התאבדות: צריך לדבר על זה ובקול רם

בישראל מתאבדים מדי שנה כ-500 אנשים וכ-5,000 נוספים מגיעים לחדר המיון לאחר שביצעו ניסיון התאבדות. רויטל הכט מספרת על ההתאבדות של אחיה ומזמינה לצעוד "בשביל החיים". הצעדה בת"א ביום חמישי, תתקיים בדממה - כדי לסמל את היעדר השיח וחוסר הפתיחות סביב נושא ההתאבדות

רויטל הכט פורסם: 04.06.13 , 10:53

כבת למשפחה עם שני ילדים ידעתי תמיד שיש לי אומנם משפחה קטנה, אבל יש לי אח אחד ששווה כמה. הפרש גילאים של שש שנים הפך אותו לאח הגדול והנערץ. אולי דווקא בגלל זה היה קשה להתמודד עם הגישה הכל כך ברורה וחזקה שהוא הקרין, איש אוהב חיים ויודע למצות אותם עם כל המגבלות, אך היה שרוי במצוקה קשה עד שהחליט שדי.

אריק היה בן 16 כשנפלה עליו הפצצה. מחלת הסוכרת שקיבל מנעה ממנו להתגייס או להתנדב. את הבשורה קיבל בזמן המבדקים. השבר היה גדול, החלום על קורס טייס התרחק ונמוג. כשחבריו התגייסו חודשיים לפני מלחמת יום כיפור הוא לא מצא את עצמו. במלחמה התנדב ללמד בבית ספרי מתמטיקה במקום המורה שהתגייס, אני הייתי בעננים אבל הוא לא ממש.

"לא הבנתי שהוא חי את הרגע, ממצה אותו עד תום, כי לא יהיה המשך"

כתגובה ניהל מלחמה עם המחלה והעניש אותה בחוסר טיפול, אכילה לא מרוסנת והתעלמות. לנו משפחה וחברים היה נוח לקבל את האיש המבריק עם הקסם האישי שהיטיב להסתיר את מה שבליבו. ניסיונות להביא אותו לטיפול נפשי נתקלו בתגובות ציניות: "הפסיכולוגית הייתה מתוקה מידי, זה מסוכן לי".

המעבר לתל אביב, הצלחה בעבודה והעובדה שהפך לחיה חברתית נהנתנית גרמה לי ולמעשה לכולם לחשוב שהוא התגבר והחיים ימשיכו לצד המחלה. כמה טעיתי...

היינו אחים קרובים, עבדנו מספר שנים ביחד. לעיתים בילינו באותה חברה. לא היה מישהו שראה אותו יותר או היה קרוב אליו יותר ממני. בכל זאת לא יכולתי לשכנע אותו שסוכרת היא לא סוף העולם. הייתי צעירה יותר ממנו ולכן גם לא הבנתי שהוא חי את הרגע, ממצה אותו עד תום, כי לא יהיה המשך - אחי לא יתחתן ולא יביא ילדים - אין עתיד.

לא לטפל, לאכול מה שבא, להתאבד לאט ובביטחון

השנים עברו ועמן הגיעו הקשיים הבריאותיים. אני עומדת ללדת ואחי עומד באותם ימים בפני כריתת הרגל. עם כל הכאב אריק לא נתן לקטיעה להפריע לשגרה - אז עולים על קביים וממשיכים. לצערי הוא המשיך גם את ההזנחה. לא לטפל, לאכול מה שבא, להתאבד לאט ובביטחון.

גם כשהבנתי את הכיוון לא יכולתי למנוע. לא ידעתי איך, למי לפנות? הייתי המבוגר האחראי בלי יכולת שכנוע או דרך למנוע והגרוע מכל בלי יכולת להיעזר כי לא ידעתי איך ועם מי.

למרות שאת ילדי הגדולים עטף באהבה אין קץ, את בני התינוק סירב לראות. חודשיים לאחר הולדתו אחי אריק שם קץ לחייו.

את העשור שאחר כך העברתי בטיפול אינטנסיבי בהורי כשאני מתאמצת מאוד להסתיר מילדיי מה קרה לדוד אריק. הרצון לגונן, החשש שמא מעשה של הדוד הנערץ יעורר מחשבות לא נכונות, גרם לי להסתיר. וטעיתי. היום כשבתי בת ה- 25 העמידה אותי על טעותי והסבירה לי לאחר שגילתה במקרה את הסיפור ואמרה שהיא חשה מרומה, הבנתי שצריך לדבר על זה ובקול רם.

מצאתי את עצמי צועדת עם עוד אלף איש

בשנה שעברה נקרתה על דרכי ידיעה על צעדה שעורכת עמותת בשביל החיים עמותה לטיפול בתופעת האובדנות. הגעתי לצעדה במחשבה שמדובר במספר משפחות ואני אצטרף לתמיכה. לתדהמתי מצאתי את עצמי צועדת עם עוד אלף איש בני משפחות, חברים, תנועות נוער ועוד רבים. מאות משפחות: חילונים, דתיים, מכל הקצוות... לכאב, מסתבר, אין כתובת. הרגשתי שאני לא לבד. אומנם לא הכרתי כמעט אף אחד אבל התחושה הייתה של היכרות מצערת, מן קבוצה שהלוואי ולא תגדל.

צעדה במטרה לעורר מודעות ולעודד את השיח סביב ההתאבדויות

הצטרפתי לעמותת "בשביל החיים" מתוך אמונה שיש לי מה לתרום בה, ואני פועלת בה מזה כשנה. בימים אלה מתארגנת הצעדה לשנתה השנייה. לצערנו הרב לא ניתן לוותר עליה כל עוד מדי שנה, עוד כ-500

מתאבדים מצרפים אלינו, 500 משפחות חדשות שזקוקות לתמיכה ולחיבוק.

בישראל מתאבדים מדי שנה כ-500 אנשים וכ-5,000 נוספים מגיעים לחדר המיון לאחר שביצעו ניסיון התאבדות.

עמותת "בשביל החיים" מובילה זו השנה השנייה את "צועדים בשביל החיים"- צעדה ברחבי תל אביב, במטרה לעורר מודעות ולעודד את השיח סביב ההתאבדויות, ובכך לסייע במניעת מקרי התאבדות נוספים. הצועדים יצעדו בדממה כדי לסמל את היעדרו של השיח וחוסר הפתיחות סביב נושא ההתאבדות.

אירוע "צועדים בשביל החיים", יתקיים ביום ה', 6.6.2013, בשעה 19:30. הצעדה תצא מהספורטק בת"א, במסלול מעגלי. חניה: ברידינג (חינם) ובספורטק (בתשלום). נקודת ההתכנסות (יציאה + חזרה) בחלק המערבי של הספורטק.