כבה הפלאש: דוויין ווייד נעלם למיאמי היט
הכוכב הגדול ביותר בכל הזמנים של מיאמי, עד הגעתו של לברון, רושם את הפלייאוף הגרוע ביותר בקריירה שלו. האם ההיט יוכלו לזכות בלעדיו באליפות שנייה ברציפות? וגם: אחרי הצלחת סן אנטוניו, דירוג העוצמה בוחר את "הטריו" הגדולים בהיסטוריה
"אפשר לומר שחזרתי לימי הקליבלנד קאבלירס", סיכם לברון ג'יימס את משחק מספר 5, בו ניצחה מיאמי היט 79:90 את אינדיאנה פייסרס ועלו ליתרון 2:3 בגמר המזרח הודות ל-30 נק' של המלך, 16 מתוכן ברבע השלישי.
עוד ב-ynet ספורט:
- הנקמה האחרונה של מוריניו לקסיאס
- אין יותר נציגים ישראלים ברולאן גארוס
- רוגבי: ניצחון ושלושה הפסדים לנבחרת
לכאורה, עוד ציטוט קליל וציורי שמעניק מטאפורה נאה לערב מעניין של כדורסל. סתם, מילים. הרי ג'יימס בסך הכל ניסה להזכיר שהמשחק הלילה היה כמו אז, כשהיה השליט הבלעדי בקבוצה בינונית - תנו לי את הכדור, זוזו הצידה ונסו לא להפריע.
אבל בין השורות, הגיע מסר. אולי לא כזה שלברון התכוון אליו, אבל כזה היוצא החוצה באופן ברור ונגלה לעין - אני לא מקבל מספיק עזרה. למזלה של מיאמי היא מקבלת בשני משחקים בסדרה הזו תפוקה מרשימה מיודאניס האסלם, משחק לחימה של כריס אנדרסן וכמה רגעים טובים ממריו צ'אלמרס, אבל תרומתם של כריס בוש ודוויין ווייד הינה בגדר נעלם. בכל הקשור לשאיפות אליפות שנייה ברציפות אצל מיאמי, רק חסרונו של האחרון עשוי להיות ההבדל בין עוד טבעת.
איפה פלאש?
עבור "פלאש" בן ה-31 זו הייתה עונה בינונית למדי. ווייד, שסבל מלא מעט פציעות ובעיות ברכיים, החסיר 13 משחקים (ובעוד כמה שיחק פצוע) ורשם את ממוצע הנקודות הנמוך בקריירה שלו, מאז עונת הרוקי, עם 21.2 נק'. לא מדהים, מצד שני לא נורא.
בפלייאוף של 2013 המצב כבר ממש מדאיג. ממוצע של 14.3 נק', לעומת 22.8 בשנה שעברה או 24.5 בעונה הראשונה של לברון בקבוצה. ירידה
גם בסדרה מול אינדיאנה דוויין ווייד מזכיר יותר את "איפה אפי" מאשר גיבור סדרת הטלוויזיה "פלאש". 15.2 נק', 4.4 ריב', 3.8 אס', 2.4 איבודי כדור והנתון המדאיג ביותר - רק 13 זריקות למשחק בממוצע. כמעט 3 זריקות פחות ממה שזרק בעונה הסדירה, יותר מ-6 זריקות פחות ממה שזרק בפלייאוף של השנה שעברה.
ווייד נראה לפרקים ארוכים כבוי. כך גם היה במשחק מספר 4, כשלברון ג'יימס יצא ב-6 עבירות וגורל המשחק היה על הכתפיים של ווייד, אך זה ביצע צעדים והפסיד את המשחק. הוא נחבא אל הכלים, מפנה את הדרך ללברון שייקח את המשחק על עצמו.
שינוי של כמעט 180 מעלות ממה שהיה בסך הכל לפני שנתיים, אז אפילו בסדרת הגמר מול דאלאס היה האיש שסחב את מיאמי ברגעים המכריעים והיה למעשה הסופרסטאר היחיד שתיפקד בזמן שלברון ניסה למצוא את הבגרות המנטלית בהיעלמות טוטאלית ברבעים האחרונים של כל משחק.
