בדקי את עצמך: האם את "כמעט אנורקסית"?

ג'ני שאפר הייתה בת ארבע בלבד כששמעה קול בתוך ראשה פוקד עליה לא לאכול. "את שמנה ואת לא מספיק שווה‭,"‬ הוא צעק עליה, והיא כל כך נבהלה עד שלא נגעה בעוגת יום ההולדת במסיבות של חברותיה, ואפילו כשחגגה את יום הולדתה שלה לא העזה לטעום מעוגת השוקולד. אך הקול המסתורי לא הרפה. העלבונות שהטיח בה ("‬יש לך רגלי פיל! את פרה‭("!‬ נטעו בה את התשוקה לרזות כמה שיותר - ויהי מה.

רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו , ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם

"ביסודי ובתיכון לא הייתה לי אפשרות להגשים את החלום שלי מפני שאמא שלי פקחה עליי שבע עיניים ודאגה שאוכל שלוש ארוחות ביום‭,"‬ מספרת שאפר (36),‬ שלא העלתה בדעתה כי הקול המפחיד יהפוך לחבר הכי נאמן בחייה, זה שילווה אותה במשך שנים ארוכות. שאפר, מוזיקאית, זמרת וסופרת, חתומה לצד הפסיכולוגית ד"ר ג'ניפר ג'יי. תומאס על הספר "ALMOST ANOREXIC".‬ הספר יראה אור בארצות הברית בסוף יוני, אבל כבר עכשיו הוא מעורר תהודה רבה. ד"ר תומאס, פרופסור חברה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, הטילה פצצה לשוק האמריקני לאחר שהגדירה מושג חדש, שמדליק נורות אזהרה בראשיהם של מיליוני אנשים, ובמיוחד אצל הורים - לא אנורקסיה מלאה, אלא כמעט אנורקסיה.

ההפרעה הופכת למרכז הקיום  

"אדם אחד מתוך 200 לוקה באנורקסיה, שהיא מחלת נפש הנובעת מגורמים גנטיים, פיזיולוגיים וסביבתיים שהתפרצו עקב לחץ חברתי‭,"‬ אומרת ד"ר תומאס (32), נשואה, תושבת בוסטון, שעובדת בעשור האחרון

בשתי קליניקות להפרעות אכילה. "אבל מספרם של הלוקים ב'כמעט אנורקסיה' גדול בהרבה. מדובר באדם אחד מתוך ‭,20‬ ופירושו של דבר שהאדם הזה יכול להיות את, אתה או בני זוגכם, שאפילו בינם לבין עצמם מתכחשים לקיומה של ההפרעה‭."‬

בראיון בלעדי ל"זמנים בריאים" מסבירה ד"ר תומאס שהמונח "כמעט אנורקסיה" לא מתייחס למצב שבו בחורה בריאה מחליטה לרדת שני קילו כדי להיכנס לשמלת הכלולות או לצעיר בריא שמאמץ דיאטה מסויימת לקראת השתתפות בריצת מרתון. שני המקרים האלה מתארים מצב זמני. כשמדובר בהפרעה היא הופכת למרכז הקיום ומשפיעה על האדם לרעה בכל תחומי חייו. "כמעט אנורקסיה מסוכנת לא פחות מאנורקסיה מלאה, ודווקא מפני שהלוקה בה יכול להתעלם מקיומה ולהסתיר אותה מהסביבה - היא עלולה לגרום למוות‭,"‬ אומרת ד"ר תומאס.

גם ד"ר תומאס עצמה הגיעה לתחום הזה בעקבות התנסות אישית. "מאז ומתמיד שמרתי על משקל מאוזן בזכות המבנה הגופני שאיתו באתי לעולם‭,"‬ היא מספרת, "אבל בגיל התיכון רקדתי בלט וראיתי איך רקדניות שלא היו דקיקות הופלו לרעה. אף כוריאוגרף לא אמר להן בצורה מפורשת 'אם אתן רוצות סולו עליכן לרדת במשקל'‬, אבל זה היה באוויר. רקדנית מלאה לא הורשתה לעמוד בשורה הראשונה ולא רקדה במרכז, דחקו אותה לשורה האחורית. לצערי ראיתי בנות שהתחילו להשתמש בכדורים משלשלים כדי לקבל תפקיד‭."‬

-איך קרה שאת לא נסחפת לכך?

