בניון: "החלום שלי הוא להיות מאמן הנבחרת"
גם בגיל 33, יוסי בניון משוכנע שעדיין יש לו מה לתרום לנבחרת ישראל, והוא ממש לא חושב על פרישה. בראיון בלעדי הקפטן מדבר על היחסים עם גוטמן ובניטס, שואף להישאר בפרמייר-ליג, ועוקץ את הליגיונרים שמרימים ידיים וחוזרים לארץ
"אם הייתי חושב שאני מגיע לנבחרת כדי לשבור את שיא ההופעות, אני מבטיח לך שהייתי פורש כבר היום, כשיש לי 92 הופעות. אוכיח את עצמי, עמדתי בכל אתגר בחיי ואתרום הרבה לנבחרת ולא בשבירת שיאים, אלא ביכולות על המגרש".
עוד ב-ynet ספורט:
- באנגליה מדווחים: מוריניו חתם ל-4 שנים בצ'לסי
- נשיא פיפ"א מתייצב לצד הפלסטינים
- האם פטריק קלייברט בדרך למכבי ת"א?
- ובראד גרינברג במתקפה חריפה נגד אוהדי מכבי חיפה
בגיל 33, אחרי כמעט 15 שנה במדים הלאומיים ורגע לפני משחק הידידות מול הונדורס בניו־יורק (00:30 בלילה שבין ראשון לשני), הקפטן יוסי בניון מבהיר בראיון בלעדי שהוא לא מתכוון ללכת לשום מקום.
בניון, שזכה עם צ'לסי בליגה האירופית (אם כי לא שותף בגמר), שהה עם הכחולים בארה"ב, שם קיימה הקבוצה שני משחקי ראווה מול מנצ'סטר סיטי, האחרונים שלו במדי הקבוצה. בשבת הוא נפרד מחבריו בצ'לסי, והלילה הוא יחבור לקולגות בנבחרת שינחתו בניו־יורק.
הראיון עם בניון נראה כמעין מסיבת פרידה. לא פרישה, אבל פרידה. לפחות מהרמות הגבוהות ביותר של הכדורגל האנגלי. האיש ששיחק בליברפול, ארסנל וצ'לסי כבר מתכונן לישורת האחרונה בקריירה המפוארת שלו. אולי הוא יעבור לקבוצה קטנה יותר בפרמייר־ליג, אולי, כמו שפורסם אתמול באיטליה, יעבור לנאפולי יחד עם המאמן החדש שלה, רפא בניטס.
הנבחרת
אבל עוד לפני הקבוצות – נבחרת ישראל. מול הונדורס הוא צפוי לערוך את ההופעה ה־93 שלו בנבחרת, מרחק משחק אחד מהשוואת השיא שבו מחזיק אריק בנאדו. בניון לא אוהב את כל הדיבורים עליו במהלך הקמפיינים האחרונים. בשאלת זימונו או אי זימונו. במספר הדקות שהוא מקבל. "אני מבין את ההתעסקות בי, כאחד השחקנים היותר בכירים שמשחק בקבוצות גדולות, כך שזה טבעי", הוא אומר, ובאותה נשימה מבקש להדגיש: "אבל זה לא בא ממני. שים לב כמה ראיונות עשיתי בשנים האחרונות. זה הראיון הכי נרחב שלי בשנים האחרונות. אז אני אמנם אחד השחקנים הבולטים לאורך שנים, אבל לא אוהב שמדברים עליי כעל כוכב, וההתעסקות הזו פוגעת בי".
עד היום חשוב לו לקבל את הפידבק מהציבור. "99 אחוז ממנו מפרגן לי. התקשורת פירגנה לי לאורך כל השנים בזכות מה שעשיתי ולא בגלל קשר לעיתונאי כזה או אחר. הבאתי כבוד לכדורגל הישראלי. יש כאלו שביקרו אותי, כי אולי יש עיתונאים שאוהבים לזלזל. לקראת המשחק בשווייץ מול חוף השנהב שאלת אם יש לי מקום בנבחרת. זו שאלה מזלזלת שלא שווה התייחסות. יש יותר מדי אנשים קטנים שתמיד זורקים דברים. אני עמדתי בלחץ ובציפיות שלי לאורך כל הקריירה".
היית קונצנזוס גדול רוב הקריירה. אתה מרגיש ירידה בפרגון בשנים האחרונות?