הנה פלאש
ועדיין, למרות הכל, ישנן שלוש נקודות בהם צריך להוריד את הכובע בפני המאמץ של מי שעוד הוביל את מיאמי לאליפות ב-2006, כשלברון באמת היה "בימי הקליבלנד" שלו.
הראשונה היא ההגנה. כבר שנים שווייד נחשב לאחד מהגארדים השומרים הטובים ביותר בליגה, במיוחד בכל מה שקשור בעזרה בהגנה. בסדרה הזו הוא מצליח לשתק את לאנס סטיבנסון שעומד על 19 מ-54 מהשדה.
הנקודה השנייה היא הבריאות הרופפת של ווייד. לא עובר כמעט משחק מבלי שהוא יירד אל חדר ההלבשה לטיפול כזה או אחר, בין אם זו חבטה מקרית בעין או עם ברך נפוחה.
הנקודה השלישית והחשובה, היא זו אשר תיזכר בדברי הימים של הליגה. בעידן של אגו-מניאקים, כאלה שיש להם אגו או אחרים שהם סתם מניאקים, מבצבץ בגאווה דמותו של דוויין ווייד. הסופרסטאר הענק שלקח מועדון לאליפות הראשונה שלו, היה אליל בסאות' ביץ' וקיבל את ההערכה לה כל כך פיללו הכוכבים שנבחרו עמו בדראפט האלמותי של 2003 - לברון וכרמלו - הסכים לזוז הצידה.
ברגע שווייד הבין שהיכולת שלו נופלת וזו של לברון נוסקת לשמיים, היה לו את האופי המנטלי לזוז הצידה ולפנות את הבמה למי שבאמת ראוי לה. בלי לכלוכים, בלי טענות, בלי הערות מתחת לחגורה ומשחקי אגואים. ווייד הבין, השנה יותר מכל שנה, שאם לברון ג'יימס הוא המייקל ג'ורדן של תקופתנו (אני יודע - לא ישא את שם השם לשווא וכו'....), אז הוא צריך להיות הסקוטי פיפן, במלוא מובן המילה. זה עוד עלול להשתלם לו בעוד טבעת או שניים. אולי אפילו יותר.
דירוג העוצמה – הטריו הטוב בכל הזמנים
ההעפלה של סן אנטוניו לגמר NBA רביעי ב-10 השנים האחרונות, עם אותה שלישייה מובילה שעדיין מתעלה על עצמה גם כששלושתם מעל קידומת ה-3 בגיל - דאנקן, פארקר וג'ינובילי - מעורר את השאלה - מי השלישייה הטובה בהיסטוריה?
למען הסר ספק, על מה להיחשב שלישייה יש לקחת שלושה שחקנים מובילים ומשפיעים, שלושתם שחקני היכל תהילה. אלה שכבר בפנים, או אלה שכבר יהיו. בקיצור - שאקיל קובי ורוברט הורי (או ריק פוקס) זה לא נחשב. גם לא סטוקטון, מאלון וג'ף הורנסאק.
מקום 5 - שיקגו בולס 96-98
צלע ראשית: מייקל ג'ורדן
צלע משנית: סקוטי פיפן
צלע שלישית: דניס רודמן
הישגים: שלוש אליפויות, המאזן הטוב ביותר בהיסטוריה (10-72 ב-1996).
ניצחונות פלייאוף ביחד: 45
כינוי מתבקש: "ג'ורדן ועוד שניים"
השאלה המכרעת: למה רק מקום חמישי לעזאזל?
התשובה: אפשר לחלק את התשובה לשניים. 1 - בניגוד לשאר הטריו, כאן מדובר בשלישייה שרצה שלוש שנים בלבד ואצלנו בדירוג יש יראת כבוד לכאלה שהצליחו להישאר לאורך זמן ביחד. 2 - בין כל שאר השלישיות, לא היה בורג דומיננטי כמו מייקל ג'ורדן, שעם כל הכבוד לעזרה ההגנתית המדהימה של סקוטי והריבאונדים של רודמן, הייתה קודם כל הוא.