"יש שתי תשובות. התשובה הקלה היא שמעולם לא שקלתי לעסוק במחול באופן מקצועי, זה היה עבורי רק תחביב. התשובה היותר מורכבת נעוצה בגורמים להפרעות אכילה שכיום אנחנו מבינים אותם הרבה יותר מבעבר. לפני 15 שנה החוקרים התלבטו בשאלה אם הפרעת אכילה נובעת מגנים או מסקיני ג'ינס, כלומר מתורשה או מהשפעה סביבתית.

"כשהטלוויזיה האמריקנית הגיעה לראשונה לאי פיג'י ותושביו נחשפו לסדרות כמו 'מלרוז פלייס' ו'בוורלי הילס'‬ לא נרשם דיווח מיידי על נערות שהחלו לעשות דיאטה; אבל שלוש שנים אחרי שהטלוויזיה הפכה שם לבת בית, ‭60%‬ מהן הקיאו על בסיס יום־יומי. זה אחד המחקרים שהוביל אותנו לתובנה שהגנים מגישים לנערה את האקדח - ואילו הסביבה גורמת לה ללחוץ על ההדק. אני לא נסחפתי למבצעי הרזיה מפני שלא ירשתי את הגנים שחשפו אותי לסכנה‭."‬

מבחוץ לא רואים עליהם

ד"ר תומאס החליטה להקדיש את חייה לחקר הפרעות אכילה ולטיפול בהן - מטרייה רחבה שתחתיה נמצאות שתי התופעות הנפוצות ביותר, אנורקסיה ובולימיה, לצד תופעות שכיחות פחות, שאותן היא מתארת בספר אך מעדיפה שלא להתייחס אליהן בראיון מחשש לספק רעיונות לאלה שעוד לא מכירים אותן (למשל לעיסה אינסופית או אכילת תחליפים למזון).‬

"ידעתי שאתמקד בהפרעות אכילה מפני שזו מחלת נפש חמורה שפוגעת בכולם, ללא הבדל מין (באנורקסיה יש יותר נשים, בבולימיה יש יותר גברים),‬ דת, לאום, השכלה או מצב כלכלי‭,"‬ היא מספרת. "הפרעות האכילה מכל הסוגים הן הרבה יותר מזעקה לתשומת לב, וזו שטות לחשוב שבעל ההפרעה יכול לאכול ופשוט בוחר שלא לעשות זאת. לא מדובר בבחירה. כבר הוכח שכאשר האדם יורד במשקל בצורה משמעותית, מתעוררים אצלו כוחות ביולוגיים, פיזיולוגיים ונפשיים ש'נועלים' בתוכו את התסמינים וכופים עליו להמשיך‭."‬

מאות המטופלים שלה (מגיל 9 עד 65)‬ הוכיחו לה שהטווח רחב. בצידו האחד יש שטח לבן - אנשים ללא הפרעות אכילה; בצד השני יש שטח שחור - אנשים הסובלים מהפרעות אכילה; ואילו השטח הגדול

ביותר הוא האפור, אנשי ה"כמעט‭."‬ לדבריה, "מבחינה פיזית הם עוד לא נראים כמו עור ועצמות וחלקם עדיין שומרים על תפקוד תקין, אבל התופעות הנפשיות שמאפיינות את בעלי הפרעות האכילה כבר מעיקות עליהם.