"בכל מקום יש כאלו שמפרגנים ואחרים שלא, במיוחד בישראל. הפרגון הכי גדול מגיע מהציבור, ואין אחד בישראל שלא עוצר אותי ברחוב, רוצה להצטלם, לקבל חתימה, וזה עושה לי טוב. כיף לראות את זה. איפה שאני לא הולך, כמו למשל עכשיו בלוס־אנג'לס, מצטלמים איתי בשדה התעופה. אין אחד שלא אומר משהו טוב. אני כבר שמונה שנים באנגליה וברוך השם שיחקתי בהרבה קבוצות, אז גם בלונדון עוצרים אותי ומפרגנים".
מול פורטוגל, ביתרון 2:3, אלי גוטמן החליט להכניס אותך לעשר הדקות האחרונות. הוא ספג לא רק שער שוויון אלא גם ביקורות על כך שזה היה חילוף דיפלומטי שנועד לעזור לך לצבור עוד הופעה בדרך לשיא.
"גוטמן לא הכניס אותי בגלל ההופעות, שזה הדבר שהכי פחות מעניין אותי. לא מעניין אות שיזכרו אותי כשיאן השערים או ההופעות". עם יד על הלב, היו לך מחשבות לפרוש מהנבחרת בתקופה האחרונה? "ממש לא. אפרוש ברגע שאבין שמקצועית אני לא יכול לתרום, לא משנה אם כשחקן הרכב או מהספסל. היום אני יכול לתרום מקצועית ואוכיח את עצמי. עמדתי בכל אתגר".
מתי להערכתך תגיע הפרישה מהמדים הלאומיים?
"מקווה שכל עוד אשחק – עוד שנתיים־שלוש ברמות הטובות – אהיה חלק מהנבחרת. אם גוטמן או מאמן אחר יזמן אותי, תמיד אהיה זמין עבור הנבחרת".
מה טיב יחסיך עם גוטמן?
"אני מכבד את גוטמן כמאמן והוא אותי כשחקן. שנינו רוצים את הצלחת הנבחרת".
מהי המשמעות של משחק הידידות מול הונדורס?
"משחקי ידידות נועדו לבחון דברים. הכי חשוב שנהיה ביחד. זה עוד משחק מול יריבה טובה שנועד להשריש את השיטה ולעזור לכך שנגיע מוכנים למשחקים החשובים בספטמבר".
במצב הדברים בבית 6, אפשר לעשות משהו?
"אין אחד שלא סימן את רוסיה ופורטוגל כאלו שתסיימנה בשני המקומות הראשונים. כל משחק בקמפיין הזה הוא מאני־טיים אחד גדול. אם היינו מפסידים בבלפסט היו אומרים שהפסדנו במאני־טיים, אבל אם הבאנו עצמנו למצב שאנחנו עדיין בתמונה, זו כבר הצלחה. יכולנו לנצח את פורטוגל, והיינו צריכים לקחת שלוש נקודות בבאקו. לפני תחילת הקמפיין, המקום הריאלי בבית היה שלישי. מעליו זו הצלחה גדולה".
הנבחרת הנוכחית אפורה למדי. אלה לא הכוכבים מפעם שלא הצליחו לעלות לטורנירים.
"אפורה? מליקסון, רפאלוב, שכטר, נאתכו, בן־בסט, חמד, זו נבחרת אפורה? אלו שחקנים שמשחקים בספרד, צרפת, אנגליה, שחקנים מאוד מוכשרים. עם אברם גרנט נתנו פייט לכל הנבחרות ועשרה משחקים לא הפסדנו, עם דרור קשטן, בבית שכלל את קרואטיה ואנגליה, הייתה חסרה לנו נקודה לעלות להצלבה".
הפרמייר־ליג
לאחרונה עלה בניון לכותרות באנגליה בשל קריאות גזעניות שספג מאוהדי צ'לסי. "באחד המשחקים, כשעשיתי חימום, אוהד העיר לי הערות גזעניות, מילים כמו 'יהודון' וקללות אחרות. התלוננתי במועדון והמשטרה חוקרת את זה. אני לא נכנס לתגובות באף מקום, אז לא יודע מה כתבו עליי, אבל לא חסרים אוהדים גזענים בעולם, כמו שראינו גם השנה בישראל. כל השנים לא נתקלתי בגזענות באף קבוצה ששיחקתי בה".
סכם לנו את העונה החולפת.