מקום 4 - סן אנטוניו 2002-2013
צלע ראשית: טים דאנקן
צלע משנית: טוני פארקר
צלע שלישית: מאנו ג'ינובילי
הישגים: שלוש אליפויות, 6 גמרים אזוריים, 4 גמרים (כולל השנה)
ניצחונות פלייאוף ביחד: 96
כינוי מתבקש: "שלושה ועוד אחד על הקווים"
השאלה המכרעת: עד כמה הם גדולים מבחינה היסטורית?
התשובה: מאוד. מאוד מאוד אפילו. מספר ניצחונות הפלייאוף הגדול ביותר בהיסטוריה לשלישייה ביחד, והעובדה כי היא נמתחת על פני למעלה מ-10 שנים (מאז מאנו הצטרף), היא מעוררת השתאות וארוכה יותר מכל שלישייה אחרת. הגדולה של הטריו הזה על פני אחרים, היא שבכל נקודת זמן ניתן היה למצוא מישהו אחר שיתעלה מעל לשניים האחרים. בקיצור, רק תזכרו שאתם חוזים באגדה מול עיניכם.
מקום 3 - בוסטון סלטיקס 1980-1992
צלע ראשית: לארי בירד
צלע משנית: קווין מקהייל
צלע שלישית: רוברט פאריש
הישגים: שלוש אליפויות, 7 גמרים אזוריים
ניצחונות פלייאוף: 85
כינוי מתבקש: "הקו הקדמי הטוב בהיסטוריה"
השאלה המכרעת: מה, פחות מלוס אנג'לס לייקרס?
התשובה: כן, פחות מלוס אנג'לס. בכל זאת, בסופו של יום סופרים אליפויות. למעשה, לבוסטון באותה תקופה יש 99 ניצחונות אך לשלושה יחד על המגרש רק 85. וזו אולי הנקודה המכרעת, הבריאות הרופפת שלקראת סוף האייטיז השפיעה עד מאוד על לארי בירד, בעיקר. ועדיין, מדובר בחיבור בין עמדות 3-4-5 הטוב ביותר בהיסטוריה.
מקום 2 - לוס אנג'לס לייקרס 1982-1989
צלע ראשית: מג'יק ג'ונסון
צלע משנית: קארים עבדול ג'אבר
צלע שלישית: ג'יימס וורתי'
הישגים: שלוש אליפויות, 6 גמרים, 7 גמרים אזוריים
ניצחונות בפלייאוף: 78
כינוי מתבקש: "שואו-טיים"
השאלה המכרעת: למה?
תשובה: וואו, זה מסובך. אבל נספר לכם בכל זאת. לא הייתה שלישייה שיותר משלימה אחד את השני מאז השלישייה של הלייקרס. קארים מוריד ריבאונד, מוסר למג'יק שמכדרר לאורך המגרש ונותן לוורתי' לסיים את זה במתפרצת. כמו פאזל שמשלים אחד את השני שהוביל לשליטה מוחלטת במערב, עם הפסד בודד בגמר המערב של 86' ליוסטון.
מקום 1 - בוסטון סלטיקס 1956-63
צלע ראשית: ביל ראסל
צלע משנית: בוב קוזי
צלע שלישית: טום היינסון
הישגים: 5 אליפויות, 6 גמרים
ניצחונות בפלייאוף: 52
כינוי מתבקש: "השלישייה הטובה בהיסטוריה"
שאלה מכרעת: איך אתה זוכר?
תשובה: האמת היא שאני לא זוכר, אבל רק צריך להסתכל על המספרים כדי להבין כי זו הייתה השלישייה שהובילה את הקבוצה הדומיננטית ביותר בכל הזמנים. השחקן המעוטר ביותר בכל הזמנים שהמציא את המושג "ביג-מן", הקוסם שהמציא את הרכז המודרני והתוספת המושלמת בדמותו של היינסון בקו הקדמי. אף שלישייה, מעולם, לא תוכל לשחזר את ההצלחה שלהם. בטח לא אם דוויין ווייד ימשיך ביכולת הזו במיאמי.
לתגובות ומעקב בעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
sDavidovitch@