"הם מרגישים שהאוכל גרם להם לאבד את השליטה על עצמם ועל חייהם. הם מתביישים בהתנהגותם, הם סובלים מרגשות אשמה על כך שלמרות כל המאמצים הם אינם מצליחים לרדת במשקל, הם חיים בפחד מתמיד שמא לא יצליחו לשמור על הרזון שהושג במאמץ כה רב והם מתנזרים מחיי חברה כדי לא לחשוף את סודם. אלה חיים ללא שמחה וללא תקווה". ‬

חמישה מאפיינים ברורים

ההגדרה החדשנית של ד"ר תומאס כבר הקימה עליה לא מעט מבקרים. היו שטענו נגדה שכל אישה ראויה לשאת בתואר "כמעט אנורקטית‭,"‬ מפני שאין בעולם אישה שלא תשמח להיפטר מ־2־3 קילו שמפרידים בינה לבין האושר. לפיכך היא מונה חמישה מאפיינים לאנשי ה"כמעט": ‬

‭.1‬ עולים ויורדים כמו יויו: בניגוד לחולי אנורקסיה ובולימיה שהגרף שלהם מראה ירידה קבועה במשקל, ה"כמעטים" עולים ויורדים כמו יויו.

‭.2‬ הם כופים על עצמם הגבלות ואיסורים: "בניגוד לנערה שמחליטה להתנזר מהמנה האחרונה בתקופה שקודמת לנשף סיום שנת הלימודים, ה'כמעטים' ניזונים אך ורק ממאכלים דלי שומן, מעבירים את כל היום בספירת קלוריות ומאמצים תפריט שלא עולה על ‭1,000‬ קלוריות ביום. הם שוקלים כל פירור שיש בכוונתם להכניס לפה, עולים על המאזניים עשר פעמים ביום בתקווה 

שמשקל הגוף שלהם ישתנה, וסובלים מייסורי מצפון איומים כשהם חוטאים באכילה‭."‬

‭.3‬ הם מתאמנים בצורה מוגזמת: "כולם יודעים שהפחתת אכילה לא מספיקה כדי לרדת במשקל ושחובה להוסיף לה פעילות גופנית, אבל אם מישהו מבלה מדי יום שעתיים בחדר הכושר זה מוגזם. ואם מי שהתרגל להתאמן שעתיים ביום גוזר על עצמו שעת אימונים שלישית כדי להיפטר מההמבורגר שאכל לצהריים - זה חולני‭."‬

‭.4‬ הם נסחפים להתקפי זלילה שלאחריה אם ההקאה לא מתבצעת באופן טבעי הם יוזמים אותה או משתמשים במשלשלים. "גם שתייה מוגזמת מהווה נורת אזהרה. אנשי ה'כמעט' שותים מים או משקאות דיאט ללא הכרה כדי לדכא את תחושת הרעב‭."‬

‭.5‬ הם מפתחים דימוי גופני שלילי: "גם אחרי שהצליחו לרדת במשקל הם שונאים את גופם ואת הופעתם החיצונית מפני שכבר אין להם ביטחון עצמי ושמחת חיים‭." ‬

חייבים לקבל עזרה נפשית

ד"ר תומאס סבורה שמצבם של אנשי ה"כמעט" חמור אפילו יותר מאלה שמפגינים "תמונה אנורקטית מלאה‭,"‬ מפני שהם מתעתעים גם בעצמם וגם בסביבה. "אדם אנורקטי נראה מפחיד‭,"‬ היא מסבירה, "אבל ה'כמעטים' עשויים לגרוף מחמאות. הסביבה תגיד להם 'כמה רזיתם',‬ ישבחו את כוח הרצון ואת יכולת ההתמדה שלהם, והתגובות האלה יעניקו להם את הדחף להמשיך. אנשי ה'כמעט' ימשיכו באורח החיים שלהם גם אם יתחילו לסבול מלחץ דם נמוך, מנשירת שיער, מעייפות ומבחילה. כשאדם קרוב יעיר להם שאולי הם קצת מגזימים, הם יגידו 'מה פתאום? אני יכול להפסיק בכל רגע נתון',‬ בדיוק כמו אלכוהוליסט שבטוח שהוא מסוגל להיגמל מהטיפה המרה ללא עזרה‭."‬