"העונה הזו לא התפתחה כמו שרציתי. בששת המשחקים הראשונים בווסטהאם (שיחק בהשאלה – נ"צ) הייתי שחקן הרכב ובכושר מצוין, אבל נגד ניוקאסל נפצעתי בצורה חזקה בברך והייתי בחוץ שלושה חודשים. חזרתי אוטומטית לצ'לסי. לא קל להיכנס לקבוצה כזו אחרי פציעה ועם חומר השחקנים שיש בה. הרבה אנשים לא ציפו שאהיה חלק מהרוטציה, אם בכלל אשחק דקה, אבל לשמחתי השתלבתי טוב מאוד".
אמרת שחצי השנה שלך בצ'לסי הייתה ההישג הגדול בקריירה שלך.
"נכון, לחזור מפציעה של שלושה חודשים וחצי לסגל שיש בו תותחים בתפקיד שלי ולהתמודד איתם זה ההישג הכי גדול שלי. הרי בתפקיד שלי שיחקו הזאר, שהוא אחד הטובים באירופה היום וכוכב נבחרת בלגיה, אוסקר, אחד הצעירים המבטיחים מנבחרת ברזיל, חואן מאטה שלא צריך להרחיב עליו, ויקטור מוזס שהיה המצטיין של אליפות אפריקה האחרונה, מארין הגרמני – כולם בתפקיד שלי. תמיד יש אתגר, ואני מגיע עם אמונה מלאה. ברור לי שאילולא הפציעה הייתי שחקן הרכב בווסטהאם ואולי ממשיך בה גם בעונה הבאה".
בצ'לסי שיחקת תחת רפא בניטס, שהסתכסכת עימו בעבר. גם תקפת אותו בראיון הפרידה מליברפול.
"בניטס היה בסדר
גמור איתי. אחרי שעזבתי את ליברפול פירגנתי לו. שיחקתי אצלו 150 משחקים, אבל היו דברים שלא מצאו חן בעיניי ואמרתי את זה בעיתון וגם לו בפנים. היה לי חשוב להסביר לקהל של ליברפול למה עזבתי. הוא התנהג אליי בצורה ראויה מאוד, הוא יודע מה היכולות שלו ושיחקתי אצלו לפני שמות גדולים".
הזכרת את ליברפול, לטעמי זו ההצלחה הכי גדולה שלך ואני רואה בזה פספוס שעזבת את אנפילד.
"היו לי תקופות טובות לא פחות במכבי חיפה, בסנטאנדר. בשנה הראשונה שלי בווסטהאם הגעתי לגמר הגביע ול־11 של העונה בפרמייר־ליג. גם ארסנל הייתה הצלחה גדולה. אחרי פציעה של שבעה חודשים, הפכתי בחודשים האחרונים שם לשחקן הרכב אצל ונגר. למעט הפציעה של השנה הראשונה בצ'לסי והחודשים של העונה הנוכחית, כל הקריירה שלי באנגליה הייתה מוצלחת מאוד. ליברפול? מועדון גדול, תקופה מיוחדת. כבר הייתי בדרך חזרה, אבל אז התלבטו ביום ההעברות האחרון לגבי בלאמי, ונגר רצה אותי בארסנל ולא לקחתי סיכון".
"באנפילד השגת מספרים מרשימים. בשלוש שנים היו לי 30 שערים ו־30 בישולים בכל המסגרות. הרבה שחקנים בתפקיד שלי בליברפול לא הגיעו למספרים האלו. הרי לפני שהגעתי לאנגליה כולם פיקפקו ביכולות שלי להצליח. אמרו שיש לי מבנה גוף קטן, שיפרקו אותי באנגליה, שלא אשרוד, אבל נהניתי מכל השנים שלי באנגליה".
זה מתחיל להישמע כמו ראיון פרידה מהכדורגל האנגלי.
"מכל הלב, אני עדיין לא יודע מה יהיה. אולי לא אשאר באנגליה. אם לא שם, אולי אשחק בארה"ב, גרמניה, ספרד או איטליה. העדיפות שלי להישאר בפרמייר־ליג, אבל בתנאי שזו תהיה קבוצה שאוכל לשחק בה ולהיות בה חלק חשוב".
כילד בדימונה, האמנת שתשחק בשלוש מהגדולות של אנגליה?
"לאורך כל הקריירה שלי לא חשבתי רחוק מדי. בנוער החלום היה לשחק בבוגרים של הפועל באר־שבע, ואז בחיפה, ספרד ואנגליה".
מבחינת רמה, הרגשת מתאים לקבוצות הגדולות האלו?
"מי שיש לו כישרון ועובד קשה ומגיע למקומות האלו – אז הוא שם בזכות".
