד ב-ynet ספורט:
אפשר להיזכר גם בשתי המטרות המרכזיות שבגללן נחת הפורטוגלי באצטדיון סנטיאגו ברנבאו - להילחם בהגמוניה של ברצלונה ולזכות בגביע אלופות עשירי בתולדותיה. לגבי הגביע האבוד אין צורך להוסיף, וגם בנוגע למאבק מול היריבה השנואה, הבלאנקוס נותרו מאחור והיו פחות טובים בכל אחת משלוש העונות האחרונות (כן, גם העונה).
האמת, הקדנציה של מוריניו היא אכן כישלון, אבל בואו לא נהיה "מוריניו" ונשפוט אותו קצת יותר בהגינות. כי מספיק רק להיזכר בפערים שהיו בין ריאל
לבארסה לפני הגעתו לבירה הספרדית כדי להבין שאי אפשר להתעלם מהעבודה האדירה שעשה עם שחקניו. ואסור לשכוח את השיאים שנשברו ולא את הקצב המטורף שבה ריאל של מוריניו יצאה להתקפות מתפרצות והרגה את יריבותיה.
הבעיה היא שכעת, כשמוריניו עצמו יורד מבמה המרכזית במדריד, ההישגים הם לא נושא השיחה העיקרי ולא גדולתו כמאמן (והוא אכן אחד הגדולים). בימים האחרונים רוב רובם של אנשי התקשורת במדריד ביקרו את הפורטוגלי על כך שלמרות הישגיו, המורשת שהוא משאיר מאחוריו היא הסטייה מהדרך שבה המועדון המפואר הזה צועד במשך 111 שנות קיומו. במקום החתירה לניצחון והווינריות המדרידאית, עסקו בחודשים האחרונים בחדר הלבשה מסוכסך ובמאמן ששם את עצמו מעל הקבוצה.
בשורה התחתונה, מוריניו הדמגוג האפיל על מוריניו המאמן הדגול, וכאן ההבדל הגדול בין המאמן שייחשב אגדה בצ'לסי ואינטר לבין הדמות הלא אהודה שעוזבת את ספרד בעוד מספר ימים. ולא משנה כיצד "המיוחד" יציג את המציאות כראות עיניו, זו הסיבה העיקרית למה הוא מקבל ציון נכשל על שלוש העונות האחרונות.
גונב הדעת שלא ידע להפסיד
רק בשבועות האחרונים הוכיחה התקשורת במדריד עד כמה הוא גונב דעת. בפעם הראשונה כאשר במהלך מסיבת עיתונאים הוציא רשימה שהכין מבעוד מועד של 18 המאמנים שאימנו את ריאל מדריד ב-21 השנים האחרונות והגיעו רק לחמישה חצאי גמר ליגת האלופות בעוד הוא הגיע למעמד שלוש פעמים בשלוש שנים. באותה רשימה הוזכר גם שמו של ויסנטה דל בוסקה, אבל מה שמוריניו "שכח" לציין שאותו דל בוסקה הוליך את הבלאנקוס לשתי זכיות בצ'מפיונס.
צפו במוריניו מפרט את המאמנים שאימנו בריאל בשנים האחרונות ואת השיגיהם לעומת אלו שלו
לא חלפו מספר ימים ומוריניו הכריז כי הוא מצטער שלא החתים את דייגו לופס על חשבון איקר קסיאס כבר אחרי העונה הראשונה בה הדריך את הבלאנקוס. אלא שכלי התקשורת בספרד מצאו כי בסיום אותה עונה ראשונה, בה השתוקק להחתים את לופס, הוא צולם מתבטא כי מגיע לקסיאס לזכות ב"כדור הזהב".
שני המקרים הללו רק היו שיאו של עימות ארוך אליו נגרר עם התקשורת של מדריד. הבלאגן שנוצר בריאל אחרי כל הפסד נתן תחושה שמוריניו נכנס לקרבות אגו בלתי נגמרים, והכל כדי להסית ממנו את האש. בסופו של דבר, כלי התקשורת (נכון, אפשר לטעון שרובם מעריצים את הרצפה עליה דורך קסיאס) לא נשבו בקסמיו כפי שהתרגל מהצהובונים באנגליה, והוא זה שנכווה מהלהבות.
לופס? צפו במוריניו אומר שכדור הזהב מגיע לקסיאס
דמעות לא יהיו פה
במסיבת העיתונאים של פלורנטינו פרס אמש, התבטא הנשיא בדיפלומטיות וידע לא להיכנס לבורות שניסו אנשי התקשורת להכניס אותו. אבל אל תתנו לאווירה הנינוחה הזו להטעות.
זה עניין של זמן עד שמוריניו יפתח את פה, יוציא את הכביסה המלוכלכת על יחסיו עם קסיאס, סרחיו ראמוס וכו' ואז הדברים ייראו אחרת. הרי אין סיכוי שהפורטוגלי ייפרד וימשיך הלאה בידיעה שהתדמית שלו ספגה פגיעה כה אנושה.
ואם כבר בפרידות עסקינן, לפני שלוש שנים, עם סיום תפקידו של מוריניו באינטר, נפרד הפורטוגלי ממרקו מטראצי בדמעות אחרי שאינטר ניצחה את באיירן מינכן וזכתה בגביע האלופות, ממש באותו אצטדיון, סנטיאגו ברנבאו. אפשר רק להניח כי בעוד שבועיים, כאשר מוריניו יעזוב את דלתות האצטדיון של ריאל בפעם האחרונה, אף אחד לא יזיל דמעה של עצב. ואם אכן המצלמות יקלטו אחד כזה, מומלץ לחפש את התנין שיחלוף בסביבה.