העזרה יכולה להגיע רק אם וכאשר הכמעט אנורקטים מודים בינם לבין עצמם בקיומה של הפרעת אכילה. "בשלב הזה עוד אין צורך באשפוז‭," ‬ אומרת ד"ר תומאס, "אבל ברור שאין טעם לומר 'פשוט תתחיל לאכול'.‬ זה לא פשוט בכלל וחייבים לקבל עזרה נפשית, פרטנית או קבוצתית, בהתאם לחומרת הבעיה. במקרים הקלים ביותר, אם ההפרעה מאובחנת ממש בראשיתה, החולה יכול לעזור לעצמו בעזרת ספר שמסביר בצורה יסודית מה הם הרגלי אכילה נכונים. במקרים מורכבים יותר החולה מגיע מדי פעם לשיחה ובמקביל נצמד לקו חירום טלפוני שמעניק לו סיוע נפשי ברגעי המשבר‭."‬

לדבריה, מרבית המטופלים שלה הצליחו לצאת ממצב של כמעט אנורקסיה לאחר 20־40 טיפולים על פני כשנה, ובמקביל היה עליהם להתאשפז בבית החולים כדי לטפל בתופעות הלוואי שנגרמו להם, כמו הפרעות בקצב הלב והסדרת המחזור החודשי.

המשקל כמפתח לאושר

למטופלים שלה מציעה ד"ר תומאס לנהל יומן אכילה. "רובם שונאים את הרעיון הזה וטוענים שהוא יגרום להם להתעסקות נוספת באוכל, אבל רק אם הם ממלאים את הטבלה בכנות הם רואים, שחור על גבי לבן, כמה מעט הם אכלו וכמה הגבלות ואיסורים הטילו על עצמם. בנוסף, היומן מאפשר להם לראות בבירור את רגעי המשבר. אם מישהי מזהה שהתקפי הזלילה וההקאות פוקדים אותה בשש בערב, כשהיא חוזרת מהעבודה לדירתה הריקה, אפשר לחשוב על תחליפים. אולי זה הזמן להיכנס לאמבטיית קצף, לקבוע עם חברים במסעדה או לצאת להליכה בפארק? הליכה, לא ריצה‭,"‬ היא מדגישה.

במקביל מבקשת ד"ר תומאס מהכמעט אנורקטים לסמן אילו מתחומי החיים עשויים לגרום להם להרגיש טוב עם עצמם. האפשרויות הן: חברים/משפחה, עבודה/ לימודים, תחביבים/כישרונות, יחסים רומנטיים/אהבה, משקל/גיזרה.

"בהתחלה הם מציינים את המשקל האידיאלי כמפתח לאושר. עם הזמן יחסי הכוחות משתנים‭,"‬ היא מסבירה, ומבקשת להעביר מסר להורים: "למרות שהרפואה עדיין לא הצליחה לזהות את כל הסיבות שחושפות אדם מסויים להפרעות אכילה, מחקרים הוכיחו שהמנהג של ארוחה משפחתית יכול לעצור ואפילו למנוע אותה. רבים מאנשי ה'כמעט' מצליחים לרסן את ההפרעה שלהם כשהם בחברה, והוכח שהיא גוברת עליהם כשהם לבדם‭."‬

המשקל אשם בכל דבר

ג'ני שאפר משוכנעת שהקול שהחלה לשמוע כבר בגיל 4 ושפקד עליה להפסיק לאכול, היה הניצנים של כמעט אנורקסיה. "איש לא חשד שאני סובלת מהפרעת אכילה מפני שלא הקאתי ולא השתמשתי בכדורים משלשלים, אבל האשמתי את המשקל שלי בכל בעיה שצצה בדרכי. ראיתי בציון 99 כישלון מפני ששאפתי ל־100 והייתי בטוחה שאילו הייתי קצת יותר רזה הייתי מוציאה עוד נקודה, ואז הייתי מושלמת.