העתיד
ברור שהשנים האחרונות של הקריירה שלך לא יהיו נוצצות כמו הקודמות. מה התכנון?"יש לי עוד שנתיים־שלוש שנים לשחק. אחכה לראות את ההצעות שמגיעות ואבחר בנכונה ביותר עבורי. יש לי יתרון כי אני שחקן חופשי".
אבל פתאום לרדת מהגדולות בפרמייר־ליג לקבוצות קטנות באנגליה או לעזוב בכלל את האי, זה בטח לא קל.
"לא גדלתי בקבוצות גדולות. שיחקתי בבאר־שבע, הייתי בווסטהאם ופתחתי את הקריירה האירופית בסנטאנדר. אם יגיעו הצעות מקבוצות מרכז טבלה ומטה באנגליה, זה עדיין יהיה הגשמת חלום. בשנתיים־שלוש האחרונות יכולתי לחתום במדינות שהיו מעניקות לי משכורות שאנשים לא יקבלו עוד מאה שנים, אבל ויתרתי על זה. יש בי את התשוקה להצליח במקומות הכי טובים. אני אוהב אתגרים ובעיקר מאמין בעצמי".
תחזור לארץ לעונת פרישה?
"לא, לא, בחיים לא חוזר לשחק בארץ. מכבי חיפה ובאר־שבע הם מועדונים יקרים עבורי, אבל אסיים את הקריירה רק באירופה. למדתי מטעויות של אחרים, תשאל את ברקוביץ' ורביבו. פתאום לשחק מול עשרות אוהדים, מקללים אותך, אין סיכוי".
ואחרי הכדורגל?
"קריירת אימון, מנהל מקצועי. החלום שלי להיות מאמן הנבחרת".
"לא נכנס לזה. אייל היה שחקן גדול. לפעמים הוא אומר דברים ופוגע באנשים, אבל הוא צריך להיות בכדורגל".
סוכן שחקנים?
"לא מעניין. בשנים האחרונות, כשיכולתי לעזור לשחקנים לדבר עם מאמן שאני מכיר, להמליץ, עשיתי את זה מכל הלב, במיוחד לישראלים, לא כסוכן. כסף כבר עשיתי מספיק בכדורגל".
תחזור לגור בארץ?
"באיזשהו שלב כן, השאיפה שלי להישאר בחו"ל עוד הרבה שנים בתפקיד מקצועי, לבנות עצמי חזק בחו"ל".
הליגיונרים
בשנים האחרונות יש נהירת ישראלים לחו"ל, אבל ההצלחות בודדות והמגמה היא לחזור לארץ.
"כל ליגיונר לוקח החלטות. לפעמים אולי מרגישים שלא משחקים מספיק, לפעמים יש עניינים עם המשפחה. אני תמיד ממליץ לנסות להישאר בחו"ל. גם לזהבי ושכטר יעצתי להישאר ולא לוותר. לחזור ארצה זה הכי קל, עדיף שיאמינו בעצמם, אבל זה כבר עניין של אופי. גם אני ישבתי על הספסל, למשל בארסנל, אבל האמנתי בעצמי והייתי שחקן הרכב. אני תמיד חושב שיש הצלחות גדולות, חמד, בן־בסט, מליקסון, ונאתכו שהוא השחקן הכי חשוב של קאזאן. להצליח בחו"ל זה לא רק שלושים שערים בליברפול".
אתה הכדורגלן הישראלי הכי גדול?
"אני בחיים לא מתעסק בדברים טפלים. היו שחקנים מצוינים ועוד יהיו".
יש עוד ישראלי שיכול לשחק בשלוש קבוצות בכירות באנגליה?
"כבר היו שחקנים שהצליחו באירופה. ברור שלא פשוט להגיע למקומות האלו, אבל יש שחקנים לא פחות מכשרים ממני ותמיד יוצאים שחקנים טובים יותר, אבל אם לא יעבדו קשה וייתנו את המקסימום, לא יגיעו לשום מקום. כישרון לא מספיק".
מי הכי גדול ששיחקת איתו?
"לשמחתי שיחקתי עם המון שחקנים גדולים. ג'רארד, טורס, למפארד, טרי, צ'אבי אלונסו. בווסטהאם שיחקתי עם אגדה כמו טדי שרינגהאם. השנה בצ'לסי עם הזאר, אוסקר ומאטה. אלו שחקנים שאפשר רק לחלום עליהם ואני הגשמתי את זה".
לפנייה לכתב/ת 