"סיימתי את התיכון בציונים גבוהים מאוד, אך מבחינה חברתית הייתי בזבל. לא הלכתי לבריכה כדי שלא יראו אותי בבגד ים ולא יצאתי למסיבות כדי שלא יראו אותי בשמלה. כשעברתי לקולג' המחלה התפרצה במלואה. אמא שלי לא הייתה לידי כדי להגיש לי ארוחת ערב, אז דילגתי עליה. גרתי במעונות, וכשהחברות שלי קראו לי לרדת לחדר האוכל אמרתי שאני מעדיפה ללמוד. כשהבטן שלי קירקרה קניתי פחית של משקה דיאטטי מהמכונה. רק בגיל ‭,22‬ כשהתמוטטתי לגמרי, הבנתי שיש לי בעיה‭."‬

שאפר מסרבת לגלות לאיזה משקל הגיעה. "אני לא מדברת במספרים. למדתי על בשרי עד כמה זה מסוכן. גם אני, בתקופה שבה כבר רציתי לעזור לעצמי, נפלתי בפח. בכל פעם שקראתי ספר ניצחון של מישהי שהחלימה מאנורקסיה חיפשתי את המשקל הנמוך ביותר שלה. למרות שרציתי להחלים, אמרתי לעצמי 'למשקל הזה עוד לא הגעתי, אולי אנסה לרדת אליו לפני שאני שוב עולה במשקל‭'?‬ זה טריגר לנפילה‭."‬

שאפר עברה טיפול נפשי דומה לזה שמציעה ד"ר תומאס, שבמהלכו היא העניקה למחלה שלה שם: אד, שהם ראשי התיבות של המונח הפרעת אכילה (Eating Disorder).‬ בשיחות עם הפסיכולוגית היא למדה להתייחס אל אד כמו אל גבר שמכה ומעליב אותה ופוגע בה - ולכן עליה לעשות הכל כדי להתגרש ממנו. "למרות שהייתי צעירה ורווקה, יכולתי לדמיין מה קורה לאישה שרוצה להשתחרר מנישואים של התעללות‭,"‬ היא מסבירה. "זה לא היה תהליך קל מפני ש'אד' מעולם לא בגד בי ולא עזב אותי. במציאות של חיי היו הרבה בחורים שברחו ממני כשגילו עד כמה אני מופרעת, ורק 'אד' לא נטש אותי. התנהגתי כמו אישה מוכה שסולחת לבעלה בכל פעם שהוא מפוצץ אותה במכות. זה היה היצר ההרסני שלי. איתרתי אותו‭."‬

"בניגוד לאלכוהוליסט, שזוכר בדיוק את היום והשעה שבה שתה את הכוס האחרונה, ובניגוד לג'אנקי, שזוכר בדיוק מתי ואיך הזריק לעצמו את המנה האחרונה, אני לא יכולה לשים את האצבע על התאריך המדויק שבו נרפאתי מאנורקסיה‭,"‬ מספרת שאפר. "לפני תשע שנים הוצאתי לאור את ספרי הראשון, ‭,'Life Without Ed'‬ ושש שנים לאחר מכן יצא לאור ספרי השני ‭.'goodbye ed, hello me'‬ בין הספר הראשון לשני נרפאתי לחלוטין. כיום יש לי חיים מלאים ומרתקים. אני מופיעה כזמרת, מרצה בכל רחבי ארה"ב על ההחלמה שלי ולאחרונה התארסתי. לבעלי לעתיד לא קוראים אד‭."‬

בשבוע שעבר, בתום הרצאה בתיכון בטקסס, מקום מגוריה הנוכחי, ניגשה אל שאפר נערה עגלגלה ואמרה לה: "אני מתה לרדת במשקל, ניסיתי את כל הדיאטות האפשריות ואני חייבת לשאול אותך משהו. אני יכולה לחלות בכמעט אנורקסיה כדי להיפטר מ־5 קילו‭"?‬

"לצערי, זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת שאלה בנוסח הזה‭,"‬ מספרת שאפר, "וזו ההוכחה שעוד יש לנו דרך ארוכה בהסברה. מזעזע אותי לחשוב שיש נערות שהיו רוצות לחלות ב'קצת אנורקסיה' בשעה שאף אדם לא היה מאחל לעצמו לחלות ב'קצת סרטן' או ב'קצת דיכאון',‬ שגם הן מחלות שגורמות לאיבוד התיאבון ולירידה במשקל‭."

‬בחני את עצמך: האם את "כמעט אנורקטית‭?"‬

מטרת השאלון הזה היא לעזור לכם לברר אם ייתכן שאתם סובלים מהפרעת אכילה הדורשת התערבות מקצועית. הוא אינו מהווה תחליף לאבחנה של איש מקצוע. כדי למנוע סרבול לשוני הוא תורגם ללשון נקבה, אך הוא מיועד לשני המינים. מחברת השאלון, ד"ר ג'ניפר תומאס, מסבירה כי אין תשובות נכונות או לא נכונות. 

עליכם להשיב בכנות על כל השאלות. התשובות האפשריות לכל שאלה הן: תמיד, בדרך כלל, לעיתים קרובות, לפעמים, לעיתים נדירות, מעולם לא. לאחר שתענו על כל השאלות - סכמו כמה פעמים נתתם כל תשובה.

‭.1‬ אני פוחדת שאעלה במשקל

‭.2‬ אני נמנעת מאכילה כשאני רעבה

‭.3‬ אני עוסקת במידה מוגזמת בתכנון הארוחות

‭.4‬ אני נתקפת בבולמוסי אכילה שאין ביכולתי להפסיקם

‭.5‬ אני חותכת את המזון שלי לחתיכות קטנות

‭.6‬ אני מודעת למספר הקלוריות שיש בכל מאכל

‭.7‬ אני נמנעת ממאכלים עשירי פחמימות כמו לחם ואורז

‭.8‬ אני מרגישה שהקרובים אליי היו רוצים לראות אותי אוכלת יותר

‭.9‬ אחרי הארוחה אני מקיאה

‭.10‬ אחרי שסיימתי לאכול תוקפים אותי רגשות אשמה

‭.11‬ אני מרבה לחשוב על התשוקה שלי לרזות

‭.12‬ בעת אימון כושר אני חושבת על הקלוריות שאני שורפת

‭.13‬ בעיני אחרים אני כבר רזה מדי

‭.14‬ אני חוששת מהמחשבה על השומן שיצטבר בגופי

‭.15‬ אני אוכלת לאט ומסיימת את הארוחה אחרי כולם

‭.16‬ אני נמנעת ממאכלים שמכילים סוכר

‭.17‬ אני אוכלת ושותה רק דברים דיאטטיים

‭.18‬ אני מרגישה שהאוכל שולט בחיי

‭.19‬ הביטחון העצמי שלי תלוי בממדי גופי ורק כשארזה אהיה מאושרת

‭.20‬ האנשים הקרובים אליי מפצירים בי לאכול

‭.21‬ אני מקדישה יותר מדי זמן ומחשבה לאכילה

‭.22‬ אני נגעלת מעצמי אחרי שהתפתיתי לאכול קינוח

‭.23‬ אני כבולה להרגלי הדיאטה שאימצתי

‭.24‬ אני אוהבת להרגיש שהבטן שלי ריקה

‭.25‬ אחרי ארוחות גואה בי הדחף להקיא

‭.26‬ אני נהנית לטעום מאכלים לא מוכרים

תשובות:

אם ענית על 18 שאלות (או יותר) בתשובות "תמיד‭,"‬ "בדרך כלל" ו"לעיתים קרובות" -

קרוב לוודאי שאת סובלת מהפרעת אכילה. מומלץ לבקר אצל רופא המשפחה לבירור מקיף ולקבל הפניה לסיוע נפשי.

אם ענית על 18 שאלות (או יותר) בתשובות "לעיתים קרובות" ו"לפעמים" - קרוב לוודאי שאת עונה לקריטריונים של כמעט אנורקסיה. אל תשלי את עצמך שזהו מצב חולף שתוכלי לצאת ממנו בכוחות עצמך וללא שום עזרה. קבעי תור אצל רופא המשפחה ואצל מומחה להפרעות אכילה.